קושיא עצומה מהגר"ש אלתר בדברי השפ"א בענין מסי"נ על מ"ע

[אותה אבקש]

מתוך שיעורו של מורינו ראש הישיבה שליט"א ביום ה' האחרון:

השפת אמת (יו"ד קנז, ד"ה ברמ"א) כתב להוכיח לדינא כדברי הרמ"א (שם) דהא דבשעת השמד מחוייבים למסור נפש היינו על מצוות ל"ת דייקא ואילו על מצוות עשה אין חיוב למסו"נ 'דקל וחומר הוא, מדאין צריך לתת כל ממונו לקיום מצות עשה' כ"ש שאינו צריך למסור עצמו ליהרג על מ"ע [ע"ש בשפ"א].
והקשה ראש הישיבה, דאין דבריו מובנים כלל, הלא הא דאי"צ למסור כל ממונו עבור מצות עשה הוי בימים כתיקונם אבל בשעת השמד, בודאי חובה גמורה למסור כל ממונו על קיומה, וא"כ מאי ק"ו איכא, וצ"ת.

רה"י שליט"א הפטיר מתוך ריתחא דאורייתא שהמתרץ קושיה זו בתירוץ טוב ולא בדוחק 'מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא'.

[חיים שאול]

מה פתאום שיצטרך ליתן כל ממונו לקיים מ"ע בשעת השמד, וכי למה יתחייב להפסיד ממון אז יותר מאשר בימים כתיקונם? אם מחשיבים אותו כאנוס ואנוס רחמנא פטרי׳ אז מה עושה זה שעכשיו שעת השמד?

[ביליצר]

מקופיא קושיא טובה הרי כש"כ מערקתא דמסאני
אך הכיוון עדיין לחלק בין שב ואל תעשה לקום ועשה

[עושה חדשות]

אפשר קצת לפלפל ע"פ הקו' הנידונית כאן - viewtopic.php?f=17&t=42872&p=499445&hilit#p499456

[חיים שאול]

מתוך שיעורו של מורינו ראש הישיבה שליט"א ביום ה' האחרון:

השפת אמת (יו"ד קנז, ד"ה ברמ"א) כתב להוכיח לדינא כדברי הרמ"א (שם) דהא דבשעת השמד מחוייבים למסור נפש היינו על מצוות ל"ת דייקא ואילו על מצוות עשה אין חיוב למסו"נ 'דקל וחומר הוא, מדאין צריך לתת כל ממונו לקיום מצות עשה' כ"ש שאינו צריך למסור עצמו ליהרג על מ"ע [ע"ש בשפ"א].[/size]

היכן יש שפ"א על יו"ד?

[אותה אבקש]

בקשר לשפ"א על יו"ד, נדפס בעבר בשגגה כחידושי הרי"ם על יו"ד וכך גם מופיע באוצר, בשנים האחרונות הודפס מחדש ע"י הוצאת מיר כשפ"א וכפי שהוברר בוודאות.

מה שכתבת מקודם תמוה מאוד, בוודאי שבשעת השמד צריך ליתן כל ממונו עבור מ"ע וזה פשוט מסברא, וכמ"ש ביליצר [שלא הבנתי החילוק שכתב].

[חיים שאול]

הסתכלתי בפנים והוא מסביר באר היטב שבעשה מי שאנוס נעשה לו כהיתר, וא"כ איזה סברא יש לחייבו למסור כל ממונו בשעת השמד
והסברא שכ׳ הראשונים דבעשה אינו עובר בידים, שייך גם בממון

[סעדיה]

הסתכלתי בפנים והוא מסביר באר היטב שבעשה מי שאנוס נעשה לו כהיתר, וא"כ איזה סברא יש לחייבו למסור כל ממונו בשעת השמד
והסברא שכ׳ הראשונים דבעשה אינו עובר בידים, שייך גם בממון

כדבריכם כן הוא, השפ"א מחלק בין לעבור על ל"ת באונס, דמעשה עבירה איכא אלא דעבירה באונס הוא, משא"כ בביטול מצוה באונס, כיון דאונס רחמנא פטריה א"כ אינו מחוייב, ואם אין חיוב אין כאן ביטול מצוה, גם לא באונס.

אלא דצ"ב למאי הוצרך ללמוד מק"ו ממונו. ואולי מהא דאי"צ להוציא כל ממונו על מ"ע, מוכח דאין כאן עבירה, דהפסד ממון לא היה מתיר לעבור עבירה, ועל כרחך נאמר כאן 'פטור', וממילא ליכא ביטול מצוה.

אמנם, מה שנר' מלשונו דלכו"ע אי"צ להוציא כל ממונו על ביטול מ"ע בשעת השמד, ומזה יליף ק"ו לענין ליהרג, הדברים מתמיהים, שהרי ע"ז אנו דנין, וודאי דלמ"ד דצריך למסור נפש על מ"ע בשעת השמד א"כ ק"ו שצריך להפסיד כל ממונו. וכנר' זו היתה תמיהת רה"י שליט"א.

וצריך לדחוק בלשון השפ"א דכוונתו כנ"ל.

[איש_ספר]

אולי מהא דאי"צ להוציא כל ממונו על מ"ע, מוכח דאין כאן עבירה, דהפסד ממון לא היה מתיר לעבור עבירה, ועל כרחך נאמר כאן 'פטור', וממילא ליכא ביטול מצוה.

ג"א מצטרף...

נראה פשוט שהשפ"א מבקש ללמוד מגדר ההיתר של ביטול עשה עבור הפסד ממון, את גוף הדבר שביטול עשה כל שיש לו איזה טעם צדדי, אין בו עוון (אין לי מילים מדויקות יותר).