פורום אוצר החכמה

קיצור שולחן ערוך סימן מח, ב

מהו פת הבאה בכיסנין, יש - אומרים שהוא פת שנעשה כמין כיסים, ממולא בפירות או בבשר או בגבינה וכיוצא בו, וכן כשנעשה כמו פשטידה, ויש אומרים שהוא פת שנילוש בשמן או בשומן או בדבש או בחלב או בבצים או בשאר מי פירות אפילו עירב בו גם מים אלא שהוא המועט. ואנן נקטינן כדברי שניהם להקל, ומחזיקין אלו ואלו לפת הבאה בכיסנין.

הקיצשו"ע הביא כאן ב' דעות מתוך הג' בביאור "פת הבאה בכיסנין", אך דעת רב האי גאון שהוא כעבין יבשים שכוססין - לא הביא.
[ולפי"ז על מציות, קרקרים, בייגלה וכדו', אין מברכים מזונות אלא המוציא]

האם יש מישהו שעמד על כך וביאר את טעמו ושיטתו ??

גם בעל התניא בסידורו (ב"סדר ברכות הנהנין") השמיט דעה זו לגמרי!

והגרא"ח נאה כתב שנראה שאכן יש לברך עליהם המוציא. אבל בצירוף ספק אחר - אפשר להקל בהם לכתחילה לברך מזונות, ואפילו "בעל נפש" שמחמיר שלא לאכול "פת שנילושה בחלב" וכיו"ב אם לא בתוך הסעודה - אם מדובר בדבר שגם נילוש במי פירות וגם נכסס - יכול להקל.

הקיצוש"ע נמשך בכמה מקומות אחר דברי בעה"ת. ואולי גם כאן זה כך.

למעשה יש ויכוח האם בעה"ת השמיט דיעה זו כי לא ס"ל, או שפשוט במקומו ובזמנו לא היו כאלה מאפים.

ועכשיו יש לחקור האם המחבר דקשו"ע ראה את סדר ברכות הנהנין שבסידורו של בעל התניא.
כבר כתבתי פעם, שנראה שהמשנ"ב לא ראה חיבור זה, כי מצאתי שני מקומות שהוא כותב דברים כסברא חדשה למרות שכבר נכתבו שם (אחד מהם הוא שהחינו בלידת בת, ואת השני שכחתי לצערי).

עזריאל ברגר כתב:ועכשיו יש לחקור האם המחבר דקשו"ע ראה את סדר ברכות הנהנין שבסידורו של בעל התניא.

ההסבר היחיד שראיתי בינתיים להשמטת הקיצשו"ע הוא שסמך על סדר ברכות הנהנין.
כפי הידוע לי אין דרכו לחדש הלכות, אלא רק להכריע בין השיטות, ובפרט כאן שדבר זה חולק על מרן הב"י בשו"ע שפסק דאף דבר הנכסס ברכתו מזונות.
וא"כ מסתבר לומר שראה את הסדר ברכות הנהנין והכריע כמותו.

עזריאל ברגר כתב:גם בעל התניא בסידורו (ב"סדר ברכות הנהנין") השמיט דעה זו לגמרי!

והגרא"ח נאה כתב שנראה שאכן יש לברך עליהם המוציא. אבל בצירוף ספק אחר - אפשר להקל בהם לכתחילה לברך מזונות, ואפילו "בעל נפש" שמחמיר שלא לאכול "פת שנילושה בחלב" וכיו"ב אם לא בתוך הסעודה - אם מדובר בדבר שגם נילוש במי פירות וגם נכסס - יכול להקל.

בהערות של מהדורת קה"ת לשו"ע הרב צויין [מלבד קצות השולחן בבדי השולחן סי' מח ס"ק יג] גם לתורת מנחם לסדר ברכות הנהנין פ"ב ס"ט ס"ק ה.
אשמח לדעת היכן אפשר לראות את הדברים.

יהודה בן יעקב כתב:

עזריאל ברגר כתב:ועכשיו יש לחקור האם המחבר דקשו"ע ראה את סדר ברכות הנהנין שבסידורו של בעל התניא.

ההסבר היחיד שראיתי בינתיים להשמטת הקיצשו"ע הוא שסמך על סדר ברכות הנהנין.
כפי הידוע לי אין דרכו לחדש הלכות, אלא רק להכריע בין השיטות, ובפרט כאן שדבר זה חולק על מרן הב"י בשו"ע שפסק דאף דבר הנכסס ברכתו מזונות.
וא"כ מסתבר לומר שראה את הסדר ברכות הנהנין והכריע כמותו.

ועל מה סמך בעל התניא עצמו שהשמיט דעה זו?
אולי שניהם לקחו את הדברים ממקור שלישי שטרם הגיע לידינו?

ומה מנהג חב"ד למעשה באכילת קרקרים, בייגלה וכדו'?
מברכים המוציא / נמנעים מלאכול / משתדלים שלא לאכול / מברכים מזונות

עזריאל ברגר כתב:

יהודה בן יעקב כתב:

עזריאל ברגר כתב:ועכשיו יש לחקור האם המחבר דקשו"ע ראה את סדר ברכות הנהנין שבסידורו של בעל התניא.

ההסבר היחיד שראיתי בינתיים להשמטת הקיצשו"ע הוא שסמך על סדר ברכות הנהנין.
כפי הידוע לי אין דרכו לחדש הלכות, אלא רק להכריע בין השיטות, ובפרט כאן שדבר זה חולק על מרן הב"י בשו"ע שפסק דאף דבר הנכסס ברכתו מזונות.
וא"כ מסתבר לומר שראה את הסדר ברכות הנהנין והכריע כמותו.

ועל מה סמך בעל התניא עצמו שהשמיט דעה זו?
אולי שניהם לקחו את הדברים ממקור שלישי שטרם הגיע לידינו?

כנראה משום שהיא דעה יחידאה.

אבל היא נפסקה בשו"ע.
האם מישהו מהאחרונים חלק בהדיא על השו"ע בזה?

יהודה בן יעקב כתב:ומה מנהג חב"ד למעשה באכילת קרקרים, בייגלה וכדו'?
מברכים המוציא / נמנעים מלאכול / משתדלים שלא לאכול / מברכים מזונות

רובם ככולם - נילושים במי פירות.
ואלו שלא - לדעתי יש להימנע מאכילתם אם לא בתוך הסעודה.

בקרקרים [מציות] אני מבין שיתכן שהם נילושים ברוב מי פירות [שמן], אך ב'לחמית' של אוסם כמדומני שאי"ז כן [לפי המרקם].
ובייגלה גם לא נראה שיש בו מי פירות.

יהודה בן יעקב כתב:בקרקרים [מציות] אני מבין שיתכן שהם נילושים ברוב מי פירות [שמן], אך ב'לחמית' של אוסם כמדומני שאי"ז כן [לפי המרקם].
ובייגלה גם לא נראה שיש בו מי פירות.

בדקת ברשימת הרכיבים?

הגה"ח ר' חיים שלום דייטש שליט"א אומר שלדעתו בעה"ת השמיט את סוג המאפים הללו פשוט משום שלא היו מצויים במקומו.

ולדעתו אפשר לברך על בייגלה 'מזונות' (אם כי בכל מקרה ראוי להחמיר ולחוש ל'בעל נפש' כידוע, אבל זה נכון גם לגבי מאפים אחרים).

אך בקצות השולחן למד הגרא"ח נאה אחרת, כנ"ל.

ובאמת שקשה להבין מה ההבדל בין 'בייגלה' (פשוט, לא מתובל) לבין מצה שמנהג האשכנזים לברך עליה 'המוציא' בכל השנה.

יהודה בן יעקב כתב:בהערות של מהדורת קה"ת לשו"ע הרב צויין [מלבד קצות השולחן בבדי השולחן סי' מח ס"ק יג] גם לתורת מנחם לסדר ברכות הנהנין פ"ב ס"ט ס"ק ה.
אשמח לדעת היכן אפשר לראות את הדברים.

הכוונה היא לספר בשם סדר נטילת ידים לסעודה וסדר ברכת הנהנין עם שם הגדולים ועם הגהות תורת מנחם.
באופן מפתיע לא מצאתי ספר זה באוצר, וגם בה"ב אינו.

דרומי כתב:הגה"ח ר' חיים שלום דייטש שליט"א אומר שלדעתו בעה"ת השמיט את סוג המאפים הללו פשוט משום שלא היו מצויים במקומו.

ולדעתו אפשר לברך על בייגלה 'מזונות' (אם כי בכל מקרה ראוי להחמיר ולחוש ל'בעל נפש' כידוע, אבל זה נכון גם לגבי מאפים אחרים).

אך בקצות השולחן למד הגרא"ח נאה אחרת, כנ"ל.

ובאמת שקשה להבין מה ההבדל בין 'בייגלה' (פשוט, לא מתובל) לבין מצה שמנהג האשכנזים לברך עליה 'המוציא' בכל השנה.

שמעתי זאת מהגרח"ש דייטש, אך הבנתי ממנו שחזר בו (זה היה לפני כ14 שנה, ושמא טעיתי).

לגבי בייגלה - ע"פ רשימת הרכיבים נראה שהוא נילוש במי פירות.

יהודה בן יעקב כתב:אבל היא נפסקה בשו"ע.
האם מישהו מהאחרונים חלק בהדיא על השו"ע בזה?

יעויין בבאה"ל על אתר, שצירף סברא זו שהיא דעה יחידאה.
וכנראה זו ג"כ דעת הגר"ז.

יהודה בן יעקב כתב:ובייגלה גם לא נראה שיש בו מי פירות.

לבייגלה אין כלל תוריתא דנהמא. זה כמו לוקשין אפויים.

עזריאל ברגר כתב:גם בעל התניא בסידורו (ב"סדר ברכות הנהנין") השמיט דעה זו לגמרי!

העירוני שגם בשולחן שלמה [לרש"ז מירקש] סי' קסח סעיף ו השמיט דעה זו.
וכן האבן העוזר [סוף סי' קסח דינים העולים אות א] השמיט דעה זו. ומסתבר שהוא מקור דברי הקיצור שו"ע, שהרי נטה אחריו גם לענין ברכת פהב"כ הממולאת בבשר או גבינה [דלא כשו"ע סעיף יז], עיי"ש.

לענין ברכת פת הממולאת בבשר או גבינה - אף בעל התניא מחמיר בזה לברך עליה המוציא, ובסידורו החמיר יותר מאשר בשולחן ערוך שלו.

ייתכן שאבן העוזר הוא אכן המקור המשותף לבעל התניא ולקשו"ע.
מצאנו שבעל התניא מביאו 7 פעמים ב"קונטרס אחרון" שבשו"ע שלו (כולל בענינים של ברכות הנהנין).

סגי נהור כתב:

יהודה בן יעקב כתב:בהערות של מהדורת קה"ת לשו"ע הרב צויין [מלבד קצות השולחן בבדי השולחן סי' מח ס"ק יג] גם לתורת מנחם לסדר ברכות הנהנין פ"ב ס"ט ס"ק ה. אשמח לדעת היכן אפשר לראות את הדברים.

הכוונה היא לספר בשם סדר נטילת ידים לסעודה וסדר ברכת הנהנין עם שם הגדולים ועם הגהות תורת מנחם. באופן מפתיע לא מצאתי ספר זה באוצר, וגם בה"ב אינו.

מצו"ב.

מענין לענין באותו ענין:
הנה ידוע ש(חלק מ)אחב"י הספרדים מברכים כל השנה "בורא מיני מזונות" על מצות, באמרם שזה נכלל ב"נכססים".

וצריך להבין, דהא בגמרא (ברכות לז,ב) הובאה ברייתא

דתניא היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ

ואחד ממיני המנחות הנאכלות הוא רקיקי מצות?!

עזריאל ברגר כתב:מענין לענין באותו ענין:
הנה ידוע ש(חלק מ)אחב"י הספרדים מברכים כל השנה "בורא מיני מזונות" על מצות, באמרם שזה נכלל ב"נכססים".

וצריך להבין, דהא בגמרא (ברכות לז,ב) הובאה ברייתא

דתניא היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ

ואחד ממיני המנחות הנאכלות הוא רקיקי מצות?!

מהיכי תיתי שרקיקי המצות היו נכססים?
(גם הספרדים מברכים המוציא על מצות רכות.)

יהודה בן יעקב כתב:אבל היא נפסקה בשו"ע.
האם מישהו מהאחרונים חלק בהדיא על השו"ע בזה?

יתכן שהוא בהשפעת הב״ח, והביאו המג״א להלכה בסי׳ קסח סקי״ח: ולכן נראה עיקר דכל הני כעכין יבשין אפילו אית בהו תבלין או דבש לא יאכלם אלא תוך הסעודה.