כללי הפסק במחלוקת הנוגעת לסכנת נפשות

[שש ושמח]

במחלוקת הלכתית ישנם כללי פסיקה, יחיד ורבים הלכה כרבים, וכן מותר ליחיד לנהוג כרבו גם נגד רבים. ויש לברר במחלוקת הנוגעת לפיקו"נ האם מותר לסמוך על רבו שאומר שאין כאן היתר פיקו"נ נגד דעת רבים. ויש בזה כמה נידונים:
א. בפיקו"נ שנוגע רק לעצמו, ויש מח' הלכתית האם פיקו"נ מתיר דבר זה, למשל כשיש נידון האם זה בכלל ג' עבירות שיהרג ואל יעבור וכדו'
ב. בפיקו"נ שנוגע רק לעצמו, ויש מח' מציאותית האם ענין מסויים יש בו פיקו"נ. - בזה לכאו' פשוט שאסור לסמוך על רבו נגד אחרים, כי בזה אינו מביע דעה בתור רב אלא בתור רופא. ויעוי' viewtopic.php?f=30&t=29378&hilit=%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA#p306842
ג. בפיקו"נ שנוגע רק לעצמו, ואין מחלוקת מציאותית על אחוזי הסיכון, אלא מח' איזה אחוז נחשב פיקו"נ [ודרך אגב, יעוי' כאן viewtopic.php?f=17&t=11770&hilit=%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA#p181519 ויכוח מחכמי הפורום ז"ל בנושא זה].
ד. בפיקו"נ שנוגע לאחרים, - לכאו' בכל האופנים אסור לנהוג ע"פ הוראת רבו, שהרי רבו הוא סמכות רק כלפיו ולא כלפי האחרים הנפגעים ממנו.

[שש ושמח]

כתב לי חכם אחד:

הכלל הוא דבסכנתא הלכה כיחיד במקום רבים, ומקורו מפסחים ח: הלכה כפלימו נגד רבנן, ע"ש רא"ש וראשונים ופוסקים.

[מדברי הרא"ש לענ"ד אין ראיה, שכתב "וכיון דאיכא סכנה עבדינן כפלימו" ולכאו' לשון זה משמע דיש כאן הכרעה כפלימו מצד כללי הפסק הרגילים, ואולי משום שיש שם סתם ברייתא כפלימו. אבל בביהגר"א תל"ג ס"ז כתב "דבמקום סכנה הולכין אחר המיקל. רא"ש" ומשמע כדברי החכם הנ"ל שזהו ענין כללי בכל מחלוקת בסכנה].
ולענ"ד יש לפקפק בזה, דהן אמנם שביחיד ויחיד מסתבר שהלכה כהאומר סכנה הוא, שהרי בספק ג"כ היה לנו לפסוק כן, וכשם שבדאו' אזלי' לחומרא ובדרבנן לקולא. [וכמפורש שבת קכ"ט א' "אמר ליה רבינא למרימר מר זוטרא מתני לקולא ורב אשי מתני לחומרא הלכתא כמאן, אמר ליה הלכה כמר זוטרא ספק נפשות להקל"].
אבל כשהיחיד אומר שסכנה הוא ורבים אומרים שאינו סכנה מהיכ"ת שלא נלך אחר הרבים, והרי גם במחלוקת הרופאים שא' אומר צריך וב' אומרים אינו צריך הולכים אחר הרבים ואין מאכילין אותו (תרי"ח ס"ד).
ומדברי הרא"ש וביהגר"א אין ראיה נגד מש"כ, שהרי שם כיון שיש ברייתא כפלימו א"א לומר שהוא יחיד נגד רבים.