יש או אין? ומה זה לא יש ולא אין?

[אליהו בן עמרם]

רבינו בחיי בתחילת בראשית:
"ודע והבן כי עלת העלות למעלה מן הכתר, וזהו מאמר ספר יצירה עשר ספירות בלי מה. עשר ולא חשע, עשר ולא אחת עשרה. פירוש.... . עשר ולא אחת עשרה, לפי שאין לחשוב מן הכלל מה למעלה מן הכתר והוא עלת העלות והוא דבר נעלם, אין לומר עליו לא יש ולא אין..."

וברמב"ם ריש הל' יסודי התורה (פ"א הל' א)
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו."

עד שראיתי את דברי רבינו בחיי הנ"ל, הבנתי בעניותי כהרמב"ם, שכל מה שאני יכול לומר על "עילת העילות", שהוא "יש" והוא "מצוי".
ואולם לאחר שראיתיו, לכאורה ולכאורה כבר אין אני יכול לומר עליו "יש"?

ואם אולי ניתן היה להסיק, שאם אין לומר על "עילת העילות" שהוא "יש", אז אולי ניתן לומר ההפך, בא רבינו בחיי וכתב שגם זה אי אפשר, כי לא ניתן לומר עליו "אין".
אז מה כן ניתן לומר? הלא אין משהו (מה שהוא) שלא ניתן לומר עליו כלום, אפילו לא את האמירות הבסיסיות האלה, של "יש" או "אין"?
ואם בכל אופן מחדש רבינו בחיי שאין לומר על "עילת העילות" כלום, איך זה מסתדר עם הרמב"ם?

[מגדל]

כמדומני שכוונתו לומר כשם שהבנת מעיקרא ברמב"ם, וכאשר פשוט בסברא ובקבלה (מסורת, ל"ד חכמת הסוד), שאינך יכול לומר עליו דבר מלבד שהוא מצוי, אך גם מציאות זו אינך יכול לעמוד על טיבה ומהותה, ועל כן גם לומר עליו יש, כשם שאתה אומר על דברים אחרים, אינך יכול. אך מכל מקום מצוי הוא, ואינך יכול לומר עליו אין.

[אליהו בן עמרם]

אפשר להבין ש"יש" ו"מצוי" או "מציאות" של משהו (מה שהוא) - זה אותו דבר. כלומר המשמעות של שתי המילים זהה.
וגם אפשר להבין שמשמעותן שונה, ואכמ"ל.
אך מה שבעניותי אני יכול להבין ש"יש" - זאת המילה הכי בסיסית שניתן לומר על משהו (מה שהוא).
ואדרבה, על הי"ת, שאיני יכול לדעת ולהשיג מה-שהוא, כי איני יכול להשיג את מהותו, אני חייב לדעת לכל הפחות שהוא "יש". כי כל מה שנותר לתפיסה אנושית לתפוס ב"משהו" (מה שהוא) הזה שמהותו לא נתפסת, זה לכל הפחות שהוא "יש", כי אחרת הוא "אין" חלילה וחלילה, כי אין לי שום תפיסה/השגה/הבנה אמצעית כלשהי בין "יש" ל"אין".
כלומר, זה שאינני יכול לתפוס/להשיג את המהות של המשהו (מה שהוא), אין זה קשור ל"יש", כי "יש" זאת ההגדרה הכי בסיסית שאני חייב לומר בהי"ת, כי הברירה האחרת היא כפירה חלילה הנעוצה באמירת "אין".

ואם נפשך לומר, שרבינו בחיי מתייחס אך ורק לענין תפיסת/השגת/הבנת המידות/ספירות, שכל מה שאנו יכולים להסביר/להשיג בהן, אין אנו יכולים להסביר ב"עילת העילות", אך אין הוא מתכוון שאי אפשר לומר "יש" על עצמותו יתברך, אולי זה הפשט בדבריו, אבל זה אומר כך לכאורה:
שאין אנו יכולים להשיג בהי"ת עצמו את תפיסת ה"יש" של המידות/ספירות, שבהן יש לנו איזשהי הבנה/תפיסה/השגה בהן/במהותן ברמה כזו או אחרת, אך מצד שני הוא גם לא "אין". כלומר הוא "יש" שמהותו בלתי מושגת, וזאת כוונת רבינו בחיי "לא-אין".
אבל בעניותי, לשונו קשה מאד עבורי. כי הוא לכאורה מתייחס ל"עילת העילות" עצמו ולא למידותיו/ספירותיו/הנהגותיו.
ועוד, איך אפשר לומר במשפט אחד שהוא "עילת העילות" - כלומר אנו אומרים לגביו איזשהי אמירה/הגדרה ("עילת העילות"), ומצד שני לומר שאי אפשר לומר על זה "יש"?
ועוד, כמדומני, גם ה"כתר" - למעלה מתפיסתנו, כלומר אין אנו תופסים מהותה וטיבה.

[סגי נהור]

גם הרמב"ם עצמו במורה הנבוכים (ח"א פנ"ז) מבאר שהקב"ה הוא "מצוי ולא במציאות". ראה שם את ההסבר בארוכה, והן הן הדברים.

[מגדל]

לעניות דעתי כוונתו ב"יש" היא מציאותית, ולא אונטולוגית, ו"ישות" זו הוא שולל.
אין לי עוד מה להוסיף.

[אליהו בן עמרם]

גם הרמב"ם עצמו במורה הנבוכים (ח"א פנ"ז) מבאר שהקב"ה הוא "מצוי ולא במציאות". ראה שם את ההסבר בארוכה, והן הן הדברים.

האם מר מתכוון להסבר:
הוא מצוי, והוא "מציאות", אך לא מה שאני יכול להשוות ל"מציאות" אחרת שאני מכיר/יודע/תופס, לדוגמא: מציאות שאני יכול לתפוס באחד מהחושים.

ואז, אני מבין שאתה מתכוון לפרש את רבינו בחיי כך:
לא "יש" - כפי שאני מכיר מהמציאות שסביבי.
אך גם לא "אין" - כי הוא כן "יש". אבל "יש" כזה שאני לא יכול להשוות לאף מציאות שאני מכיר/יודע/תופס בחושים לדוגמא.

אפשר אולי להעמיס כך בדבריו, אבל לענ"ד, אם כך, קיצר במקום שראוי להאריך, כדי שלא יטעו חלילה בדבריו.
ועוד, כפי שהקשיתי קודם, גם לגבי ה"כתר" ניתן לומר כה"ג. לא כך?

[סגי נהור]

גם הרמב"ם עצמו במורה הנבוכים (ח"א פנ"ז) מבאר שהקב"ה הוא "מצוי ולא במציאות". ראה שם את ההסבר בארוכה, והן הן הדברים.

האם מר מתכוון להסבר:
הוא מצוי, והוא "מציאות", אך לא מה שאני יכול להשוות ל"מציאות" אחרת שאני מכיר/יודע/תופס, לדוגמא: מציאות שאני יכול לתפוס באחד מהחושים.

לא בדיוק, ראה דברי הרמב"ם שם.

[אליהו בן עמרם]

ראיתי, ולא הבנתי למה מר מתכוון.
אשמח להסברך, ואיך זה בדיוק מבאר את דברי רבינו בחיי ומתרץ על שאלותי.

[סגי נהור]

כשאתה כותב:

הוא מצוי, והוא "מציאות", אך לא מה שאני יכול להשוות ל"מציאות" אחרת שאני מכיר/יודע/תופס, לדוגמא: מציאות שאני יכול לתפוס באחד מהחושים.

אתה אומר "מציאות" אבל מתכוון למהות (=מהו הדבר).
מציאות היא לא מהות הדבר אלא תכונת הקיום שלו. הדבר הוא כך וכך, ובנוסף לכך הוא יכול להיות קיים או לא קיים. על כך כותב הרמב"ם שכשם שאנו שוללים מהקב"ה עצמו כל תואר ותכונה, כך אי אפשר לייחס לו את תכונת הקיום כפי שאנו מכירים אותה, דהיינו כתכונה שהיא: א. חיצונית למהות (קיומו או אי קיומו של דבר איננו קשור לטיבו של הדבר עצמו). ב. מקרית (הקיום הוא רק מצב ("מקרה") שבו נמצא הדבר).

גם רבינו בחיי מתכוון לענ"ד לומר שלא ניתן לתאר את הקב"ה בתואר הקיום. כלומר, באופן שבו אנו תופסים את תכונת הקיום ואת היחס שבינה לבין עצם הדבר - לא ניתן לתאר את הקב"ה.

[אליהו בן עמרם]

לא ל'מהות' התכוונתי, אלא לתת דוגמא כדי לנסות לבאר באופן נהיר ופשוט יותר ניסוחים מורכבים.
ולעצם הענין: איך יתכן לבאר כך את שלילת ה'יש' של רבינו בחיי כאשר הרמב'ם עצמו מגדיר את זה בהל' יסודי התורה כ'יש'?
ולמרות מה שכתב ב'מורה' ש'לא במציאות'.
כי יש להבחין בין 'יש' לבין 'נמצא' או 'מציאות', כפי שרמזתי/כתבתי לעייל. והמורה רק שולל בחינת 'מציאות' להי'ת כפי שאנו מכירים, אך במפורש מחייב ביסודי התורה להגדירו כ'יש'.
וא'כ דברי רב'ח הקשים לענ'ד עדיין לא נתיישבו.

[סגי נהור]

לא ל'מהות' התכוונתי, אלא לתת דוגמא כדי לנסות לבאר באופן נהיר ופשוט יותר ניסוחים מורכבים.

חשוב לנסות לפשט, אך יש לעשות זאת בדיוק ובזהירות כדי שלא לשנות את המשמעות.

ולעצם הענין: איך יתכן לבאר כך את שלילת ה'יש' של רבינו בחיי כאשר הרמב'ם עצמו מגדיר את זה בהל' יסודי התורה כ'יש'?
ולמרות מה שכתב ב'מורה' ש'לא במציאות'.
כי יש להבחין בין 'יש' לבין 'נמצא' או 'מציאות', כפי שרמזתי/כתבתי לעייל. והמורה רק שולל בחינת 'מציאות' להי'ת כפי שאנו מכירים, אך במפורש מחייב ביסודי התורה להגדירו כ'יש'.
וא'כ דברי רב'ח הקשים לענ'ד עדיין לא נתיישבו.

בעיני ההבנה הפשוטה היא שרבינו בחיי שולל רק את מה שהרמב"ם קורא לו "לא במציאות". אינני יכול להכריח אותך לקבל זאת. בהצלחה.

[ביליצר]

רבינו בחיי בתחילת בראשית:
"ודע והבן כי עלת העלות למעלה מן הכתר, וזהו מאמר ספר יצירה עשר ספירות בלי מה. עשר ולא חשע, עשר ולא אחת עשרה. פירוש.... . עשר ולא אחת עשרה, לפי שאין לחשוב מן הכלל מה למעלה מן הכתר והוא עלת העלות והוא דבר נעלם, אין לומר עליו לא יש ולא אין..."

וברמב"ם ריש הל' יסודי התורה (פ"א הל' א)
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו."

עד שראיתי את דברי רבינו בחיי הנ"ל, הבנתי בעניותי כהרמב"ם, שכל מה שאני יכול לומר על "עילת העילות", שהוא "יש" והוא "מצוי".
ואולם לאחר שראיתיו, לכאורה ולכאורה כבר אין אני יכול לומר עליו "יש"?

ואם אולי ניתן היה להסיק, שאם אין לומר על "עילת העילות" שהוא "יש", אז אולי ניתן לומר ההפך, בא רבינו בחיי וכתב שגם זה אי אפשר, כי לא ניתן לומר עליו "אין".
אז מה כן ניתן לומר? הלא אין משהו (מה שהוא) שלא ניתן לומר עליו כלום, אפילו לא את האמירות הבסיסיות האלה, של "יש" או "אין"?
ואם בכל אופן מחדש רבינו בחיי שאין לומר על "עילת העילות" כלום, איך זה מסתדר עם הרמב"ם?

הזכרת לי נשכחות ,
ראיתי את הרבינו בחיי הזה לפני הרבה שנים וכמדומני שאף כתבתי עליו ,
כמדומני שפירשתיו אז כפשוטו דלמעלה מן הכתר ואין סוף אם נאמר "יש" הרי הינך מגביל אותו שאינו "אינו יש" וכן להיפך.כך כמדומני חשבתי אז ! השאלה אם הדברים נכונים פילוסופית!
{ד"א גם ברמב"ם לא כתוב על עצמותו שהוא יש !דייק בלשונו ,שיש שם "מצוי" !]
עוד כונה אפשרית שכל דבר שאנו תופסים ומכירים אפשר לדבר עליו על יש או אינו יש אבל אי אפשר לתת שום הגדרה על דבר שאין אנו מכירים או משיגים.

[יתן חן]

הקביעה הזו:

הלא אין משהו (מה שהוא) שלא ניתן לומר עליו כלום, אפילו לא את האמירות הבסיסיות האלה, של "יש" או "אין"?

היא לא נכונה. ועד"מ: לכאו' חושך הוא העדר האור ולא בריאה בפנ"ע, א"כ מהו 'בורא חושך'? אלא שיש משהוא שאינו לא אור ולא חושך. ופעם שמעתי שע"ז אנו מבקשים בהגדש"פ 'קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה', ועי"ז 'רם הודע כי לך היום אף לך לילה'.
וכך גם הם דברי רבינו בחיי, שבא להודיענו שזה דבר למעלה השגתינו, והוא 'לא יש ולא אין'.

[אליהו בן עמרם]

הזכרת לי נשכחות ,
ראיתי את הרבינו בחיי הזה לפני הרבה שנים וכמדומני שאף כתבתי עליו ,
כמדומני שפירשתיו אז כפשוטו דלמעלה מן הכתר ואין סוף אם נאמר "יש" הרי הינך מגביל אותו שאינו "אינו יש" וכן להיפך.כך כמדומני חשבתי אז ! השאלה אם הדברים נכונים פילוסופית! לצערי לא הבנתי מהי בדיוק ההגבלה בלומר "יש"
{ד"א גם ברמב"ם לא כתוב על עצמותו שהוא יש !דייק בלשונו ,שיש שם "מצוי" !]לעניות דעתי הרמב"ם אומר שני דברים: "יש" ו"מצוי"
עוד כונה אפשרית שכל דבר שאנו תופסים ומכירים אפשר לדבר עליו על יש או אינו יש אבל אי אפשר לתת שום הגדרה על דבר שאין אנו מכירים או משיגים.

לגבי המשפט האחרון בדברי מר:
זה אני כבר יכול להבין, אבל אם כך, בסה"כ היה צריך לומר שאין אנו יכולים לדבר בו, אבל גם לא לומר עליו ש"יש" אלקים - זה נראה לי בלתי מובן לחלוטין. היתכן שלא אוכל לומר אפילו "יש" על מה שאני נדרש להאמין בו. הרי אני הוא זה ה"מוגבל" שנדרש להאמין ב"מה שהוא" הזה, ולפי המוגבלות שלי איני יכול לתפוס "מה שהוא" שהוא לא "יש", ומה אעשה אם כן?.

[אליהו בן עמרם]

הקביעה הזו:

הלא אין משהו (מה שהוא) שלא ניתן לומר עליו כלום, אפילו לא את האמירות הבסיסיות האלה, של "יש" או "אין"?

היא לא נכונה. ועד"מ: לכאו' חושך הוא העדר האור ולא בריאה בפנ"ע, א"כ מהו 'בורא חושך'? אלא שיש משהוא שאינו לא אור ולא חושך. ופעם שמעתי שע"ז אנו מבקשים בהגדש"פ 'קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה', ועי"ז 'רם הודע כי לך היום אף לך לילה'.
וכך גם הם דברי רבינו בחיי, שבא להודיענו שזה דבר למעלה השגתינו, והוא 'לא יש ולא אין'.

ההשוואה של מר לענ"ד לא נכונה.
אני יכול להבין שיש "מה שהוא", שאינני יכול להגדיר את מהותו/תוכנו/טיבו, כי הוא למעלה מתפיסתי/הכרתי/ידיעותי/דימיוני.
אבל אני יודע שהוא קיים (וכל כוונתי במילה "קיים", רק למשמעות הפשוטה והמקובלת בפי אנשים, לדבר שהוא "יש").
וכן לגבי ה"חושך" שהבאת כדוגמא. הוא בוודאי "יש", גם אם אני לא יודע לספר לך מהו בדיוק.
ולכן, גם ביחס ובתפיסה שלי כלפי הי"ת אני חייב לומר עליו - "יש".
ואיך אאמין ב"מה שהוא", שאני לא יכול לומר עליו גם את זה?

[יתן חן]

הקביעה הזו:

הלא אין משהו (מה שהוא) שלא ניתן לומר עליו כלום, אפילו לא את האמירות הבסיסיות האלה, של "יש" או "אין"?

היא לא נכונה. ועד"מ: לכאו' חושך הוא העדר האור ולא בריאה בפנ"ע, א"כ מהו 'בורא חושך'? אלא שיש משהוא שאינו לא אור ולא חושך. ופעם שמעתי שע"ז אנו מבקשים בהגדש"פ 'קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה', ועי"ז 'רם הודע כי לך היום אף לך לילה'.
וכך גם הם דברי רבינו בחיי, שבא להודיענו שזה דבר למעלה השגתינו, והוא 'לא יש ולא אין'.

ההשוואה של מר לענ"ד לא נכונה.
אני יכול להבין שיש "מה שהוא", שאינני יכול להגדיר את מהותו/תוכנו/טיבו, כי הוא למעלה מתפיסתי/הכרתי/ידיעותי/דימיוני.
אבל אני יודע שהוא קיים (וכל כוונתי במילה "קיים", רק למשמעות הפשוטה והמקובלת בפי אנשים, לדבר שהוא "יש").
וכן לגבי ה"חושך" שהבאת כדוגמא. הוא בוודאי "יש", גם אם אני לא יודע לספר לך מהו בדיוק.
ולכן, גם ביחס ובתפיסה שלי כלפי הי"ת אני חייב לומר עליו - "יש".
ואיך אאמין ב"מה שהוא", שאני לא יכול לומר עליו גם את זה?

הדוגמה שלי היא לא החושך אלא המצב השלישי [שקדם ליצירת האור והחושך / היום והלילה] שאינו אור ואינו חושך, אינו יום ואינו לילה, אינו יש ואינו אין.