עזריאל ברגר כתב:יאיר כתב:אגב מה שכתבת נזכרתי בדבר שברצוני לברר. האם מישהו שמע שהכיפה השחורה מורכבת משתי שכבות בגלל שצריך ללכת (/לברך ברכת המזון כמ"ש) עם שני כיסויים?
בפשטות זה נחשב בגד אחד לכל דבר וענין בהלכה.
וה"כיפה היבשה"?
עזריאל ברגר כתב:יאיר כתב:אגב מה שכתבת נזכרתי בדבר שברצוני לברר. האם מישהו שמע שהכיפה השחורה מורכבת משתי שכבות בגלל שצריך ללכת (/לברך ברכת המזון כמ"ש) עם שני כיסויים?
בפשטות זה נחשב בגד אחד לכל דבר וענין בהלכה.
אור עולם כתב:עזריאל ברגר כתב:יאיר כתב:אגב מה שכתבת נזכרתי בדבר שברצוני לברר. האם מישהו שמע שהכיפה השחורה מורכבת משתי שכבות בגלל שצריך ללכת (/לברך ברכת המזון כמ"ש) עם שני כיסויים?
בפשטות זה נחשב בגד אחד לכל דבר וענין בהלכה.
וה"כיפה היבשה"?
מה שנכון נכון כתב:לענין הדיוק מלשון השו"ע 'ישתדל', ראה רמב"ם תשובה ז,א "הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתודות בפיו מחטאיו ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא". וראה בתרגום על ויאבק איש עמו - ואשתדל.
פרנקל תאומים כתב:בדור הקודם (הסבים שלנו) כלל לא היו משאירים את הכיפה על הראש מתחת לכובע אף לא בזמן התפילה עצמה, (ק''ו ברכהמ''ז וכיו''ב), אלא כשהיו חובשים את הכובע היו מורידים את הכיפה מקפלים אותה ומכניסים לכיס החליפה.
אור עולם כתב:עזריאל ברגר כתב:יאיר כתב:אגב מה שכתבת נזכרתי בדבר שברצוני לברר. האם מישהו שמע שהכיפה השחורה מורכבת משתי שכבות בגלל שצריך ללכת (/לברך ברכת המזון כמ"ש) עם שני כיסויים?
בפשטות זה נחשב בגד אחד לכל דבר וענין בהלכה.
וה"כיפה היבשה"?
פרנקל תאומים כתב:יהודי דת''ל בן ימינו לא צריך לחבוש כובע לתפילה. אבל הוא כן צריך להתלבש באופן מכובד ולהכין את לבושו לקראת התפילה, לסדר את בגדיו וכיו''ב [וגם אנחנו צריכים לעשות כן, ולא להתפלל מבולגנים או מלוכלכים ח''ו] ).
אור עולם כתב:הכוונה לכיפה שהלכו אבותינו ורבותינו, והולכים עמה עד היום רבים מהמבוגרים שבתוכינו, ומצויה גם בקרב חסידי חב"ד. היא עשויה מבד שחור מט הנוטה לאפור.
עזריאל ברגר כתב:פרנקל תאומים כתב:בדור הקודם (הסבים שלנו) כלל לא היו משאירים את הכיפה על הראש מתחת לכובע אף לא בזמן התפילה עצמה, (ק''ו ברכהמ''ז וכיו''ב), אלא כשהיו חובשים את הכובע היו מורידים את הכיפה מקפלים אותה ומכניסים לכיס החליפה.
זה היה אחד ההיכרים של חסידים (עכ"פ חסידי חב"ד) - שנהגו ללכת "במקיף(=כיפה) תחת הכובע".
סגי נהור כתב:עוד בענין ההקפדה על שני כיסויים.
לענין כתב:הרבה פעמים ראיתי חסידים שהיו צריכים לברך (שהכל או אשר יצר וכיו"ב) והיה על ראשם רק כיפה ולא כובע, ולכן הניחו את קצה השרוול על הכיפה - והבנתי מזה שהם מקפידים שיהיו על הראש שני כיסויים.
(פעם ראיתי לאברך משי שהניח על ראשו - על הכיפה - את הגארטל).
כמו כן ראיתי לא פעם לתלמידי חכמים 'עובדים' שיושבים ולומדים, והיה ניכר שלראשם יש שתי כיפות [כנראה קשה להם ללמוד עם כובע].
(גם ראיתי פעם לאברך שמתחת הכיפה הציצו לו קצוות של טישו).
ישראליק כתב:לענין כתב:הרבה פעמים ראיתי חסידים שהיו צריכים לברך (שהכל או אשר יצר וכיו"ב) והיה על ראשם רק כיפה ולא כובע, ולכן הניחו את קצה השרוול על הכיפה - והבנתי מזה שהם מקפידים שיהיו על הראש שני כיסויים.
(פעם ראיתי לאברך משי שהניח על ראשו - על הכיפה - את הגארטל).
כמו כן ראיתי לא פעם לתלמידי חכמים 'עובדים' שיושבים ולומדים, והיה ניכר שלראשם יש שתי כיפות [כנראה קשה להם ללמוד עם כובע].
(גם ראיתי פעם לאברך שמתחת הכיפה הציצו לו קצוות של טישו).
הרה"ג המקובל ר' יחזקאל ראטה שליט"א חבוש תמיד עם שתי כיפות, ולכאורה ממנו לקחו ה'עובדים' הגעדאנק; וגם ראיתי הרבה מתקינים טישו תחת הכיפה, ואיני יודע מתי התחילה
פרנקל תאומים כתב:ישראליק כתב:לענין כתב:הרבה פעמים ראיתי חסידים שהיו צריכים לברך (שהכל או אשר יצר וכיו"ב) והיה על ראשם רק כיפה ולא כובע, ולכן הניחו את קצה השרוול על הכיפה - והבנתי מזה שהם מקפידים שיהיו על הראש שני כיסויים.
(פעם ראיתי לאברך משי שהניח על ראשו - על הכיפה - את הגארטל).
כמו כן ראיתי לא פעם לתלמידי חכמים 'עובדים' שיושבים ולומדים, והיה ניכר שלראשם יש שתי כיפות [כנראה קשה להם ללמוד עם כובע].
(גם ראיתי פעם לאברך שמתחת הכיפה הציצו לו קצוות של טישו).
הרה"ג המקובל ר' יחזקאל ראטה שליט"א חבוש תמיד עם שתי כיפות, ולכאורה ממנו לקחו ה'עובדים' הגעדאנק; וגם ראיתי הרבה מתקינים טישו תחת הכיפה, ואיני יודע מתי התחילה
ולא חיישי דהוי ליצנות וביזיון?
סימן צא סעיף א
כבר כתבנו בריש סימן צ בשם הרמב"ם, שבתוך השמונה דברים שצריך להזהר בשעת התפילה יש תיקון המלבושים, עיין שם.
כלומר: דאין אנו מדברים בדברים שגם בקריאת שמע אסור כמו לבו רואה את הערוה, וכל שכן כשהוא ערום. אלא אפילו דבר שבקריאת שמע מותר, מכל מקום בתפילה אסור, מפני שבתפילה הוי כעומד לפני המלך – צריך שיהיה מלובש כראוי.
ומטעם זה אמרו בשבת (י א) רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי. ופירש רש"י: נותן אנפילאות חשובים ברגליו, משום שנאמר: "הכון לקראת אלהיך ישראל".
סימן צא סעיף ב
עוד אמרו שם:
אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא – שדי גלימיה. כלומר: השליך אדרתו מעליו, שלא יראה כחשוב (רש"י). כי איכא שלמא בעלמא – לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי. אמר: "הכון לקראת אלהיך ישראל". ובשעת הצער השליך אדרתו, וחובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו (שם).
ולכן יש שמדקדקים עתה דאיכא צערא בעלמא, לבלי להתפלל מנחה ומעריב בחול בבגד עליון. ובשבת ויום טוב מתפללין בבגד עליון, דאין להזכיר צער בשבת ויום טוב. והשליח ציבור גם בחול לובש בגד עליון, או שלובש הטלית. וכן המנהג הפשוט במדינות אלו. וגם בעלייה לתורה לובשים בגד עליון מפני כבוד התורה, וכן בהגבהת התורה.
יאיר כתב:עשה חיפוש "כובע" בספר "נקיות וכבוד בתפילה" ותרווה נחת..עיי"ש במיוחד בדעתו המעניינת של הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
להבנתי הטעם העיקרי הוא משום דכך הוא דרך כבוד להתפלל לפני מלך מלכי המלכים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 281 אורחים