שיטת הרמב"ן-תפילה ביו"ט במנין מדאורייתא

[אחד הרבנים]

הנה שיטת הרמב"ן [ויקרא כג ג] דמצוה להתפלל ביו"ט במנין וז"ל על הפסוק מקראי קודש "כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל"
והנה בשנה זו שרבים מאחב"י יתפללו ביחידות, שיטת רמב"ן זו נפק"מ לרבים.
ויש לחקור א. אי דברי הרמב"ן הוי דווקא על ביכנ"ס או על כל מקום שמתפללים בו במנין [כהמנהג היום שמתפללים במרפסות].
ב. אי דברי הרמב"ן קאי על יו"ט דווקא או אף על חוה"מ.
ג. אי נפסק להלכה שיטת הרמב"ן.

[יהודה בן יעקב]

כתב פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תצ ס"ק ב

והנה טעם מקרא קודש עיין ב"י [סימן] תפ"ז [ד"ה סדר] בשם הרמב"ן ז"ל פרשת אמור [ויקרא כג, ב] דתפלה בחול דרבנן (דלא כהר"מ ז"ל תפילה א, א עיין סימן ק"ו סעיף ב), וביום טוב י"ל תפלה דין תורה להקבץ בית ה' לקדש היום בתפלה "בפרהסיא", יע"ש. משמע דבעינן מן התורה עשרה גדולים י"ג שנה וב' שערות, הענין פרהסיא באה"ע [סימן טז סעיף ב] הבא על עכו"ם, וכן ויקח בועז עשרה אנשים [רות ד, ב], כל פרהסיא עשרה משמע (רבים הוה שלשה), ולפי זה ראוי לחוש לזה ולהדר אחר גדולים שידוע שהביאו ב' שערות. עיין מ"א סימן נ"ה [ס"ק] ז' וסימן קצ"ט [ס"ק] ז' דבדין תורה בעינן בידוע שהביאו ב' שערות. ואי"ה במ"א [אות] ב' יבואר עוד:

[אפרקסתא דעניא]

הרמב"ן לא מונה במניין המצוות שלו את "ונשמרתם"?

[איש גלילי]

הרמב"ן לא מונה במניין המצוות שלו את "ונשמרתם"?

זה כמובן לא קשור לטיעון שהתכונת מן הסתם לטעון, אבל בכל זאת - פשיטא שלא. מי כן מונה את זה במנין המצוות?

[יהודה בן יעקב]

ישנם כאלו שמעדיפים תפילה בתוך הבית, מאשר במרפסת פתוחה. ובזה איכא נפק"מ בדעת הרמב"ן לענין יו"ט.

[ש. ספראי]

השו"ע הרב צ' סעי’ יז כתב: "תפילת הציבור אע”פ שהיא מצוה מדבריהם, גדולה היא ממצות עשה של תורה!".
והרי הוכרע שדוחים תפילת הציבור מפני הקורונה.

[שייף נפיק]

כנראה לא הבינו את כוונתו,
לכן אחזור על דבריו.

א. האם מקיימים את המצוה במרפסות.
[דהיינו, האם מה שכתב הרמב"ן 'בבית האלקים', הוא לעיכובא,
או שהעיקר הוא שיתאספו בשביל זה, ואם מצטרפים למנין, מקיימים המצוה].

ב. האם היא דוקא ביו"ט או גם בחוה"מ.
[אינני מבין השאלה, כי 'מקרא קודש' כתוב רק על יו"ט עצמו ולא על חוה"מ].

ג. אם היא נפסקה להלכה.
[בזה כבר הביאו ד' הב"י סי' תפ"ז והפמ"ג, שנראה שיש לזה מקום בהלכה].

מישהו דיבר לעבור על ונשמרתם?

[לבי במערב]

לדידי צע"ק בעצם הדבר, מנין שנתכוון בפירושו עה"ת ע"ד ההלכה?

[שייף נפיק]

הוא פירש את המקרא לפי דרכו,אם היה להם סתירה לדברי חז"ל, לא היה מפרש כן בלי לסייג שהוא פשוטו ולציין את המסורה.
ועוד, הוא עצמו במקומות רבים בפי' עה"ת דן על ההלכה, [לדוגמא, על פרטי הדין דחרב כחלל בפ' חוקת].
וכן מצינו שדבריו בפי' עה"ת מובאים להלכה.[עי' במ"ב סי' תרפ"ה לגבי זכור]

[לבי במערב]

. . וכן מצינו שדבריו בפי' עה"ת מובאים להלכה [עי' במ"ב סי' תרפ"ה לגבי זכור]

וה"נ בהך ענינא דתפילת יו"ט (כדלעיל).

אם אכן דן בפירושו ע"ד ההלכה, סר כל קושי בזה.

[גל של אגוזים]

כתב פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תצ ס"ק ב

והנה טעם מקרא קודש עיין ב"י [סימן] תפ"ז [ד"ה סדר] בשם הרמב"ן ז"ל פרשת אמור [ויקרא כג, ב] דתפלה בחול דרבנן (דלא כהר"מ ז"ל תפילה א, א עיין סימן ק"ו סעיף ב), וביום טוב י"ל תפלה דין תורה להקבץ בית ה' לקדש היום בתפלה "בפרהסיא", יע"ש. משמע דבעינן מן התורה עשרה גדולים י"ג שנה וב' שערות, הענין פרהסיא באה"ע [סימן טז סעיף ב] הבא על עכו"ם, וכן ויקח בועז עשרה אנשים [רות ד, ב], כל פרהסיא עשרה משמע (רבים הוה שלשה), ולפי זה ראוי לחוש לזה ולהדר אחר גדולים שידוע שהביאו ב' שערות. עיין מ"א סימן נ"ה [ס"ק] ז' וסימן קצ"ט [ס"ק] ז' דבדין תורה בעינן בידוע שהביאו ב' שערות. ואי"ה במ"א [אות] ב' יבואר עוד:

במה שנקט הפרמ"ג בפשיטות שדברי הרמב"ן אמורים ב'דין תפילה' יש להעיר מלשונו שכתב 'תפילה והלל' וע"כ לכאו' אין כוונתו דביו"ט יש חיוב מה"ת 'להתפלל' בפרהסיא וכו', אלא שהיא דין 'קיבוץ' המתקיים ע"י תפילה והלל בפרהסיא, ודו"ק.

[שייף נפיק]

איך שיהיה, גם לזה צריך עשרה גדולים דאו'.

[גל של אגוזים]

להעיר מלשון הרמב"ן הידועין סו"פ בא:

ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג ח), מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה (עי' ערוך ערך חצף):

[שייף נפיק]

וכ"ש עכשיו שמתפללים במרפסות וכו' ומוכרחים לרומם הקול..

[אליהו חיים]

כתב פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תצ ס"ק ב

והנה טעם מקרא קודש עיין ב"י [סימן] תפ"ז [ד"ה סדר] בשם הרמב"ן ז"ל פרשת אמור [ויקרא כג, ב] דתפלה בחול דרבנן (דלא כהר"מ ז"ל תפילה א, א עיין סימן ק"ו סעיף ב), וביום טוב י"ל תפלה דין תורה להקבץ בית ה' לקדש היום בתפלה "בפרהסיא", יע"ש. משמע דבעינן מן התורה עשרה גדולים י"ג שנה וב' שערות, הענין פרהסיא באה"ע [סימן טז סעיף ב] הבא על עכו"ם, וכן ויקח בועז עשרה אנשים [רות ד, ב], כל פרהסיא עשרה משמע (רבים הוה שלשה), ולפי זה ראוי לחוש לזה ולהדר אחר גדולים שידוע שהביאו ב' שערות. עיין מ"א סימן נ"ה [ס"ק] ז' וסימן קצ"ט [ס"ק] ז' דבדין תורה בעינן בידוע שהביאו ב' שערות. ואי"ה במ"א [אות] ב' יבואר עוד:

במה שנקט הפרמ"ג בפשיטות שדברי הרמב"ן אמורים ב'דין תפילה' יש להעיר מלשונו שכתב 'תפילה והלל' וע"כ לכאו' אין כוונתו דביו"ט יש חיוב מה"ת 'להתפלל' בפרהסיא וכו', אלא שהיא דין 'קיבוץ' המתקיים ע"י תפילה והלל בפרהסיא, ודו"ק.

כן משמע קצת ממה שלא הזכיר הרמב"ן תפילה ביו"ט בדבריו בהשגות לס' המצוות מ"ע ה' וגם בשרשים שורש א' אלא תפילה בעת צרה ולא תפילה ברבים ביו"ט, גם לענין הלל בשרשים שם דמפרש שי' בה"ג דהלל דאורייתא לא מחלק בין יחיד לציבור.

הייתי רוצה לדעת האם כל תפילה ותפילה שמתפללים בעת צרה (כמו עכשיו) להרמב"ן יש מ"ע דאורייתא [בימות חול עכ"פ, או אולי אף בשבת ויו"ט?] או רק במייחד תפילה מיוחדת על הצרה הוי חיוב [או קיום] מדאורייתא כעין שתיקנו בציבור בתעניות אבל לא בכל תפלת י"ח. ואולי הפשטות הוא כצד א' וא"כ יוצא להיפוך מהנידון כאן דלהרמב"ן כעת בזמן צרה ג' תפילות ביום חיוב דאורייתא ותפילת 'קיבוץ' ביו"ט אין בזה חיוב דאורייתא.

[בברכה המשולשת]

בפשט לשון הרמב"ן מדובר על המשכן והמקדש, ולא על בית כנסת.

[פלוריש]

אם כבר, כדאי להזכיר את דברי הרמב"ן שתפילה בעת צרה היא מדאורייתא

[לבי במערב]

וכבר הוזכר.

[אליהו חיים]

בפשט לשון הרמב"ן מדובר על המשכן והמקדש, ולא על בית כנסת.

בספורנו ...אותם מועדים שתקראו אותם מקראי קודש, פירוש אסיפות עם לעסקי קודש כי אסיפת העם תקרא מקרא...
הרס"ג (קובץ בית אהרן וישראל שנה ל"ג גליון ד') במאמר על תועליות המועדים ' והתועלת השלישית שהוא יתעלה צוה עלינו את המועדים כדי שנעסוק בהם בתפילות ובמצוות ובהתקבצות זה לזה וכדומה...
מבואר בדבריהם על כל התקבצות קודש ולא מוזכר משכן ומקדש [ומסתמא כן בראשונים אחרים) ומשם כנראה יש בכדי ללמוד גם על דברי הרמב"ן.

[בברכה המשולשת]

בפשט לשון הרמב"ן מדובר על המשכן והמקדש, ולא על בית כנסת.

בספורנו ...אותם מועדים שתקראו אותם מקראי קודש, פירוש אסיפות עם לעסקי קודש כי אסיפת העם תקרא מקרא...
הרס"ג (קובץ בית אהרן וישראל שנה ל"ג גליון ד') במאמר על תועליות המועדים ' והתועלת השלישית שהוא יתעלה צוה עלינו את המועדים כדי שנעסוק בהם בתפילות ובמצוות ובהתקבצות זה לזה וכדומה...
מבואר בדבריהם על כל התקבצות קודש ולא מוזכר משכן ומקדש [ומסתמא כן בראשונים אחרים) ומשם כנראה יש בכדי ללמוד גם על דברי הרמב"ן.

הם כתבו "בית האלקים"?
(ואולי בדיוק לזה, שלא רק כינוס והתקבצות, אלא דווקא במקדש, מרמז הרמב"ן?)

[אליהו חיים]

בפשט לשון הרמב"ן מדובר על המשכן והמקדש, ולא על בית כנסת.

בספורנו ...אותם מועדים שתקראו אותם מקראי קודש, פירוש אסיפות עם לעסקי קודש כי אסיפת העם תקרא מקרא...
הרס"ג (קובץ בית אהרן וישראל שנה ל"ג גליון ד') במאמר על תועליות המועדים ' והתועלת השלישית שהוא יתעלה צוה עלינו את המועדים כדי שנעסוק בהם בתפילות ובמצוות ובהתקבצות זה לזה וכדומה...
מבואר בדבריהם על כל התקבצות קודש ולא מוזכר משכן ומקדש [ומסתמא כן בראשונים אחרים) ומשם כנראה יש בכדי ללמוד גם על דברי הרמב"ן.

הם כתבו "בית האלקים"?
(ואולי בדיוק לזה, שלא רק כינוס והתקבצות, אלא דווקא במקדש, מרמז הרמב"ן?)

הדגש בדברי הרמב"ן על תפילה והלל לא משמע דמיירי דוקא במקדש (אמנם דלרש"י הא דמכין על החליל במקדש בי"ב ימים שגומר היחיד בהם הלל הכוונה בזמן שאומרים הלל במקדש ועי' בגרי"ז בספרו הל' ק"פ אבל לא נראה משאר ראשונים כן) וגם הרמב"ן בשרשים שורש א' דדן לענין הלל דאורייתא להבה"ג לא כתב דהוי כן במקדש אלא בכל מקום, ולא הוזכר שם על הלל במקדש.
ויל"ע עוד במתינות אך כעת זמן חפזון במצוות היום.
בדרך כלל הספורנו והרמב"ן לא חולקים בפרטים ולא מסתבר דיש כאן מחלוקת בזה היכן המקרא קודש עם במקדש או גם בשאר מקומות

[גל של אגוזים]

כתב פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תצ ס"ק ב

והנה טעם מקרא קודש עיין ב"י [סימן] תפ"ז [ד"ה סדר] בשם הרמב"ן ז"ל פרשת אמור [ויקרא כג, ב] דתפלה בחול דרבנן (דלא כהר"מ ז"ל תפילה א, א עיין סימן ק"ו סעיף ב), וביום טוב י"ל תפלה דין תורה להקבץ בית ה' לקדש היום בתפלה "בפרהסיא", יע"ש. משמע דבעינן מן התורה עשרה גדולים י"ג שנה וב' שערות, הענין פרהסיא באה"ע [סימן טז סעיף ב] הבא על עכו"ם, וכן ויקח בועז עשרה אנשים [רות ד, ב], כל פרהסיא עשרה משמע (רבים הוה שלשה), ולפי זה ראוי לחוש לזה ולהדר אחר גדולים שידוע שהביאו ב' שערות. עיין מ"א סימן נ"ה [ס"ק] ז' וסימן קצ"ט [ס"ק] ז' דבדין תורה בעינן בידוע שהביאו ב' שערות. ואי"ה במ"א [אות] ב' יבואר עוד:

במה שנקט הפרמ"ג בפשיטות שדברי הרמב"ן אמורים ב'דין תפילה' יש להעיר מלשונו שכתב 'תפילה והלל' וע"כ לכאו' אין כוונתו דביו"ט יש חיוב מה"ת 'להתפלל' בפרהסיא וכו', אלא שהיא דין 'קיבוץ' המתקיים ע"י תפילה והלל בפרהסיא, ודו"ק.

כן משמע קצת ממה שלא הזכיר הרמב"ן תפילה ביו"ט בדבריו בהשגות לס' המצוות מ"ע ה' וגם בשרשים שורש א' אלא תפילה בעת צרה ולא תפילה ברבים ביו"ט, גם לענין הלל בשרשים שם דמפרש שי' בה"ג דהלל דאורייתא לא מחלק בין יחיד לציבור.

הייתי רוצה לדעת האם כל תפילה ותפילה שמתפללים בעת צרה (כמו עכשיו) להרמב"ן יש מ"ע דאורייתא [בימות חול עכ"פ, או אולי אף בשבת ויו"ט?] או רק במייחד תפילה מיוחדת על הצרה הוי חיוב [או קיום] מדאורייתא כעין שתיקנו בציבור בתעניות אבל לא בכל תפלת י"ח. ואולי הפשטות הוא כצד א' וא"כ יוצא להיפוך מהנידון כאן דלהרמב"ן כעת בזמן צרה ג' תפילות ביום חיוב דאורייתא ותפילת 'קיבוץ' ביו"ט אין בזה חיוב דאורייתא.

לפי דברי הגר"ח גם בסתם תפלה מודה הרמב"ן שיש מצוה קיומית מה"ת

[אליהו חיים]

כתב פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תצ ס"ק ב

והנה טעם מקרא קודש עיין ב"י [סימן] תפ"ז [ד"ה סדר] בשם הרמב"ן ז"ל פרשת אמור [ויקרא כג, ב] דתפלה בחול דרבנן (דלא כהר"מ ז"ל תפילה א, א עיין סימן ק"ו סעיף ב), וביום טוב י"ל תפלה דין תורה להקבץ בית ה' לקדש היום בתפלה "בפרהסיא", יע"ש. משמע דבעינן מן התורה עשרה גדולים י"ג שנה וב' שערות, הענין פרהסיא באה"ע [סימן טז סעיף ב] הבא על עכו"ם, וכן ויקח בועז עשרה אנשים [רות ד, ב], כל פרהסיא עשרה משמע (רבים הוה שלשה), ולפי זה ראוי לחוש לזה ולהדר אחר גדולים שידוע שהביאו ב' שערות. עיין מ"א סימן נ"ה [ס"ק] ז' וסימן קצ"ט [ס"ק] ז' דבדין תורה בעינן בידוע שהביאו ב' שערות. ואי"ה במ"א [אות] ב' יבואר עוד:

במה שנקט הפרמ"ג בפשיטות שדברי הרמב"ן אמורים ב'דין תפילה' יש להעיר מלשונו שכתב 'תפילה והלל' וע"כ לכאו' אין כוונתו דביו"ט יש חיוב מה"ת 'להתפלל' בפרהסיא וכו', אלא שהיא דין 'קיבוץ' המתקיים ע"י תפילה והלל בפרהסיא, ודו"ק.

כן משמע קצת ממה שלא הזכיר הרמב"ן תפילה ביו"ט בדבריו בהשגות לס' המצוות מ"ע ה' וגם בשרשים שורש א' אלא תפילה בעת צרה ולא תפילה ברבים ביו"ט, גם לענין הלל בשרשים שם דמפרש שי' בה"ג דהלל דאורייתא לא מחלק בין יחיד לציבור.

הייתי רוצה לדעת האם כל תפילה ותפילה שמתפללים בעת צרה (כמו עכשיו) להרמב"ן יש מ"ע דאורייתא [בימות חול עכ"פ, או אולי אף בשבת ויו"ט?] או רק במייחד תפילה מיוחדת על הצרה הוי חיוב [או קיום] מדאורייתא כעין שתיקנו בציבור בתעניות אבל לא בכל תפלת י"ח. ואולי הפשטות הוא כצד א' וא"כ יוצא להיפוך מהנידון כאן דלהרמב"ן כעת בזמן צרה ג' תפילות ביום חיוב דאורייתא ותפילת 'קיבוץ' ביו"ט אין בזה חיוב דאורייתא.

לפי דברי הגר"ח [חידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם הלכות תפלה פ"ד בסוף דבריו] גם בסתם תפלה מודה הרמב"ן שיש מצוה קיומית מה"ת

ייש"כ הוספתי מקומו

[אחד הרבנים]

עוד יש לדון בדברי הרמב"ן אף בשאר שנים שמתפללים במנין (ובע"ה אף השנה נזכה), האם מי שהאריך בתפילתו וסיימו הציבור לומר את ההלל , האם מחוייב ללכת למנין אחר לומר את ההלל עם הציבור.

[בברכה המשולשת]

בפשט לשון הרמב"ן מדובר על המשכן והמקדש, ולא על בית כנסת.

בספורנו ...אותם מועדים שתקראו אותם מקראי קודש, פירוש אסיפות עם לעסקי קודש כי אסיפת העם תקרא מקרא...
הרס"ג (קובץ בית אהרן וישראל שנה ל"ג גליון ד') במאמר על תועליות המועדים ' והתועלת השלישית שהוא יתעלה צוה עלינו את המועדים כדי שנעסוק בהם בתפילות ובמצוות ובהתקבצות זה לזה וכדומה...
מבואר בדבריהם על כל התקבצות קודש ולא מוזכר משכן ומקדש [ומסתמא כן בראשונים אחרים) ומשם כנראה יש בכדי ללמוד גם על דברי הרמב"ן.

הם כתבו "בית האלקים"?
(ואולי בדיוק לזה, שלא רק כינוס והתקבצות, אלא דווקא במקדש, מרמז הרמב"ן?)

הדגש בדברי הרמב"ן על תפילה והלל לא משמע דמיירי דוקא במקדש (אמנם דלרש"י הא דמכין על החליל במקדש בי"ב ימים שגומר היחיד בהם הלל הכוונה בזמן שאומרים הלל במקדש ועי' בגרי"ז בספרו הל' ק"פ אבל לא נראה משאר ראשונים כן) וגם הרמב"ן בשרשים שורש א' דדן לענין הלל דאורייתא להבה"ג לא כתב דהוי כן במקדש אלא בכל מקום, ולא הוזכר שם על הלל במקדש.
ויל"ע עוד במתינות אך כעת זמן חפזון במצוות היום.
בדרך כלל הספורנו והרמב"ן לא חולקים בפרטים ולא מסתבר דיש כאן מחלוקת בזה היכן המקרא קודש עם במקדש או גם בשאר מקומות

בעז"ה, עוד נעיין כולנו במתינות, ונזכה לקיים את הדברים בבית המקדש בב"א.

[יוצא פוניבז']

בדרשה בליל שב"ק העיר ח"א ע"פ דברי הרמב"ן והפמ"ג הללו, שמה שהיקל המשנ"ב לצרף למנין ברואין אלו את אלו, הוא בצירוף למנין דרבנן, אבל אם בעינן עשרה דאורייתא אפשר דאין להקל בזה, ולפי"ז אף המסתמכים על צירוף זה לענין תפילה בציבור ואמירת דברים שבקדושה, מ"מ בימי החג יש להחמיר עכ"פ באחת מן התפילות שיהיו עשרה גדולים שנתמלא זקנם ברשות אחת ממש. עכת"ד.

[בברכה המשולשת]

בפשט לשון הרמב"ן מדובר על המשכן והמקדש, ולא על בית כנסת.

בספורנו ...אותם מועדים שתקראו אותם מקראי קודש, פירוש אסיפות עם לעסקי קודש כי אסיפת העם תקרא מקרא...
הרס"ג (קובץ בית אהרן וישראל שנה ל"ג גליון ד') במאמר על תועליות המועדים ' והתועלת השלישית שהוא יתעלה צוה עלינו את המועדים כדי שנעסוק בהם בתפילות ובמצוות ובהתקבצות זה לזה וכדומה...
מבואר בדבריהם על כל התקבצות קודש ולא מוזכר משכן ומקדש [ומסתמא כן בראשונים אחרים) ומשם כנראה יש בכדי ללמוד גם על דברי הרמב"ן.

הם כתבו "בית האלקים"?
(ואולי בדיוק לזה, שלא רק כינוס והתקבצות, אלא דווקא במקדש, מרמז הרמב"ן?)

הדגש בדברי הרמב"ן על תפילה והלל לא משמע דמיירי דוקא במקדש (אמנם דלרש"י הא דמכין על החליל במקדש בי"ב ימים שגומר היחיד בהם הלל הכוונה בזמן שאומרים הלל במקדש ועי' בגרי"ז בספרו הל' ק"פ אבל לא נראה משאר ראשונים כן) וגם הרמב"ן בשרשים שורש א' דדן לענין הלל דאורייתא להבה"ג לא כתב דהוי כן במקדש אלא בכל מקום, ולא הוזכר שם על הלל במקדש.
ויל"ע עוד במתינות אך כעת זמן חפזון במצוות היום.
בדרך כלל הספורנו והרמב"ן לא חולקים בפרטים ולא מסתבר דיש כאן מחלוקת בזה היכן המקרא קודש עם במקדש או גם בשאר מקומות

בעז"ה, עוד נעיין כולנו במתינות, ונזכה לקיים את הדברים בבית המקדש בב"א.

עיינתי שוב במתינות, ועדיין נלענ"ד שכוונת הרמב"ן לבית המקדש דווקא.

[אליהו חיים]

בפשט לשון הרמב"ן מדובר על המשכן והמקדש, ולא על בית כנסת.

בעז"ה, עוד נעיין כולנו במתינות, ונזכה לקיים את הדברים בבית המקדש בב"א.

עיינתי שוב במתינות, ועדיין נלענ"ד שכוונת הרמב"ן לבית המקדש דווקא.

אמנם אני לא עיינתי כראוי, אך מידי הרהור לא יצא רק לא חשבתי להעלות ההרהור אך בעקבות שהעליתם הענין אעלה גם אני הרהור הנ"ל.
הרמב"ן בפסחים קי"ח כתב ומצוה מן המובחר לקרות הלל בשתי לילות של גליות בבית הכנסת ולברך עליהן ולאמרן בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו וכו', וכ"ה במס' סופרים כדהובא שם ובר"ן.
ויתכן דזה הרמב"ן לשיטתו דמתקיים מקרא קודש באסיפה בבית ד' לתפילה ולהלל ולכן הלל של 'ליל התקדש חג' בביהכ"נ מחייב ברכה, ועיי"ש דלכן כשקוראים בבית שנית לא מברכים משא"כ אם לא קראו בביהכ"נ סובר דמברכים בבית. וכ"ז נראה לשיטתו דלומד מהלל דליל פסח מקור מדברי קבלה ממקרא זה השיר יהיה לכם כליל התקדש חג' ועיי"ש דכתב יאמר הנביא כי ישירו לקל המושיע אותם מיד סנחריב כאשר הם משוררים בליל התקדש חג והוא ליל אכילת חג הפסח שהיו משוררים בקול גדול כמו שאמרו כזית פסחא והלילא פקע איגרא, ולומד משם על כל הימים שגומרים ההלל דהוי מדברי קבלה ולא שמיוחד כן לליל פסח דוקא, דלשיטתו אוספים להלל בבתי כנסיות בכל יו"ט לרומם שם ה' בתפילה ובהלל [ולפי זה כוונת הרמב"ן במקרא קודש לא בבית המקדש דוקא].
ודלא כמאירי דהטעם דוקא ביהכ"נ זכר להלל שבעזרה שהיו אומרים בשעת שחיטת הפסח.
ואולי נפק"מ בין הרמב"ן והמאירי במנין על מרפסות דאולי להרמב"ן הוי גם אסיפה של מקרא קודש ועכ"פ קיום של ונרוממה שמו יחדיו, משא"כ להמאירי בית הכנסת דוקא דהוי מקדש מעט ודוקא שם מתקיים זכר להלל שבעזרה.