ברכה על טבילה בתוך ימי טוהר

[יושב סתר]

מדוע הטובלת לראיה בתוך ימי הטוהר מברכת?
לפי מה שאני למד מהאחרונים, החומרה של טומאה בראיה בימי טוהר התקבלה בערך בתקופת הגאונים ומהיכ"ת לברך ע"ז.
[האם זה קשור לסוגיא של ברכה על מנהג, הלל וכו' ?]

[לענין]

ראה שיעורי שבט הלוי.
ואנא עבדא וכו'

[איש קריות]

צריך רק להדגיש שהנידון הוא לא על הטבילה הראשונה אחרי הלידה שאז ודאי שטבילתה מדאורייתא אלא על הטבילה השנייה, וכמובן שזה מצוי יותר ביולדת נקבה שימי הטוהר מסתיימים אחר שמונים יום ללידתה.
אם זכרוני אינו מטעני דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שתטבול בלא ברכה

[קו ירוק]

ברכה היא על העלאה מטומאה לטהרה, אם נשארת טמאה, כי הנ"מ היחידה זה לבעלה, איך אפשר לברך?

[מעט דבש]

שבט הלוי ג, קכב (וראה התשובה בשלמותה באשכול דומה כאן):

...ע"פ השערת רבינו הב"י שעם התפשטות תקנה דר' זירא נכלל בכלל התקנה בדרך כל שכן גם איסור דדם טוהר...
ואין כאן חשש של דבר המפורש בתורה שאין כח ביד חכמים לאסור דכבר כתבנו במק"א דגם תקנה דר' זירא לא נשנית דרך תקנת חז"ל אלא בנות ישראל הם החמירו על עצמן והיינו שחז"ל לא רצו בתחילה לאסור כמבואר בש"ס משום דאיכא בזה בטול פ"ו טובא, אבל בנות ישראל שאין מצוות ע"ז הם החמירו על עצמן מנהג איסור הקדוש הזה ונתקבל אח"כ למנהג איסור של כל בית ישראל, וחמור הוא כתקנת חז"ל עצמן, וכאשר כ' הרמב"ם ריש הלכות ממרים שגזרות, תקנות, ומנהגות עובר עליהם בלא תסור וגם בעשה, וכתבתי בשבט הלוי שם אות ב' דהיינו במנהג שהוא לסייג ותקנה לבל יהרסו באיסורים גמורים.
ומה"ט כתבנו שם דאותן מקומות ואותן שנהגו שלא לבעול אדם טוהר כמנהגינו ומחויבות לספור ולטבול והיינו מכח סייג אטו דם גמור ודאי א"ש דמברכים אטבילת מנהג זה, דמנהג כי האי הוא בכלל לא תסור שעליו אמרו בשבת דף כ"ב דמברכין אדרבנן, ונפשט גם שאילת הנו"ב והח"ס לענין ברכה על טבילה בדם הזה, [אעפ"י שלא נתפשט בכל מקום מכ"מ לא גרע מזה מהדלקה דנר יוה"כ שלא נתפשט בכ"מ, מכ"מ כיון שהוא בכלל התקנה איכא בי' לא תסור].

[מעט דבש]

ופירוט הדעות בזה ראה באנציקלופדיה תלמודית ערך טבילה, אות ב' קרוב לסופו.
וראה עוד כאן.

[מעט דבש]

ברכה היא על העלאה מטומאה לטהרה, אם נשארת טמאה, כי הנ"מ היחידה זה לבעלה, איך אפשר לברך?

ראה כאן, שיתכן שבכל טבילת נדה אינה נטהרת אלא לבעלה, ואפ"ה מברכת.