הנני להציע לחכמי ורבני הפורום, ולשמוע חוות דעתכם, עד מתי - הכי מאוחר - אפשר בדיעבד להתפלל מנחה לשיטת הגאונים, ובהצטרף כמה נקודות.
רקע השאלה נתעורר בארה"ב שרבים וגם שלמים מחזיקים בשיטת ר"ת ומתפללים מנחה עד כשעה אחר השקיע ואפי' יותר, ומזדמן למי שמחזיק בשיטת הגאונים לפעמים שאין לו מנין להתפלל עד אחר השקיעה.
השאלה היא בשים לב לכמה נקודות:
א. אם נאמר שעדיף להתפלל במנין אחר השקיעה בתוך זמן בין השמשות מלהתפלל ביחידות לפני כן, ושלא כפשטות דברי המשנה ברורה, אלא ככמה מהפוסקים שבאו אחריו והכריעו עדיפות תפלה בציבור בבין השמשות מלהתפלל ביחידות קודם השקיעה.
ב. בשים לב, שהגם שגמר בין השמשות להגאונים הוא שלש רבע מיל אחר השקיעה, ואפי' אם יחשבו המיל בשיעור הכי גדול של 24 דקות, עדיין אין לנו רק 18 דקות לזמן בין השמשות, אבל בכל זאת מעולם לא מצינו לאחד מן הגדולים (שחישב את סיום היום לפי הגאונים) שיתיר למי שהתענית קשה עליו (ורוצה להשלים הצום) שיאכל לפני 29-31 דקות אחר השקיעה, כמבואר בשו"ת אגרות משה, וכפי שהדפיסו בלוח הזמנים, והרי מדובר במי שקשה עליו התענית, והתענית מדרבנן, ובכל זאת לא הקילו לאכול לפני בערך חצי שעה אחרי השקיעה, זאת אומרת שעד אז עדיין אינו לילה גמור, וא"כ לכאורה הוא הדין היינו צריכים להקל בזמן תפלת מנחה, שהוא ענין דרבנן שיוכל להתפלל בדיעבד עד 29-31 דקות אחר השקיעה, אם מפני תפלה בציבור שיזדמן רק אז, או בכל אופן שלא התפלל עדיין יכול להתפלל מנחה בלי להתפלל ב"פ מערבית לתשלימין.
אודה מאוד למי שיענה לי על השאלה, כי לא מצאתי, עד כמה שחפשתי, שידונו על זמן סיום תפילת מנחה בדיעבד להגאונים, ובהצטרף כל הנ"ל.