לצאת בשומע כעונה על משהו אחר

[ברוך00]

אחד שמסופק אם בירך המוציא האם יכול לכוון לצאת ממישהו שמברך מזונות? הרי בדיעבד שבירך מזונות במקום המוציא יצא. אבל השאלה הרי
המברך לא התכוון לפטור פת הוא התכוון לפטור מזונות ואתה רוצה מדין שומע כעונה שיפטור לך את הפת, האם שייך כזה דבר?

[עזריאל ברגר]

אחד שמסופק אם בירך המוציא האם יכול לכוון לצאת ממישהו שמברך מזונות? הרי בדיעבד שבירך מזונות במקום המוציא יצא. אבל השאלה הרי
המברך לא התכוון לפטור פת הוא התכוון לפטור מזונות ואתה רוצה מדין שומע כעונה שיפטור לך את הפת, האם שייך כזה דבר?

לכאורה תלוי במחלוקת הפוסקים לגבי מי שבירך "האדמה" על ירק והתכוון לפטור בברכתו גם את פרי העץ שעומד לאכלו בהמשך.

[ברוך00]

אחד שמסופק אם בירך המוציא האם יכול לכוון לצאת ממישהו שמברך מזונות? הרי בדיעבד שבירך מזונות במקום המוציא יצא. אבל השאלה הרי
המברך לא התכוון לפטור פת הוא התכוון לפטור מזונות ואתה רוצה מדין שומע כעונה שיפטור לך את הפת, האם שייך כזה דבר?

לכאורה תלוי במחלוקת הפוסקים לגבי מי שבירך "האדמה" על ירק והתכוון לפטור בברכתו גם את פרי העץ שעומד לאכלו בהמשך.

יעוין בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' ל"ז שדן בקושית החזו"א על מש"כ השעה"צ בסי' קע"ו סק"ב שאם ברך על הפרפרת וחשב לפטור הפת אינו פוטר, והק' מדבר יהשו"ע ר"ו ס"ב שכתב שמי שהיו לפניו פרי האדמה ופרי העץ, ובירך בוקר פרי האדמה על פרי האדמה ונתכוון לפטור את פרי העץ יצא, ובמשנ"ב שם סק"י הביא שיש חולקים בזה והכריע שכיון שספק ברכות להקל לא יברך בורא פרי העץ, ואילו כאן סתם שלא יצא. ותירץ השבט הלוי שבפת כיון שהיה אפשר לברך עליה במ"מ כמו על מיני דגן, ומ"מ תיקנו לה חז"ל ברכה מיוחת, א"כ גם כשמכוון במפורש לפוטרה עדיין נחשב כמי שהפקיע תקנת חז"ל ועל כן כיון שהברכה חלה עכ"פ על הפרפרת, עדיין יש בידו לקיים תקנת חז"ל לברך 'המוציא' על הפת. משא"כ בברכת בורא פרי העץ שאין יסודה בתקנה מיוחדת אלא זוהי ברכת הפרי הראויה לו וכיון שאף פרי העץ צומח מן האדמה נחשבת אף ברכת בורא פרי האדמה כראויה לפרי זה בדיעבד.
וא"כ לכאו' זה לא דומה.

[ביקורת תהיה]

שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ג: הַמִּצְטָרֵף צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל מַה שֶּׁאָכַל, וְאֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁל אֵלּוּ.
'מגן אברהם' שם סעיף קטן ז: וְאִם שָׁתָה יַיִן, מַשְׁמַע בְּ'בֵית יוֹסֵף' בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א דְּמִפְּטַר מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן, דְּיַיִן נַמֵּי מֵזָן זָיֵן. מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה יְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, דְּצָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל מִין הָרָאוּי לוֹ.
'שערי תשובה' שם ס"ק ה: עַיֵּן בְּ'בִרְכֵּי יוֹסֵף', דְּמִסְּתִימַת דִּבְרֵי הַ'בֵּית יוֹסֵף' מַשְׁמַע דְּלֹא יָצָא, וְכֵן כָּתַב הָרַדְבַּ"ז בִּתְשׁוּבָה סִימָן תשע"ה, מִשּׁוּם דְּהַמְבָרֵךְ מְכַוֵּן לִפְטֹר עַצְמוֹ מֵאֲכִילַת דָּגָן, שֶׁהוּא בִּרְכַּת שָׁלשׁ, וְהַמְכַוֵּן לָצֵאת הוּא לִפְטֹר עַצְמוֹ מֵעֵין שָׁלשׁ, וְלָכֵן לֹא יָצָא, שֶׁהַמְבָרֵךְ מְכַוֵּן לְעִנְיָן אַחֵר וְהַשּׁוֹמֵעַ לְעִנְיָן אַחֵר, עַיֵּן שָׁם. וּקְצָת צָרִיךְ עִיּוּן, כֵּיוָן שֶׁהַטַּעַם דְּיַיִן נַמֵּי מֵזָן זָיֵן הָוֵי כְּכַוָּנָה לְעִנְיָן אֶחָד שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן. וְגַם לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל סִימָן ק"ח מִתְּשׁוּבַת הָרַדְבַּ"ז סִימָן שס"א דִּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁהָיָה אָנוּס וְלֹא הִתְפַּלֵּל יוֹצֵא בַּתְּפִלָּה שֶׁל קוֹל רָם לְתַשְׁלוּמִין אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיא שֶׁאֵינוֹ בָּקִי לְשֵׁם חוֹבָה, וּבְ'בִרְכֵּי יוֹסֵף' לָמַד מִזֶּה לְעִנְיַן יָחִיד שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת תַּשְׁלוּמִין בַּחֲזָרַת הַשַּׁ"ץ אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנוֹת אֵינָם שָׁוִים, עַיֵּן שָׁם. וּלְכָךְ נִרְאֶה דְּהַסּוֹמֵךְ עַל הַ'מָּגֵן אַבְרָהָם' לֹא הִפְסִיד, וּמִכָּל שֶׁכֵּן דִּבְ'אֵלִיָּה רַבָּה' כָּתַב בְּשֵׁם מַהֲרַ"שׁ שֶׁעָשָׂה כֵּן לְכַתְּחִלָּה וְאָמַר לְזֶה הַמִּצְטָרֵף שֶׁיְּכַוֵּן וְיֵצֵא בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, עַיֵּן שָׁם.