כתב הפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן לז
ב נהגו. עיין מ"א. והנה מסופק אני אם מן התורה חייב כל היום בתפילין, או מן התורה די ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום, ובטלוה עכשיו שאין לנו גוף נקי כל היום. ובלבוש [סעיף ב] מבואר לאות על ידך [שמות יג, ט], צריך כל היום מן התורה. ובר"מ פרק ד' דתפילין הלכה כ"ה כל זמן שתפילין עליו הוא עניו וירא שמים ומדבר בדברי האמת וצדק "לפיכך" צריך שישתדל להיותן עליו כל היום "שמצותן" כך הוא. אפשר שי"ן שמצותו כמו ואפר כירה [ביצה ח, א] וכדומה. ועיקרן של דברים דאם לא הניח יום אחד כלל לתפילין ביטל מצות עשה, ובהניח רגע עליו קיים המצוה, אבל מצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום, (ויש כמה דברים מן התורה כן), ועכשיו נהגו כו':
חשבתי להיעזר בחכמי הפורום למנות אותם דברים שמצוותן מהתורה היא פעם ביום.
וזה החילי:
תפילה לדעת הרמב"ם
קריאת שמע [אלא שהיא פעמיים ביום, והרמב"ם מנה זו כמצווה אחת: מ"ע י]
הדלקת הנרות במקדש [מ"ע כה, ויש לחלק שאם המצווה שיהיה דלוק תמיד [ולא מעשה ההדלקה], אין זה דומה, ועוד שלשיטת הרמב"ם מדליקים גם בין הערביים וגם בבקר]
ברכת כהנים [מ"ע כו]
קטורת [פעמיים ביום, מ"ע כח]
הבערת האש במזבח [כנ"ל, מ"ע כט, וגם כאן אולי המצווה שיהיה דלוק תמיד]
קרבן תמיד [כנ"ל, מ"ע לט]
מנחת חביתין [כנ"ל, מ"ע מ]
בינתיים, עלה בידינו, שהמצווות היחידות בינתיים שנוהגות פעם ביום בלבד הן תפילה וברכת כהנים.
והמצוות שנוהגות פעמיים ביום הן מצוות שבמקדש, ומצוות ק"ש.
ואולי יש להוסיף זכירת שבת לדעת הרמב"ן [שמות כ:ח], שמצוותה פעם ביום : ועל דרך הפשט אמרו (במכילתא כאן) שהיא מצוה שנזכור תמיד בכל יום את השבת ושמא מצוות הזכירה היא תמידית ולא פעם ביום.
ועוד יש לדון על מצוות זכירת יציאת מצרים, שכל מוני המצוות [לבד הסמ"ק] לא מנאוה.