ביאור חדש לסמיכות פרשת זביחת שלמים לע"ז

[נוטר הכרמים]

בפרשה (יט,ה): וכי תזבחו זבח שלמים לה'.

ביאור סמיכות הענין לציווי הקדום על עבודה זרה, ראה ברמב"ן ואבן עזרא. ויתכן עוד לבאר לפי דברי רש"י בעמוס (ד,ד), וז"ל: והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרותיכם - זאת אומרים להם כהני הבעל, עכו"ם ותרנית היא ואינה מחמרת עליכם, תורה אמרה בקדשים קלים ביום זבחכם יאכל וממחרת, ועכו"ם לשלשת ימים מעשר בהמותיכם.

ולפי"ז י"ל, דכך אמרה תורה, אף כי בעבודת אלילים אין דין נותר, ובשלמים ישנו דין יום זבחכם וממחרת, מ"מ תזבח שלמים ולא תפנה אל האלילים.

[נוטר הכרמים]

שוב ראיתי שכבר פירש כן הג"ר דוד יונגרייז זצ"ל, כך הובא בשמו בטללי אורות כאן.

[מותיב ומפרק]

מעניין גם שעיקר דיני מחשבה דקרבן כתיבא בקרבן שלמים דייקא. "וכי תזבחו וגו' לרצונכם"
ופעם ראיתי בס' אזנים לתורה ע"פ מה דאמרי אינשי, שיותר קל לכוון כוונה נכונה בצום הכפורים, מלכוון כוונה נכונה "באכילתו" בעיו"כ. ואולי י"ל גם בזה הסמיכות הנ"ל.

[נוטר הכרמים]

ועוד י"ל שבע"ז לא מצינו אפשרות כזאת של קרבן שלמים שחציו לה' וחציו לכם, וכיון שבימי ההכנה לחג השבועות אנחנו אעתיק הנוגע לענין זה.

בפסחים סח,ב: א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מ"ט יום שניתנה בו תורה לישראל. וצ"ב מה ענין נתינת התורה ל'לכם', הרי לכאורה איפכא מסתברא אם יום נתינת תורה הוא שיהיה היום כולו מוקדש לעסק התורה - כולו לה'.

וביאר בספר דרשות עונג יו"ט (דרוש ב לשבועות ודרוש לאבות), לפי מה דאיתא בזבחים קטז,א שיטת חד דאמר דב"נ לא הקריבו שלמים אלא עולות, ויש לבאר הטעם משום דעולה כולה כליל ואין בה אכילת אדם כלל, משא"כ שלמים הדם לגבוה והבשר להדיוט. ואין ב"נ ראוי למדרגה זו ולא הוכשרו עדיין לאכול משולחן גבוה להצטרף בקרבן אחד אכילת מזבח ואכילת אדם יחד, משא"כ ישראל אחר מתן תורה שעמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן, ועוד שקבלו תורה ומצוות, אז נתעלו להתקרב אליו ית' עד כי כח להם להצטרף אכילת אדם משולחן גבוה, ואף האכילה מצוה היא.

ומקבלת תורה ואילך התחילה מצוה זו ונקראת שלמים לפי שמשלים שני הכוחות ביחד, כח החמרי וכח הנפשי. ע"כ אמר ר"א הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, היינו הנאת הגוף באכילה ושתיה כי יום שניתנה בו תורה הוא וע"י התורה יכול להשתתף הנאת הגוף בקיום מצוה ביחד, לכן בעינן לכם בהנאת הגוף ועולה לגבוה כמו החציו לה'.