בין אדם למקום או בין אדם לחבירו - מה קודם?

[תוכן]

אם יש לו לאדם אפשרות להדר או במצוה שבין אדם למקום, כגון תפילין מהודרות, או להדר במצוה שבין אדם לחבירו, כגון להלוות כסף לאדם בשעת צורכו, מה קודם למה? הבאתי את הדוגמאות הנ"ל רק לשם דוגמא, אבל השאלה היא כללית. איזה מצוה יש לה קדימה, בין אדם למקום או בין אדם לחבירו?

[דרומי]

יש סיפורים לעשרות (ואולי יותר) על צדיקים שויתרו על אתרוג מהודר וכדומה כדי לעזור לאיזה עני. מצד שני, מעשים שבכל יום שאדם משקיע באתרוג ובשאר הידור מצוה, אף שהיה יכול בכסף זה לעזור לנצרכים.

[בשולי הדברים: מסופר על החסיד המופלג הצדיק ר' הלל מפאריטש זצ"ל, שפעם ישבו בהתוועדות חסידים ובאמצע הלילה נגמר ה'משקה', וכנהוג אספו כמה מטבעות מהנוכחים כדי לקנות עוד. היה שם איש אחד שאמר: "רגע, אם כבר אספנו כסף לא חבל לבזבז את זה על 'משקה'? הבה וניתן את הכסף לצדקה"! שאלו את הרב ר' הלל על כך, ואמר שאכן יש לעשות כדבריו. שוב עשו 'מגבית' ל'משקה', ולאחר שנאסף הכסף נעמד אותו איש ושוב אמר מה שאמר, ושוב שאלו את הרב והסכים שיעבירו את הכסף לצדקה. עכשיו התעוררה שאלה האם לעשות 'מגבית' ל'משקה' פעם שלישית... שאלו את הרב ר' הלל ואמר שיעשו 'מגבית' שוב, אבל לפני כן שידאגו לשלוח את ה'שוטה' החוצה... - איך לפרש את זה בדיוק איני יודע, אולם רוח הדברים מובנת].

[אש משמים]

בין אדם לחבירו הוא גם בין אדם למקום אך בין אדם למקום אינו כולל בין אדם לחבירו.
בבין אדם לחבירו יש גם מעלה של עבודת המידות.
בבין אדם לחבירו בדר"כ יש יותר 'לשמה'.

[דרומי]

ויש גם את ההלכה הפסוקה של 'מצוה בשונא, כדי לכוף יצרו הרע'.

[עזריאל ברגר]

ויש גם את האמירה שאומר הבורא "אתה והוא חייבים בכבודי".

[תוכן]

בינתיים אין ראיות ברורות. אבל לכאורה יש להביא ראיה מגמרא קידושין מ' א': 'וכי יש צדיק טוב, ויש צדיק שאינו טוב. אלא, טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כו'. וכי יש רשע רע, ויש שאינו רע. אלא, רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע'. ומבואר שמי שמקפיד על בין אדם למקום ואינו מקפיד על בין אדם לחבירו חשיב צדיק, ומי שמקפיד על בין אדם לחבירו ואינו מקפיד על בין אדם למקום חשיב רשע. הרי שבין אדם למקום חשוב יותר מבין אדם לחבירו.

[סעדיה]

בינתיים אין ראיות ברורות. אבל לכאורה יש להביא ראיה מגמרא קידושין מ' א': 'וכי יש צדיק טוב, ויש צדיק שאינו טוב. אלא, טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כו'. וכי יש רשע רע, ויש שאינו רע. אלא, רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע'. ומבואר שמי שמקפיד על בין אדם למקום ואינו מקפיד על בין אדם לחבירו חשיב צדיק, ומי שמקפיד על בין אדם לחבירו ואינו מקפיד על בין אדם למקום חשיב רשע. הרי שבין אדם למקום חשוב יותר מבין אדם לחבירו.

[עזריאל ברגר]

מסוגיית "העוסק במצוה פטור מן המצוה" נראה לי ברור שאין העדפה לצד אחד מהם:
העוסק בפדיון שבויים (בין אדם לחבירו) פטור מסוכה (בין אדם למקום).
והעוסק בהנחת תפילין (בשעה שמניח ממש) (בין אדם למקום) פטור מנתינת פרוטה לעני (בין אדם לחבירו).
וגם אם אפשר להתווכח על הדוגמאות שנתתי, אבל יש כנגדן דוגמאות רבות ומגוונות, ואכמ"ל.

[סעדיה]

אם יש לו לאדם אפשרות להדר או במצוה שבין אדם למקום, כגון תפילין מהודרות, או להדר במצוה שבין אדם לחבירו, כגון להלוות כסף לאדם בשעת צורכו, מה קודם למה? הבאתי את הדוגמאות הנ"ל רק לשם דוגמא, אבל השאלה היא כללית. איזה מצוה יש לה קדימה, בין אדם למקום או בין אדם לחבירו?

[ביליצר]

בינתיים אין ראיות ברורות. אבל לכאורה יש להביא ראיה מגמרא קידושין מ' א': 'וכי יש צדיק טוב, ויש צדיק שאינו טוב. אלא, טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כו'. וכי יש רשע רע, ויש שאינו רע. אלא, רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע'. ומבואר שמי שמקפיד על בין אדם למקום ואינו מקפיד על בין אדם לחבירו חשיב צדיק, ומי שמקפיד על בין אדם לחבירו ואינו מקפיד על בין אדם למקום חשיב רשע. הרי שבין אדם למקום חשוב יותר מבין אדם לחבירו.

זכור לי בן יהוידע על זה דלא ייתכן כלל לקרוא צדיק למי שרק טוב לשמים ועדיין רע לבריות !

[שומע ומשמיע]

אחרי דברי הרא"ש, יש עוד מה להסתפק?
[כל מה שדברו פה היה ראיות מסביב, אבל הרא"ש מדבר בדיוק על זה איזו מצוה יוצר חביבה]

[תוכן]

אחרי דברי הרא"ש, יש עוד מה להסתפק?
[כל מה שדברו פה היה ראיות מסביב, אבל הרא"ש מדבר בדיוק על זה איזו מצוה יוצר חביבה]

הרא"ש כותב שמצות בין אדם למקום חביבה יותר אם יש בה גם בין אדם לחבירו. וזה מילתא דמסתברא. אבל הוא לא דיבר כלל באופן כללי, איזה מהם יותר חשוב, אם בין אדם למקום או בין אדם לחבירו.

[תוכן]

מסוגיית "העוסק במצוה פטור מן המצוה" נראה לי ברור שאין העדפה לצד אחד מהם:
העוסק בפדיון שבויים (בין אדם לחבירו) פטור מסוכה (בין אדם למקום).
והעוסק בהנחת תפילין (בשעה שמניח ממש) (בין אדם למקום) פטור מנתינת פרוטה לעני (בין אדם לחבירו).
וגם אם אפשר להתווכח על הדוגמאות שנתתי, אבל יש כנגדן דוגמאות רבות ומגוונות, ואכמ"ל.

זה בודאי שאינו ראיה, כי עוסק במצוה פוטר אפילו עוסק במצוה קלה פטור ממצוה חמורה.

[שומע ומשמיע]

אחרי דברי הרא"ש, יש עוד מה להסתפק?
[כל מה שדברו פה היה ראיות מסביב, אבל הרא"ש מדבר בדיוק על זה איזו מצוה יוצר חביבה]

הרא"ש כותב שמצות בין אדם למקום חביבה יותר אם יש בה גם בין אדם לחבירו. וזה מילתא דמסתברא. אבל הוא לא דיבר כלל באופן כללי, איזה מהם יותר חשוב, אם בין אדם למקום או בין אדם לחבירו.

הוא מדבר על גמילות חסדים צדקה וכו', וכוונתו פשוטה שבכל בין אדם לחבירו מקיים גם רצון קונו.

[עזריאל ברגר]

מסוגיית "העוסק במצוה פטור מן המצוה" נראה לי ברור שאין העדפה לצד אחד מהם ... ואכמ"ל.

זה בודאי שאינו ראיה, כי עוסק במצוה פוטר אפילו עוסק במצוה קלה פטור ממצוה חמורה.

אמת לאמיתה.