כידוע נפסק בשו"ע (תרמ"ה סעי' ה) שלולב שהשדרה (להרמ"א, ולהשו"ע רוב עליו) נתייבש פסול, ושיעור היבשות הוא שיכלה הירקות ויעשה לבן, ומבואר במשנ"ב (ס"ק כ"ד) שזהו סימן שכלה הלחלוחית שבה.
(ואף שהרמ"א מקיל בשיעור היבשות, ומקיל אם לא נפרך בציפורן, מ"מ הנו"כ כתבו שאין להקל בזמנינו, כי הרמ"א הקיל רק משום שלא היה מצוי הרבה לולבים- כ"כ הט"ז, חיי"א, הו"ד במשנ"ב ס"ק כ"ה ובערוך השלחן סעי' י"ד)
וכתב החזון איש (קמ"ה סקי"א בסופו) שאם ראש הלולב נשתנה למראה אדום מחמת שהכה עליו השמש, אין בזה פשול יבש ע"ש, ובמשנ"ב דרשו (שם ס"ק 41) הביאו כן בשם הסטייפלער, הגרשז"א, ועוד ע"ש.
אך לענ"ד נראה דזה תמוה מאוד בסברא, כי אם הכה מחמת השמש, הרי נתייבש וכלה הלחולחית שבו ע"י השמש, וזה שלא נתלבן, אלא נתאדם, הוא מחמת השמש, וא"כ מאי שנא מההלכה הפשוטה בשו"ע שלולב היבש בשדרה, או ברוב עליו להשו"ע, שהיא פסולה ?!?!?