כחול הים כתב:בן=מתייחס
לא בהכרח. יש מי שמתייחס אחרי אביו ושאינו בן, ויש בן שאינו מתייחס אחרי אביו.
מתייחס אחרי אביו שאינו בן, היכי משכחת לה? למשל אם האדם המתייחס אחרי אביו הוא בת.
בן שאינו מתייחס אחרי אביו, היכי משכחת לה? למשל הלא מוסכים עליך, כי הבן של אמו הישראלית - הוא בהכרח בן, וכי אעפ"כ הוא אינו מתייחס אחרי אביו הגוי.
כחול הים כתב:פשיטא שמדאורייתא יורש שחשוב כבנו ומתייחס אחריו.
הלא גם אתה מסכים, כי לא כל מי - שמדאורייתא יורש - מתייחס אחרי אביו, וכי לא כל בן - מתייחס אחרי אביו.
למשל הלא מוסכים עליך, כי הבן של אמו הישראלית - הוא בהכרח בן אשר בהכרח יורשה, וכי אעפ"כ הוא אינו מתייחס אחרי אביו הגוי.
כחול הים כתב:שנפל...אינו בכלל בנו כיון שכלל אינו מתייחס אחריו.
איך אתה יכול לומר "כיון", בעוד שגם אתה מסכים - כי יש מי שאינם מתייחסים אחרי אביהם - וכי אעפ"כ הם בנים?
למשל הלא מוסכם עליך, כי מי שנולדו מישראלית - אינם מתייחסים אחרי אביהם הגוי, וכי אעפ"כ - הם בנים - שהלא הם בני אמם.
כחול הים כתב:איפה כתוב אפילו ברמז, שיש ענין - מעבר ליחוס - שנקרא בן?
הלא גם אתה מסכים, שיש בן שאינו מתייחס אחרי אביו.
למשל הלא מוסכים עליך, כי הבן של אמו הישראלית - הוא בהכרח בן, וכי אעפ"כ הוא אינו מתייחס אחרי אביו הגוי.
כחול הים כתב:המשנה בנזיר כלל אינה ראיה ששם הכוונה שאינו ולד והרי אמר שתלד אשתי בן. ( עיין מיוחס לרשי) לשון התוספות אכן מטעה אך זו כוונתם.
בצדק לא עלה על דעתך לייחס הטעי' ללשון המיוחס לרש"י, אבל אני תוהה איך קרה - שכן עלה על דעתך - לייחס הטעי' ללשון התוס'.
גם איני מבין איך עלה על דעתך לשנות את לשון המשנה, והילך לשונה: "הריני נזיר לכשיהי' לי בן...אמר כשיהי' לי ולד...הפילה אשתו אינו נזיר".
וכתב במיוחס לרש"י בד"ה הפילה אשתו אינו נזיר: "ולא ולד הוי". אמור מעתה: הפי' המיוחס לרש"י מבאר את תיבות "הפילה אשתו" כמתייחסות לסיפא הקודמת "כשיהי' לי ולד". ומיהו עדין לא מוכרע מלשונו, האם הן מתייחסות גם לרישא: "לכשיהי' לי בן" - שהלא הוא לא כתב שהן מתייחסות "רק" לסיפא.
אבל לשון התוס' ברורה לגמרי, ואין בה הטעי' כלל, והילך לשונו: "והוא הדין, דמילתי' דר"ש [דס"ל כת"ק דבגוונא דוודאי נפל אינו נזיר חובה], קאי ארישא - היכא דאמר הריני נזיר כשיהי' לי בן והפילה כו".
תדע, דכפי' התוס' מוכח נמי מהגמ' שם [יג ע"א]: "בעא מיני' רבי אבא מרב הונא, הריני נזיר לכשיהי' לי בן והפילה אשתו וכו" (ואגב מבואר שם דמאי דאיבעיא לי' התם הוי, אליבא דת"ק - שהוא רבי יהודה כמבואר לעיל מינה התם - דס"ל "הפילה אשתו אינו נזיר").
כחול הים כתב:אך זו כוונתם שהיתה לידה (ספק לרבי שמעון) של בר קיימא והוי בן גמור (מצד נפש) וחל נדרו
מה? הלא המשנה אומרת להפך: "הפילה אשתו אינו נזיר [וכן נפסק ברמב"ם נזירות א יז]...רבי שמעון אומר וכו" (דס"ל דאה"נ כת"ק דבגוונא דוודאי נפל אינו נזיר חובה ומיהו הכא מספקינן אי הוי ודאי נפל ודלא כת"ק).
כחול הים כתב:ישר כח על הדין ודברים. חש אני שהגענו לנקודה שאנו הולכים סחור סחור.
א"כ אתה לא חש את מה שאני חש.
הדברים מבוארים בכמה ספרים, שהנפל אינו בן:
שואל ומשיב שתיתאה סי' לד: "במבשר [=במשנה דנזיר יג רע"א] פשיטא דנפל לא מקרי בן שיבשר עליו" (שם כותב זאת בדרך של "ואולי יש לומר", ור"ל דאולי ניתן להסתמך על מאי דמוכח מסוגיית מבשר - בדרך "פשיטא" כלשונו - דנפל לא מקרי בן).
מלבי"ם לפסוק ויתרֹצצו הבנים: "הנפל לא יקרא בשם בן, [משום] ש[בן ]מורה שהוא בן קיימא". ושם לויקרא יב ד: "הולד החי [=הנולד חי] שכלו לו חדשיו - שאז נקרא בשם בן...אבל הילד המת [=הנולד מת] - או אשר לא כלו לו חדשיו - לא יקרא בשם בן".
משך חכמה לויקרא יב ה: "ונפל אינו 'בן', כמו ששנינו פרק ב' דנזיר".
דף על הדף לנזיר יב ע"ב: "הריני נזיר לכשיהי' לי בן וכו' הפילה אשתו אינו נזיר כו'. מבואר כאן דנפל אינו לא בכלל בן ולא בכלל בת".
שיעורי ר' דוד ליבמות: "דעובר כזה ש...נעשה נפל, אינו בן לפטור מיבום".