א- סוף סוף מישהו שעונה לי לעניין! אכן דברי הריטב"א הם פירכא לדברי, ואצטט את לשונו לטובת הציבור
כל שבא בחמין מלפני השבת. פירוש כל מליח שבא בחמין מלפני השבת הרי הוא כמבושל ולפיכך שורין אותו בחמין בשבת. פירוש לפי שאין בישול אחר בישול, והקשו התוספות דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (לעיל ל"ד א') מפני מה אין טומנים משחשיכה בדבר שאינו מוסיף הבל גזרה שמא ירתיח כלומר שיתן אותה על גבי האש כדי להרתיח אם ימצאנה צוננת, אלמא יש בישול אחר בישול דהא התם בקדרה מבושלת איירי, ותירצו דהתם הוא בדבר לח דשייך בישול [אחר] בישול, אבל בדברים יבשים כגון בשר ודגים לא שייך בישול [אחר] בישול, ולא נהירא, והנכון בעיני דהתם הוא על ידי האור ממש דמחזי כמבשל אבל הכא שרינן בתולדות [האור] שאין דרך בישול בכך, והיינו נמי דשרינן חזרה בתבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי על גבי כירה גרופה וקטומה דבהאי לא מיחזי כמבשל, וכן מותר להחם כנגד המדורה מהאי טעמא.
כלומר, מה ששורין בחמין בשבת מליח שבא בחמין מלפני השבת הוא כי בכך לא מיחזי כמבשל, וזה הטעם של היתר חזרה ע"ג גו"ק ושל להחם כנגד המדורה, משא"כ מה שאסרו להטמין בשבת באינו מוסיף הבל הוא מפני שחששו שמא ירתיח על אש ישירה - דבכך מיחזי כמבשל, ואסור. יישר כח!
מעניין, ברש"י (שבת ל"ו:) כתב שלב"ש אין מחזירין לגו"ק כי 'דמיחזי כמבשל', ולב"ה מחזירין לגו"ק כי 'הואיל וגרוף', זאת אומרת שב"ש הבינו שגם בחזרה לגו"ק מיחזי כמבשל.
ב'- דברי הרמב"ם (שבת ג' ד') 'כיצד תבשיל שלא בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן או תבשיל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא יפה לו אין משהין אותו על גבי האש בשבת אף על פי שהונח מבעוד יום גזרה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצמקו, לפיכך אם גרף האש או שכסה אש הכירה באפר או בנעורת הפשתן הדקה או שעממו הגחלים שהרי הן כמכוסות באפר או שהסיקוה בקש או בגבבה או בגללי בהמה דקה שהרי אין שם גחלים בוערות הרי זה מותר לשהות עליה, שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל ואין גוזרין שמא יחתה באש' הם מעניינים, אולם עדיין שים לב שהוא מבאר כיצד מועילה הגריפה והקטימה לאש ששייך בה חיתוי, כי במה שהניח את הקדירה באש כזו - הרי הסיח דעתו מתבשיל זה, אולם עדיין לא שמענו מדבריו שהגזירה שמא יחתה שייכת גם באש שאין בה חשש חיתוי.
לאיזה רש"י התכוונת?