בין שתי ראיות לשלש

[איש בער]

בטומאת זב קבלו חז"ל דבראיה אחד אינו טמא כלל ובשתים לטומאה ושלש לקרבן,
שאלתי, האם יש בכתובים איזה הסבר וטעם לדבר לחלק בין אחד לשתים ולשלש?

[בברכה המשולשת]

בכתובים לא ידעתי (מן הסתם יש ובבורותי אינני מכיר)
מסברא, באחת זה אקראי בעלמא, בשתיים כבר יש חשש שזה מצב בעייתי קבוע ובשלוש זה כבר ודאי.

[ביקורת תהיה]

אין המענה מחוור. שכן –
זבה שראתה שתי ראיות – הרי היא זבה קטנה כמי שראתה ראיה אחת;
ולעומתה זב שראה שתי ראיות – כל חומר טומאת זב עליו, מלבד ההיטהרות בקרבן.

[איש בער]

מסברא, באחת זה אקראי בעלמא, בשתיים כבר יש חשש שזה מצב בעייתי קבוע ובשלוש זה כבר ודאי.

אכן כעי"ז מצאתי בספר החינוך, (ושונה במקצת כי לפי"ד מע"כ שתי ראיות הוא חשש וכספק נחשביה, מה שקשה לקבל):

ומזה הענין הוא שאינו טמא בראיה אחת, לפי שלא נתחזקה בגופו אותה הלחה כל כך, והמעוט הזה איננו הוראה, להיותו מרגל הרבה לצאת מדרך הישר, וכיון שכן, אין ראוי לטמאו במועט, כי האדם בנוי בענין שאי אפשר לו בשום צד להנצל שלא לצאת מקו הישר כלום, אבל בצאתו הרבה אז יקרא אשם וראוי להיותו טמא

[דודי צח]

בספר בן מלך החדש, להגר"ל מינצברג, שי"ל בימים אלה, ישנה התייחסות רחבה להנ"ל

[ביקורת תהיה]

בספר 'בן מלך' ישנה התייחסות רחבה להנ"ל.

עליו אמר הכתוב: 'וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה' - שֶׁחִדֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם.

[בברכה המשולשת]

בספר בן מלך החדש, להגר"ל מינצברג, שי"ל בימים אלה, ישנה התייחסות רחבה להנ"ל

נפלא ביותר.
ייש"כ.