צדדי הספק (מבלי להכנס לטעמים):
מה דאמרינן ספק דאורייתא לחומרא, אין זה אלא בספק מצות עשה או ספק מצות לא תעשה, אבל לא בדינים כלליים שמקורם מן התורה, אך אינם מוגדרים כעשה או לא תעשה. או גם בזה אמרינן ספק דאורייתא לחומרא.
כמה דוגמאות:
א. בחצי שיעור שאסור מן התורה - אם יש לפניו ספק דבר איסור או היתר (ספק חמץ ספק מצה), האם יכול לאכול ממנו חצי שיעור?
ב. אם נימא כהראשונים שסוברים שהידור מצוה מצד "זה א-לי ואנווהו" הוא מדאורייתא, האם כשיש ספק אם יקיים דין זה, חייב בו או לא?
ג. אם נימא כהראשונים דס"ל ספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא (רשב"א), האם כשיש ספק בזה (ספק ספיקא), האם צריך להחמיר מצד ספק בחיוב להחמיר מדאורייתא, או שהיות וזה דין כללי להחמיר בספק דאורייתא, ולא מצד מצוות עשה או לא תעשה (אם כך נבאר), אז אפשר להקל בזה? (ברור שמקילים בס"ס, אך השאלה אם למ"ד דלחומרא מדאורייתא ניתן להקל מצד ספק בזה, או שחייבים לומר מטעם רוב לקולא)
מה שמצאתי בינתיים בענין זה:
מצד א' - ביש"ש ב"ק ט: בענין ספק הגמ' בהידור מצוה, אם שליש מלגיו או מלבר, כתב הרא"ש שאפשר להקל. ושאל עליו היש"ש, והלא ספק בהידור מצוה הרי הוא ספק דאורייתא ולמה הקל בזה? ותירץ וז"ל: "ואפשר שהוא סבר דאין זה דאורייתא, מאחר שאינו מצוה עשה רק מצוה בעלמא להדר במצוה"
ולכאורה באור דבריו, שהכלל של ספק דאורייתא לחומרא, לא נאמר אלא בספק מצות עשה או לא תעשה, ולא בחיוב כללי של התורה (על אף שהוא מן התורה).
מצד ב' - בפמ"ג (סימן תמ"ג בא"א סק"א) כתב שאסור לאכול חצי שיעור ממאכל שהוא ספק חמץ ספק מצה.
וא"נ ש"כל חלב" הוא איסור כללי שלא לעבור איסורים ב"חצי שיעור", הרי לן הוכחה שספק דאורייתא לחומרא נאמר גם בדינים כלליים מן התורה, שאינם בדווקא מצות עשה או לא תעשה.