מדוע לובשים טלית גדול ומדוע הבחורים לא לובשים

[ברוך00]

א. מה המקור ללבוש טלית גדול הרי יש לנו טלית קטן, והיום הט"ק שלנו כשרות ללא שום ספק.
ב. ועוד יל"ע למה רק האנשים ולא הבחורים?
ג. נפסק בשו"ע ומקורו בטור נכון לשים את הטלית על הראש. השאלה מזה הדין הזה. המג"א לומד שנכון לשים טלית על הראש כי כתוב בגמ' שמי ששם סודרא על הראש יש לו יר"ש אז כדי שיהיה יר"ש שמים טלית. כדי שתתפלל בהכנעה. ומוסיף המג"א שבגמ' קידושין כתוב שכל הענין של אימה זה רק לנשואים ולא לבחורים.
ד. ויל"ע למה במנחה ומעריב לא שמים סודר על הראש?

[ישא ברכה]

ומענין לענין, אשאל שאלה שמטרידה אותי.

איך יתכן שאנו לא מברכים על לבישת הציצית בט"ק, והרי פעמים עובר זמן רב עד שלובשים את הט"ג, וביינתים נמצא לובש ומקיים מצות ציצית בלא ברכה. ובאמת זה תמוה גם אם לובש את הט"ג כמה דקות לאחר הט"ק. ואולי כל הדין של עובר לעשייתן נאמר רק במצוה עוברת, אבל מצוה מתמשכת אז מעיקר הדין אפשר לברך גם בתוך קיום המצוה, (אבל אאל"ט לא מבואר כך בראשונים). ועוד יש להתבונן הלוא לכאורה כל בגד זו מצוה בפני עצמה, וקצת תמוה לומר שהברכה על הבגד השני תקיים את חובת הברכה על הבגד הראשון.

[הוגה]

א. מה המקור ללבוש טלית גדול הרי יש לנו טלית קטן, והיום הט"ק שלנו כשרות ללא שום ספק.
ב. ועוד יל"ע למה רק האנשים ולא הבחורים?
ג. נפסק בשו"ע ומקורו בטור נכון לשים את הטלית על הראש. השאלה מזה הדין הזה. המג"א לומד שנכון לשים טלית על הראש כי כתוב בגמ' שמי ששם סודרא על הראש יש לו יר"ש אז כדי שיהיה יר"ש שמים טלית. כדי שתתפלל בהכנעה. ומוסיף המג"א שבגמ' קידושין כתוב שכל הענין של אימה זה רק לנשואים ולא לבחורים.
ד. ויל"ע למה במנחה ומעריב לא שמים סודר על הראש?

א. בט"ק שלנו אין 'עיטוף', שאין אנו מתעטפים בה אלא רק לובשים אותה, ולפי חלק מדעות הראשונים לא מקיימים בכך המצוה לכה"פ לכתחילה, ולכן אנו מוסיפים גם ט"ג לפחות לשעת התפילה. (כן מבואר בדרכי משה ריש סי' ח).
ב. חדא מתורצת בחברתה, כיון שעיטוף הט"ג שלנו הוא כדי לצאת אליבא דכ"ע על צד היותר טוב, הבחורים מקיימים את עיקר המצוה בט"ק, שלמסקנת הש"ע סי' ח ס"ג מתקיים בזה עיקר מצות ציצית.
ג. בב"י סי' ח בשם תרומת הדשן משמע שזהו חשש מצד עיקר הדין שהעיטוף צריך להיות גם כן בראש, ולכן נזהרים לכל הפחות בשעת הברכה ובתפילת י"ח. המג"א מוסיף שיש עוד עניין בכיסוי הראש משום הכנעה, שמצד זה מתאים בעיקר לנשואים. אבל מצד הסברא שהעיטוף צריך להיות בראש שייך ג"כ לבחורים, אלא שבלא"ה הבחורים מקיימים את עיקר הדין לכתחילה בט"ק.
ד. מצד ההכנעה זה מתקיים חלקית אם חובש מגבעת. אבל אה"נ ש'העיטוף בשעת התפילה' המוזכר ברמב"ם סוף פ"ג מהל' ציצית אינו מתקיים בשלימותו (אלא בקהילות תימן שנהגו לפחות בליל שב"ק להתעטף).

[הוגה]

ומענין לענין, אשאל שאלה שמטרידה אותי.

איך יתכן שאנו לא מברכים על לבישת הציצית בט"ק, והרי פעמים עובר זמן רב עד שלובשים את הט"ג, וביינתים נמצא לובש ומקיים מצות ציצית בלא ברכה. ובאמת זה תמוה גם אם לובש את הט"ג כמה דקות לאחר הט"ק. ואולי כל הדין של עובר לעשייתן נאמר רק במצוה עוברת, אבל מצוה מתמשכת אז מעיקר הדין אפשר לברך גם בתוך קיום המצוה, (אבל אאל"ט לא מבואר כך בראשונים). ועוד יש להתבונן הלוא לכאורה כל בגד זו מצוה בפני עצמה, וקצת תמוה לומר שהברכה על הבגד השני תקיים את חובת הברכה על הבגד הראשון.

בית יוסף על או"ח סימן ח: ואע"ג דקיימא לן (פסחים ז ע"ב) שצריך לברך עובר לעשייתן כתב ה"ר יונה בפרק תפלת השחר (ברכות כ ע"ב ד"ה משעה) גבי תפלת הדרך שמאחר שכל זמן שציצית ותפילין הם עליו הוא מקיים המצוה אע"פ שאינו עובר לעשייתן ממה שעבר מכל מקום הוי עובר לעשייתן מה שמקיים אח"כ:
כנראה הכוונה שבכל מקום שיש לנו סיבה אמיתית להמתין עם הברכה גובר על הדין של עובר לעשייתן לאותם רגעים עד שיברך (כמו נט"י שיש סיבה ומברך אחר הנטילה), וכאן אנו מעוניינים לברך על ט"ג מפני שבה מתעטפים ויכול לברך 'להתעטף' ללא פקפוק. ונכון שבכל בגד מחויב להטיל ציצית ובכל אחד מקיים מצוה, אבל בסוף יש כאן שם אחד של מצות ציצית והברכה עולה לשניהם (כמו שאנו מברכים פעם אחת על ד"ת וכולל דברי תורה רבים).