סימן כו
ב"ה
ידידי הגאון החכם מה"ר ניסן טעלושקין שליט"א
שלו' וברכה
ע"ד החקירה אי שייך בישולי עכו"ם ב'קראן פלעקס' [פתיתי תירס]. הנה בשו"ע (סי' קיג סעי' א) מבואר שצריך שיעלה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, היינו שיעלה על שולחן מלכים דוקא ללפת בו ולא בתור מאכל בפני עצמו לשובע, [דין פת עכו"ם בודאי שאין בו, דהרי אינו מחמשת המינים (יעויין שו"ע סי' קיב סעי' א)].
כי עיקר הפירוש 'עולה על שולחן מלכים' לענ"ד אינו כפי שמשמע לכאורה, שמפני חשיבות המאכל יש בו משום בשולי עכו"ם ואם אינו חשוב כאן אין בו משום בשולי עכו"ם - כי כמדומה שכמעט כל המאכלים אוכלים אותם כעשיר וכרש, וההבדל שביניהם הוא שהעני אוכלם במים, והעשיר בחלב או בבשר, ומתבלם במיני תבלין שונים, וע"כ נראה דההבדל הוא במה שנחשב לפתן, דבזה ודאי יש חילוק בין עשיר לעני, על דרך שאמרו 'הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא' (ביצה טז.) - דהעני אפילו הדייסא חשיבא לו כלפתן וכדומה, למשל תפוח אדמה וכן אלה המינים שנחשבו במאמר של כבודו. אבל העשיר אף שגם הוא אוכל דייסא ותפוח אדמה ואלה המינים - אבל הוא אוכלם להשביע את עצמו ולא ללפתן, ובזה אין דין בשולי עכו"ם לפי פסק ההלכה.
בכבוד,
יוסף אלי' הענקין
[התשובה נכתבה כתגובה למאמרו של הרב טלושקין שנדפס בספרו טהרת מים סי' פב]
סימן כז
ב"ה, ז' חנוכה, ב' דר"ח טבת, תשכ"ח
לכבוד הרב כו' שליט"א
בענין בישולי עכו"ם בקופסאות הנמכרות בשוק, העיקר בדין זה הוא לדעתי, שכל דבר שאין מלפתין את הפת אין נקרא עולה על שולחן מלכים, והנפק"מ בין מלכים לאין מלכים שדברים המלפתין את הפת לכל אדם והמלכים אוכלים זה בלי פת, וזכר לדבר הגמ' (ביצה טז.) הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא.
ממילא בנוגע לשאלתו אם הם דברים שאין מלפתין את הפת ואין שם שום חשש של שומן טריפה, שדבר זה צריך בירור (יעויין שו"ע סי' קיג סעי' ב בהג"ה), מותר לאכלו.
בכבוד,
יוסף אלי' הענקין
אב בבינה כתב:כמדומה הערוך השלחן כתב דברים מאוד קרובים לדברי הרב הנקין בענין תפו"א, עי"ש.
תפוחי אדמה שקורין קארטאפליע"ס או בולבע"ס נלע"ד דזה מקרי אין עולין על שלחן מלכים ואם בישל העכו"ם אותם רק במים בלבד או אפה אותם מותר לישראל לאכלם דידוע שהיא אכילה פשוטה ורק דלת העם אוכלים אותה למרבה מפני עניותם ודוחקם ואף שגם עשירים אוכלים אותם לפרקים זהו מפני גודל ריבויים ולא מפני שהוא מאכל חשוב ועל שלחן מלכים בודאי לא תעלה לא ללפת את הפת ולא לפרפרת ורק בזמן בישולם שהם עדיין רכים דרך השרים לקנותם לשומם באיזה מאכל בתבלין אבל בכל השנה לא יאכלום לשם מאכל אך מצאתי לגדול אחד שכתב שתפוחי אדמה עולין על שלחן מלכים [חכ"א שם] ואולי דבזמן הקדמון שלא היה זה בנמצא היה מאכל חשוב דזה ערך מאה שנים שהובא המין הזה מהמדינות שמעבר לים הגדול אבל עתה במדינתנו שזורעים אותה למרבה והוא מאכל רוב ההמון והוא מאכל פשוט מאד והאיש הרך והענוג יאמר לה זרה הלאה נלע"ד דאין שייך לומר על זה עולה על שלחן מלכים ויש להתיישב בזה:
הרב אליעזר מלמד כתב:כתבו הפוסקים ש’עולה על שולחן מלכים’ אינו מלכים דווקא, אלא גם שרים ונכבדים בכלל זה (או”ה הארוך מג, ב; חיים שאל ח”א עד, ה; בא”ח ש”ש חוקת ט). בעבר, כאשר החברה היתה מחולקת יותר למעמדות, היו תבשילים של דלת העם, כדוגמת דגים קטנים ודייסה, שהמגישם לפני שרים, היה נחשב כפוגע בכבודם (ע”ז לח, א). אולם כיום, בזכות המגוון והפתיחות, כל המאכלים שאנשים רגילים לבשל נחשבים מכובדים, וגם שרים רגילים לאוכלם בסעודה. מה עוד שבשונה מהעבר, רוב השרים גדלו בבתים רגילים והם אוהבים את מה שאכלו בבית הוריהם ועם חבריהם.
יש שהבינו שהכוונה ב’עולה על שולחן מלכים’, שהוא מהתבשילים החשובים והמכובדים שבסעודה, שעבורם אדם מזמין את חברו (עי’ אור המזרח לו עמ’ 169; בישולי עכו”ם ד, ב). אולם רבים חלקו על כך וכללו בזה כל תבשיל שמוגש בסעודה מכובדת. בנוסף לכך, קשה לקבוע איזה תבשיל נחשב מכובד, הואיל ומנהגי האנשים והעדות שונים זה מזה. ויש שהורו, שכל תבשיל שמגישים בבית מלון או בחתונה נחשב מכובד ומה שאין מגישים אינו מכובד. אולם המתבונן ימצא שבפועל מגישים בבתי מלון וחתונות את כל סוגי המאכלים כפי רצון המוזמנים.
יש בתנאי זה מרכיב נוסף, ש’מלפתים בו את הפת’. יש אומרים שהכוונה לתבשילים שנאכלים עם פת (מהריט”ץ, כנה”ג). אולם לרוב הפוסקים הכוונה לכל תבשיל שנאכל לשם שביעה, היינו שמסייע לפת להגיע לאותה תכלית של שביעה (רשב”א, מאירי, פר”ח ועוד). ואף דגני בוקר שנועדו לשביעה בארוחת בוקר בכלל זה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 177 אורחים