האם יש מצות עשה המתחייבת מכח פשוטו של מקרא - מצות סיפור יציאת מצרי בפדיון הבן
פורסם: ב' פברואר 10, 2020 8:25 pm
אמרה תורה, וְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ יְקֹוָ֛ק מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים.
חז"ל, במכילתא דרבי ישמעאל, הביאו להך פסוקא - יחד עם פסוקים נוספים דומים, והוציאו מזה את דרשת 'נמצאת אומר ארבעה בנים הם', הנזכרת גם בהגדה של פסח 'כנגד ארבעה בנים דברה תורה'.
היינו, למרות שענין הפרשה אינו שייך כלל עם ליל הסדר, וממילא גם שאלה זו אין סיבה לומר שהיא שייכת למצות הגדה של פסח, מכל מקום מאירים לנו חז"ל כי גם מצוה זו היא מענפי סיפור יציאת מצרים, וזמנה בליל חמשה עשר בניסן, בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.
אור החיים פרשת בא
והיה כי ישאלך וגו'. פירוש בשעה שיראה בנך ענין פדיון בכור אם ישאלך אתה חייב לומר לו אבל בלא שאלה אין חיוב אלא בליל פסח. ולזה דקדק לומר מחר פירוש אפילו למחר דהיינו כל זמן שיהיה, ואמר לאמר פירוש שתהיה כוונתו בשאלה שתאמר אליו אז הוא שתשיבהו בדרך האמור, אבל אם יאמר מה זאת בדרך זלזול לא לכוונת התשובה לא תשיבהו כזה. עוד ירצה שאין צריך שתהיה השאלה בלשון זה מה זאת אלא הגם שתהיה באיזה אופן שתהיה כל שהמכוון של השאלה הוא לאמר מה זאת. נמצינו אומרים כי פסוק זה שלא בליל פסח נאמר אלא במצות קדושת פטר רחם ואין צורך בהגדה זולת על ידי שאלה, ורבותינו ז"ל (מכילתא) אמרו כנגד ד' בנים כו' זה דרך דרוש.
היינו, האור החיים הקדוש מפרש את שאלת הבן על ענין פדיון הבכורות, וכהיונתן בן עוזיאל והספורנו, ומתבת למחר מדייק האוה"ח שאין זה שייך דוקא עם ליל פסח אלא מצוה זו היא בכל השנה. וייחודו של ליל הסדר הוא בכך שנוהגת בו מצות סיפור יציאת מצרים גם בלא שאלה מקדימה.
ואכן יש שהביאו את הדברים הלכה למעשה, עיין בחוט שני ובחשוקי חמד. ולא זו בלבד אלא שיש מי שביקש לחדש חומרא חדשה בסדר פדיון הבן.
ולענ"ד הקטנה עד מאד, מילתא דפשיטא היא שלא בא האור החיים להורות הלכה למעשה.
האור החיים מפרש את המקרא לפי פשוטו, ומלבד דרך הדרש אשר לפיה הורו חז"ל את צורת קיום המצוות. וכמו שמצוי מאד אצל מפרשי התורה, אשר שבעים פנים לה, והמקרא יכול להתפרש יפה לפי פשוטו. אך משמעות הלכתית לכך, חלילה וחס, בל תראה ובל תמצא.
הרמב"ן מפרש כי לפי פשוטו אין קולטות רק שש ערי מקלט ולא ארבעים ושתים ערי הלויים, ולא עלה על דעתו ח"ו כי גואל הדם שיהרוג את הרוצח באחת מערי הלויים לא יהיה נהרג עליו. האבן עזרא מפרש שבין הערבים בו נשחט הפסח הוא אחרי שקיעת החמה, וברור שלא נתכוין חלילה להורות הלכה דלא כמתניתין דפסחים. ותן לחכם ויחכם עוד, כאשר ברור וידוע לכל הבא בשערי תלמודינו.
האור החיים בעצמו אומר כי על פי הדרש אמרו חז"ל כי גם פסוק זה הוא שייכת למערכת סיפור יצ"מ הנדרשת עבור ארבעת הבנים. ובאומרו 'וזה דרך דרוש', אין כאן כוונה להפקיע חלילה דרשה זו להושיבה בירכתיים, אלא אדרבה לומר כי אע"פ שנתפרש המקרא יפה על אופנו, מכל מקום אין בכך נ"מ למעשה, יען כי המדרש ידרש, והמחוייבות ההלכתית היא לו בלבד.
חז"ל, במכילתא דרבי ישמעאל, הביאו להך פסוקא - יחד עם פסוקים נוספים דומים, והוציאו מזה את דרשת 'נמצאת אומר ארבעה בנים הם', הנזכרת גם בהגדה של פסח 'כנגד ארבעה בנים דברה תורה'.
היינו, למרות שענין הפרשה אינו שייך כלל עם ליל הסדר, וממילא גם שאלה זו אין סיבה לומר שהיא שייכת למצות הגדה של פסח, מכל מקום מאירים לנו חז"ל כי גם מצוה זו היא מענפי סיפור יציאת מצרים, וזמנה בליל חמשה עשר בניסן, בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.
אור החיים פרשת בא
והיה כי ישאלך וגו'. פירוש בשעה שיראה בנך ענין פדיון בכור אם ישאלך אתה חייב לומר לו אבל בלא שאלה אין חיוב אלא בליל פסח. ולזה דקדק לומר מחר פירוש אפילו למחר דהיינו כל זמן שיהיה, ואמר לאמר פירוש שתהיה כוונתו בשאלה שתאמר אליו אז הוא שתשיבהו בדרך האמור, אבל אם יאמר מה זאת בדרך זלזול לא לכוונת התשובה לא תשיבהו כזה. עוד ירצה שאין צריך שתהיה השאלה בלשון זה מה זאת אלא הגם שתהיה באיזה אופן שתהיה כל שהמכוון של השאלה הוא לאמר מה זאת. נמצינו אומרים כי פסוק זה שלא בליל פסח נאמר אלא במצות קדושת פטר רחם ואין צורך בהגדה זולת על ידי שאלה, ורבותינו ז"ל (מכילתא) אמרו כנגד ד' בנים כו' זה דרך דרוש.
היינו, האור החיים הקדוש מפרש את שאלת הבן על ענין פדיון הבכורות, וכהיונתן בן עוזיאל והספורנו, ומתבת למחר מדייק האוה"ח שאין זה שייך דוקא עם ליל פסח אלא מצוה זו היא בכל השנה. וייחודו של ליל הסדר הוא בכך שנוהגת בו מצות סיפור יציאת מצרים גם בלא שאלה מקדימה.
ואכן יש שהביאו את הדברים הלכה למעשה, עיין בחוט שני ובחשוקי חמד. ולא זו בלבד אלא שיש מי שביקש לחדש חומרא חדשה בסדר פדיון הבן.
ולענ"ד הקטנה עד מאד, מילתא דפשיטא היא שלא בא האור החיים להורות הלכה למעשה.
האור החיים מפרש את המקרא לפי פשוטו, ומלבד דרך הדרש אשר לפיה הורו חז"ל את צורת קיום המצוות. וכמו שמצוי מאד אצל מפרשי התורה, אשר שבעים פנים לה, והמקרא יכול להתפרש יפה לפי פשוטו. אך משמעות הלכתית לכך, חלילה וחס, בל תראה ובל תמצא.
הרמב"ן מפרש כי לפי פשוטו אין קולטות רק שש ערי מקלט ולא ארבעים ושתים ערי הלויים, ולא עלה על דעתו ח"ו כי גואל הדם שיהרוג את הרוצח באחת מערי הלויים לא יהיה נהרג עליו. האבן עזרא מפרש שבין הערבים בו נשחט הפסח הוא אחרי שקיעת החמה, וברור שלא נתכוין חלילה להורות הלכה דלא כמתניתין דפסחים. ותן לחכם ויחכם עוד, כאשר ברור וידוע לכל הבא בשערי תלמודינו.
האור החיים בעצמו אומר כי על פי הדרש אמרו חז"ל כי גם פסוק זה הוא שייכת למערכת סיפור יצ"מ הנדרשת עבור ארבעת הבנים. ובאומרו 'וזה דרך דרוש', אין כאן כוונה להפקיע חלילה דרשה זו להושיבה בירכתיים, אלא אדרבה לומר כי אע"פ שנתפרש המקרא יפה על אופנו, מכל מקום אין בכך נ"מ למעשה, יען כי המדרש ידרש, והמחוייבות ההלכתית היא לו בלבד.