בתמורה כט: מביאה הגמ' את דרשת אביי שזונה ישראלית שתופסים בה קידושין אתננה מותר, כיון שדורשים תועבה תועבה מפרשת עריות לפרשת אתנן, כשם שבעריות אין קידושין תופסים כך גם לגבי איסור אתנן.
והדברים לכאורה מרפסין איגרי, הרי בפרשת עריות מוזכרת גם נדה, שקידושין תופסים בה!
כיון שלא מצאתי אף אחד שיעמוד בזה, חוששני שאני טועה כאן בפשט הפשוט. האם יוכל אי מי להעמידני על האמת? אציע לכם גם עיסקה: הראשון שיואיל להבינני דבר - אומר לו תודה רבה.
********
כיוון קלוש: האם העובדה שצריך פסוק מיוחד (ותהי נדתה עליו) ללמד שקידושין תופסים בנדה תועיל כאן?