האי מסוכריא דנזייתא, אסור להדוקה ביומא טבא
לדעת רוב הראשונים, הנושא שם, סתימת נקב שיש בגיגית של שכר, שתוחבים שם בגד, ויש בזה משום סחיטה או ליבון.
אכן תוספות בכתובות הביאו מערוך שפירש באופן אחר:
(בערוך ערך סבר כתוב בסגנון שונה, לא מוזכר שם ענין של עשית כלי ולא מוזכר שם שמבטל הסתימה, ולשון הערוך שם היא מדברי הר"ח בשבת קיא יעו"ש).בערוך פירש לשון אחר מסוכרייא דנזייתא סתימת גיגית של שכר אסור להדוקה דשמא תבטל הסתימה אצל הגיגית ויעשה כלי בשבת
ר"ת, מסיבותיו שלו סמך ידו על פירוש זה המובא בשם הערוך. להלן ציטוטים:
חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף קיא עמוד א
עוד לשון אחר פי' בעל הערוך ז"ל שהיא סתימת הנקב של חבית בחתיכת עץ או בברזא מהודקת ואסור משום מחבר, כלומר שהוא משקעהו לחבית בהדוק ונמצא עושה דופן שמבטלין אותו בגיגית ימים הרבה אלא שאין מתכוין לדופן אלא לסתימת השכר יפה, ואי קשיא והא אפי' ברא דתומא אסרי' בפרק תולין (קל"ט ב'), התם דלא מתקן להכי הכא כיון דמתקן שרי, אלא להדוקי טפי אסור דהוי דופן.
חידושי הרמב"ן מסכת כתובות דף ו עמוד א
האי מסוכריא דנזייתא אסור להדוקה ביומא טבא. פרש"י ז"ל נקב שבצד החבית ואסור משום סחיטה, ואחרים פירשו מגופה שבדופן החבית שעושין מעץ ולהדוקה הוא דאסור דבטיל ליה ומשוי ליה דופן כי ההיא דאמרינן בפרק כל הכלים גבי אבן שבקירויה כיון דהדקיה שויה דופן קירויה
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף קג עמוד א
ור"ת ז"ל מפרש דמסכוריא דנזייתא היא מגופה שבצד החבית כדי לסתום, ואסור להדקה מפני שהוא מבטלה שם וחייב משום בונה וכדבעי' לפרושי לקמן בס"ד.
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף קיא עמוד א
פירשה ר"ת ז"ל דבמגופת חבית וכיוצא בו קאמר דאסיר להדוקה משום דמבטיל ליה ועבד לה דופן
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף ו עמוד א
והרב בעל הערוך ז"ל פי' מסובריא דנזייתא מגופת חבית שמהדקין אותה וכי מהדק לה שפיר משוה לה דופן ואסור משום בונה והוה ליה פסיק רישיה ולא ימות, וכההיא דאמרינן במסכת שבת (קכ"ה ב') גבי אבן שבקרויה.
ספר הישר לר"ת (חלק החידושים) סימן רפג
הכי פיר' דילמא אתי מבטל ומשוי ליה דופן לקירוייא
בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קג עמוד א
ומפרשים איסור מסוביתא דנזייתא משום בונה וכמו שאמרו במקום אחר שוייה דופן לקירוייה וודאי נוח לו במלאכה זו שלא תהא המגופה נעתקת ממקומה
בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קיא עמוד א
מסוביתא דנזייתא...ויש חולקים ומפרשים אותה במגופה של עץ ומסרך איסור בנין שהרי עושה דופן לקרויה ונמצא שהוא כבונה וכן עיקר
בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קמה עמוד א
ומסובייתא דנזייאתא אין ביאורה בברזא שהיין יוצא דרך בה שהרי אמרו בה כלי עלמא לא פליגי דשרי שאינו מבטלה לשם שאין קבע לשתייה וכל היום צריך להוציאו ומוציא ומחזירו לאלתר וא"כ מה לי של עץ מה לי של בגד הרי אינו בנין כלל אלא פירושו נקב גדול שנוקבין מלמעלה ומהדקה הרבה בין בשל עץ בין בשל בגד כדי שלא יתקלקל לשם והרי זה בונה
תוספות הרא"ש מסכת שבת דף קיא עמוד א וכתובות ו א
על כן נראה לר"ת כאידך לישנא שבערוך דמסוכרייא דנזייתא היינו סתימת גיגית של שכר ואסור להדוקה שמא תבטל הסתימה אצל הגיגית ונמצא מתקן כלי בשבת,
ספר התרומה הלכות שבת סימן רמד
ורבינו יעקב מפרש דנזייתא היא גיגית של שכר כדאמרינן וסימניך נזייתא שלהי פרק קמא דפסחים (כ' ע"א) ומסוכרא הוא המטלית הוי מן הצד ...לכך פירש רבינו יעקב דאיסור הדוק מסוכרא שהוא מן הצד הוי משום שמבטלה וחייב משום בונה.
ספר אור זרוע חלק ב - הלכות שבת סימן נט
הלכך נראה לר"ת לפרש כלשון שני של ערוך דפי' בערך סכר דמסכרייא דנזייתא היינו סתימת גיגית של שכר ואסור להדוקה ביומא טבא דשמא תבטל הסתימה אצל הגיגית ויעשה כלי בשבת וכגון שיתכוין לבטלה ולא יתכוין לעשות כלי דהשתא פסיק רישיה שייך ביה וגם אינו מתכוין לעשות כלי לגמרי... וכ"כ בערך סכר כי לשם כתב שני הפירושים לשון א' משום בונה כדפרי' ולשון שני משום סחיטה וכתב לדברי שניהם האי נקב למעלה מן הכד הוא וע"כ אסרו חכמים להדוקיה אלא לשומו רפה למ"ד משום סתימת הפתח כיון שמהדקו נראה כמחובר... אבל בנקב מן הצד כמו שיש לחביות שלנו לא אסרו להדוקי' ביומא טבא....עכ"ל
תוס' רשב"א משאנץ לכתובות
ר"י הזקן שבת קיא א
זה מה שמצאתי, וסידרתי לפי מה שמצאתי ולא בסדר הנכון.
[ערכתי והוספתי את המאירי בד' קמה א שנשמט ממני בתחילה]