מעשה באברך שנטל ידיו על סנדויץ שהביא מהבית, לאחר שבירך המוציא ואכל מהפת, התברר לו שזה סנדויץ של חבירו, ויש לדון האם צריך לחזור ולברך על הסנדויץ שלו.
ולכאורה לדברי הרמ"א בסו"ס קע"ז שדעתו של אדם בסעודה על כל מה שיבא לפניו, א"צ לברך.
אך יש לצדד שכל זה הוא דווקא בסעודה שאוכל בביתו וכדו', אך כשאדם הכין לעצמו סנדויץ ונטלו לכולל, הרי בברכתו יש לו דעת ברורה רק לסנדויץ זה, שלא שכיח כלל שיוסיף לאכול מחוץ לכך.
אודה למקורות