האם יש איסור 'ברכו' לבטלה?

[עושה חדשות]

דהיינו כאשר אין מנין ואעפ"כ אמר אחד "ברכו" וענו האחרים ברוך ה' המבורך וכו',
או כאשר יש מנין ואמרו 'ברכו' במקום שאין דין לאומרו. (והאם זה בהכרח אותו נידון).

[ביליצר]

מי שמתפלל ערבית ביחיד, יאמר קודם ברכות ק"ש ברייתא זו במקום ברכו:

אמר רבי עקיבא: חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל, וחקוק על מצחה ישראל, עומדת באמצע הרקיע ואומרת: ברכו את ה׳ המבורך; וכל גדודי מעלה עונים ואומרים: ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד.
בן איש חי

[לענין]

דהיינו כאשר אין מנין ואעפ"כ אמר אחד "ברכו" וענו האחרים ברוך ה' המבורך וכו',
או כאשר יש מנין ואמרו 'ברכו' במקום שאין דין לאומרו. (והאם זה בהכרח אותו נידון).

כפי זכרוני הדל, עמד בזה בשו"ת האלף לך שלמה של רבי שלמה קלוגר ונקט שאין בזה חשש של ברכה לבטלה.
מאידך בתשובות הגאונים (מסתמא מופיע באוצר הגאונים ברכות) כתוב שיש מושג של 'ברכו לבטלה'.

[לבי במערב]

אכן!
שו"ת 'האלף לך שלמה' סי' סח.
'אוצר הגאונים - ברכות' אות רב.

[עושה חדשות]

יש"כ.

מקורות נוספים;

שו"ת הרי"ף סי' רצד, לבוש סי' קלה ס"ז, ומשנ"ב שם סקכ"א.

ומאידך - שו"ת בנין שלמה שבת סי' כ, משנ"ב נה-סב.

בנוסף לד' הגאונים הנ"ל, ותש' מהרש"ק.

ע"ע בפי' התפילות להר"י בר יקר, דמונה ה'ברכו' למאה ברכות.

ולכאו' יש מקום לחילוק הנ"ל בין ברכו שאינו מחוייב, לברכו בלי מנין.

[חוקר חובב]

יש"כ.

מקורות נוספים;

לבוש סי' קלה ס"ז, ומשנ"ב שם סקכ"א.

ומאידך - שו"ת בנין שלמה שבת סי' כ, משנ"ב נה-סב.

במשנ"ב בקל"ה מדובר על אמירת ברכו של חזן בלי שהקהל עונה לו, דהוי לבטלה. (וזה ציור שלא הוזכר בשאלתך.) במשנ"ב השני מדובר על עניית ברכו בלי שהחזן אמר ברכו (שהרי העונה נמצא במקום שאינו מצורף לחזן), וגם על זה מבואר דהוי לבטלה. ולכאו' ה"ה ברכו בלי מנין.
שמעתי מעשה שהיה בישיבה חשובה, שנתנו בה לאורח לגשת לתפילת מנחה, ובסוף התפילה אמר ברכו... חלק מהקהל ענה וחלק לא. ובפשיטות היה נ"ל שצריך לענות, שהרי יש כאן מנין רק אין סיבה לומר. וצ"ע.

[לבי במערב]

. . שמעתי מעשה שהיה בישיבה חשובה, שנתנו בה לאורח לגשת לתפילת מנחה, ובסוף התפילה אמר ברכו... חלק מהקהל ענה וחלק לא. ובפשיטות היה נ"ל שצריך לענות, שהרי יש כאן מנין רק אין סיבה לומר. וצ"ע.

הלא הוא הנדון השני שבפתיחת האשכול:

. . כאשר יש מנין ואמרו 'ברכו' במקום שאין דין לאומרו . .

[לענין]

יש"כ.
שמעתי מעשה שהיה בישיבה חשובה, שנתנו בה לאורח לגשת לתפילת מנחה, ובסוף התפילה אמר ברכו... חלק מהקהל ענה וחלק לא. ובפשיטות היה נ"ל שצריך לענות, שהרי יש כאן מנין רק אין סיבה לומר. וצ"ע.

ראיתי כן בעיני, במנחה של תשעה באב. החזן (בנוסח ספרד) אמר בהתלהבות שיר של יום ואין כאלקינו, ולפני עלינו פשוט 'יצא' לו ברכו...
באמת כדאי לקבוע מסמרות בענין, מפני שפעמים רבות מצוי שהחזן (בנוסח אשכנז) טועה בשחרית של שני וחמישי ואומר ברכו בסוף התפילה, ואז אנשים מתחילים להסתכל אחד על השני והם במבוכה אם לענות או לא. מה שקורה הוא שאז רק מקצת עונים, ויש בזה חשש לבטלה כנ"ל. צריך שתהיה בענין הוראה מפורסמת ופסוקה, או שכולם עונים או שכולם לא.
כאן המקום להודות להרב לבי במערב, שטורח מאד להעמיד הדברים בצורה בהירה ומאירה.

[עני בן פחמא]

השנה קרה מקרה יותר מצער, בסיום תפילת נעילה רגע לאחר שהקב"ה מחל על עוונתוינו אמרו האבלים קדיש על ישראל הנאמר לפני עלינו, ובטבעיות אמרו ברכו, שאינו מופיע במחזור, כבר להתחיל את השנה אם ברכה לבטלה.

[חוקר חובב]

עלה בדעתי שלכאורה מהמשנ"ב בקל"ה סקכ"א (שציין הרב עושה חדשות) מוכח שברכו שנאמר שלא בזמנו - אינו ברכו לבטלה. שהרי שם אמר הישראל ברכו, ואז נכנס הכהן, ואנו עוצרים את הישראל מלומר ברכה על הקריאה, והכהן חוזר ואומר ברכו (כמש"כ המשנ"ב), ונמצא שהברכו הראשון נאמר לחינם. ואין לומר דלא חשיב לבטלה כיוון דבזמנו היה הדין לאומרו, דאם כן למה הוצרך הגר"א (המובא במשנ"ב) לומר דהברכו אינו לבטלה כיון שהקהל ענו ביהל"ו, אפילו לו יצויר שכיון שהכהן נכנס הקהל נמנע מלענות, עדין אי"ז לבטלה כיוון שכאשר נאמר היה הדין לאומרו. אע"כ דאין זה תשובה, וכל הסיבה שאינו לבטלה היא מכיוון שענו לו.
וטפי מינה משמע, דאפילו אם הכהן נכנס לפני שענו, עליהם לענות, אע"פ שהם יודעים שהברכו שהם עונים עכשיו אינו פתיחה לברכות קריאת התורה, שהרי הכהן יעשה ברכו שוב. דבוודאי א"א לומר דאם הכהן נכנס לפני שענו, יימנעו מלענות. שהרי עי"ז יהיה הברכו של הישראל לבטלה, וזה מוכח מלשון הפוסקים דאין אנו הופכים את ברכתו לבטלה משום כניסת הכהן.
(ולומר דאם נכנס לפני שענו, יענו ויעלה הישראל, ואם נכנס אחרי שענו, כיון שענו ענו ועתה יעלה הכהן, אינו מובן בסברא ואינו נכון בלשון הפוסקים.)

[לבי במערב]

בהרגש הלב ה"ז נראה כבזיון הקודש: מכריזים לברך את ה' - ואין איש העונה אחריו או, למצער, נשמע קול דממה דקה, רח"ל.
שמא יש להמליץ על כגון דא מאמר הכתוב (ישעי' נ, ב): "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה". ולא באתי אלא להעיר.

[אשרי יושבי ביתך]

במ"ב בסי' נ"ה סקס"ב הביא מח' אחרונים אם לחשוש לשיטות שכששומע דבר קדושה ויש טינוף בינו לחזן אסור לענות, והחיי"א הכריע דקדיש וקדושה יענה שזה רק פסוקים, אבל ברכו לא יענה, ונראה שלמד שברכו זה כעין ברכה.

[מָרוֹקַאִי זן חזו''א]

דהיינו כאשר אין מנין ואעפ"כ אמר אחד "ברכו" וענו האחרים ברוך ה' המבורך וכו',
או כאשר יש מנין ואמרו 'ברכו' במקום שאין דין לאומרו. (והאם זה בהכרח אותו נידון).

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=31694

[אוהב עמו]

שמעתי שהגר"ד לנדו שליט"א מקפיד שלא לענות לברכו של העולה לתורה אם חושש שלא שמעו עשרה את דבריו