פמ"ג או"ח סי' קסז כתב:נסתפקתי הא דקיימא לן כל ישראל ערבים זה בזה, ומשום הכי אף על פי שיצא מוציא, [עיין מג"א סק"מ וראש השנה כ"ט:] אם הוא דווקא בתורה שבכתב המפורש, אבל תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני או דרשא או אחד מי"ג מדות י"ל על זה לא נכנסו בערבות, וכהאי גוונא לא אמרינן אף על פי שיצא מוציא. וכו'. ומהא אמינא לה ביו"ד סי' רל"ט בש"ך אות כ' דחצי שיעור שבועה חיילא עליה, ואיסור דרבנן אין שבועה חיילא עליה כמו שכתב הרלב"ח סימן ק"ג, יע"ש. הוא הדין כאן דכוותיה. וא"כ פת אין מפורש מן התורה בכתב ולית ערבות, וזהו שכתב הלבוש שאין בפירוש. ומכל מקום מן התורה הוא, מה שאין כן יין קידוש, דרבנן, תו יש בו מצות עשה על פי התורה אשר יורוך [דברים יז, יא], וחמיר מתורה שעל פה, ויש בו ערבות, כדכתיבנא.
האם "אשר יורוך" כולל רק תקנות מחודשות, ואינו כולל הוראות בתורה עצמה?
(ובאמת גם אם נניח שזה כולל את פירושי חז"ל לתורה עצמה ע"פ דרשות הכתובים או הלמ"מ, עדיין יש כאן אבסורד, שמצווה המפורשת להדיא יש בה רק 'עשה' אחד, ואם אינה מפורשת עד הסוף ונצרך בה פירוש חז"ל, יהיה בה ב' עשין. ומה יהיה לגבי "הקל הקל תחילה"? אמנם י"ל ע"פ המבואר כאן דהחומרא והקולא אינם תלויים במס' הלאוין אלא בחומר האמיתי. אבל לד' הפמ"ג ודאי יש קושי גדול בזה)