בטומאת זב קבלו חז"ל דבראיה אחד אינו טמא כלל ובשתים לטומאה ושלש לקרבן,
שאלתי, האם יש בכתובים איזה הסבר וטעם לדבר לחלק בין אחד לשתים ולשלש?
בברכה המשולשת כתב:מסברא, באחת זה אקראי בעלמא, בשתיים כבר יש חשש שזה מצב בעייתי קבוע ובשלוש זה כבר ודאי.
ומזה הענין הוא שאינו טמא בראיה אחת, לפי שלא נתחזקה בגופו אותה הלחה כל כך, והמעוט הזה איננו הוראה, להיותו מרגל הרבה לצאת מדרך הישר, וכיון שכן, אין ראוי לטמאו במועט, כי האדם בנוי בענין שאי אפשר לו בשום צד להנצל שלא לצאת מקו הישר כלום, אבל בצאתו הרבה אז יקרא אשם וראוי להיותו טמא
עליו אמר הכתוב: 'וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה' - שֶׁחִדֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם.דודי צח כתב:בספר 'בן מלך' ישנה התייחסות רחבה להנ"ל.
דודי צח כתב:בספר בן מלך החדש, להגר"ל מינצברג, שי"ל בימים אלה, ישנה התייחסות רחבה להנ"ל
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 77 אורחים