אליהו בן עמרם כתב:אליהו בן עמרם כתב:מדברי הרעק"א הבנתי שהוא מכשיר תפילין אלו רק לאותו בן י"ג עצמו שכתבן לשימושו העצמי.
ונפשי בשאלתי: מדוע לא ניתן להכשיר תפילין אלו שכתבן בן י"ג (שעדיין לא הביא סימני גדלות) גם לבן י"ג אחר באותו מצב? הלא גם בזה יש ספק ספיקא, כדבריו
עיינתי קצת בדבר, ואולי מצאתי פתרון:
בראש השנה כ"ח איתא בברייתא גבי תקיעת שופר ושאר מצוות, דטומטום (שהוא ספק זכר ספק נקבה) אמנם חייב בעצמו מספק (שמא זכר הוא ומחויב במצוה) אך אינו מוציא את מינו, כלומר טומטום אחר.
והקשה בטורי אבן שם, אמאי אינו מוציא טומטום אחר, הרי יכול להוציאו מדין ספק ספיקא, אם הטומטום התוקע/המוציא הוא זכר, הרי חייב בדבר בוודאי ויכול להוציא אחרים, וא"נ שהוא נקבה ופטור, שמא גם הטומטום השומע/היוצא הוא נקבה ופטור.
ותירץ (כפי שהבנתי דבריו), שיש כאן תרי ס"ס דסתרן אהדדי, כיון שאם נרצה שטומטום
זה יוציא אחרים, נימא מכח ס"ס שהוא זכר, אך אם נרצה שטומטום אחר יוציאו ל
זה, נזדקק לומר מכח ס"ס שטומטום
זה הוא נקבה. ובתרי ס"ס דסתרן אהדדי לא אמרינן לקולא, אלא לחומרא. (והביא ראיה לדבריו, עיי"ש)
ועכשיו ליבי מהסס בדבר, האם עדיין אפשר לומר את חידושו של הרעק"א להכשיר תפילין של בן י"ג שכתבם לעצמו, לפי באור הטורי אבן בס"ס של טומטום בתקיעת שופר.
אנסה לפשט את דברי הטורי אבן, כפי שהבנתים בעניותי:
כשטומטום א' רוצה להוציא טומטום ב' בתקיעת שופר, הרי שיש שני צדדים (סיבות) להקל וצד (סיבה) אחד להחמיר.
שני הצדדים להקל הם:
שטומטום א' הינו זכר, ויוכל להוציא יד"ח כל מישהו אחר.
שטומטום ב' הינו נקבה, והוא פטור.
אבל כשטומטום ג' רוצה להוציא את טומטום א' יד"ח, גם אז יש שני צדדים להקל, ואחד מהם סותר את הצד להקל של המקרה הראשון.
כי צד אחד משני הצדדים להקל, זה לומר שטומטום א' הינו נקבה ופטור (ולא זכר, כמו הצד להקל של המקרה הראשון).
ובכה"ג, לא אמרינן ס"ס להקל, דסתרן אהדדי.
ועכשיו ננסה לבחון מה קורה בנדון דידן, שצריך שהכותב יהיה ראוי לקשירה, כי רק מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה.
במקרה שבן י"ג שעדיין לא הביא סימני גדלות, כותב לעצמו תפילין ורוצה להניחן.
לכאורה יש שני צדדים להקל:
הנער הכותב ישנו בקשירה בשעת כתיבה (כי גדול מדאוריתא הוא)
אותו הנער שקושר אינו בקשירה כי הוא קטן ופטור.
אך לכאורה, כדי לומר שבשעת הכתיבה הנער הכותב ראוי לקשירה (כלומר גדול הוא), על כרחך שגם בשעת קשירה (הבאה לאחר שעת הכתיבה) צריך לומר שגדול הוא (אמנם לא "צריך" לומר זאת על מנת להקל, אלא זהו "פועל יוצא" מתוך ההנחה שגדול הוא בשעת כתיבה). וא"כ נמצא שיש כאן שני צדדים להקל דסתרן אהדדי, כי בשעת קשירה צריך לומר שהוא קטן, וצריך לומר שהוא גדול...
ואם כנים הדברים, הרי שלפי דברי הטורי אבן, אי אפשר להתיר לנער בן י"ג (שלא הביא סימני גדלות) לכתוב לעצמו תפילין ע"מ להניחן בעצמו...כפי שרוצה הרעק"א להתיר.
(ולמה ליבי מהסס עדיין בזה? כי אולי כוונת הטורי אבן, שאי אפשר לומר תרי קולי דסתרן אהדדי, רק באופן ש"צריך" להכריע על טומטום אחד שתי הכרעות סותרות, אך בנדון דידן בתפילין של בן י"ג, לא "צריך" להכריע כך לצורך הקולא, אלא ש"כך יוצא" על כרחנו, שאם "ישנו" (גדול) בשעת כתיבה, על כרחנו שישנו (גדול) גם בשעת קשירה...)