עקביה כתב:א. ...את זה גופא התורה מחדשת, שביאת האחר אוסרת אותה על בעלה.
אנא הבחן בין שני שלבים.
בשלב הראשון התורה מלמדת, שאם האשה הלכה "ונסתרה" (מה שיוצר אצל הבעל את הספק), אז יוחזק לנו שהיא "נטמאה" (כל עוד שאין בירור של מי המרים). זהו א"כ דין בדיני ספקות, הנלמד מהמילים "ונסתרה והיא נטמאה".
בשלב השני התורה מלמדת, שאשה אשר "נטמאה", נאסרת על בעלה. אבל זה לא נלמד מהמילים "ונסתרה והיא נטמאה", אלא נלמד ממקום אחר שאינו עניין לכאן.
למעשה, כל מה שכתבתי בהודעתי הקודמת, בסעיף א שלי שם שאליו התייחסת כעת, דן רק על השלב הראשון, משום שרק השלב ההוא נלמד מהמילים "ונסתרה והיא נטמאה", בעוד שהמילה "נטמאה" משמשת אח"כ לג"ש עבור הנוגע בנבלת שמונה שרצים שגם לגביו כתוב "טמא".
עקביה כתב:ב. מוזר. וכי כל אימת שלבעל יש נערווים מצב זה יוגדר כספק? ואף ברה"י, לולי כתבה התורה שאם נסתרה - נאסרת, היה מקום לומר שהבעל יכול להאמין לאשתו, ואינה נאסרת עד שיהיו עדי ביאה.
אינני מבין את הבסיס להערתך. הלא כל דין סוטה, מתייחס (לפי פסוק מפורש) אל בעל אשר "קנא את אשתו", דהיינו אל בעל אשר חטף נערווים מחמת ספק (שמא נבעלה בעבירה) שהתעורר אצל הבעל.
א"כ הוה אמינא, דמה לי אם הבעל נתקף בקנאה (בנערווים) מחמת ספק (שמא נבעלה בעבירה) שהתעורר אצל הבעל אחרי שעדים ראו (ברה"ר) את מעשה הגפת דלת-רה"י מבפנים על האשה ועל איש זר, ומה לי אם הבעל נתקף בקנאה (בנערווים) מחמת ספק (שמא נבעלה בעבירה) שהתעורר אצל הבעל אחרי שעדים ראו אותה (ברה"ר) קורצת לפלוני (שם), הלא בין כך ובין כך הבעל נתקף בקנאה (בנערווים) מחמת ספק (שמא נבעלה בעבירה) שהתעורר אצל הבעל.
קמ"ל קרא: "ונסתרה והיא נטמאה", דהיינו שיוחזק לנו שהיא נטמאה (כל עוד שאין בירור ע"י מי המרים), דווקא אם הבעל נתקף בקנאה (בנערווים) מחמת ספק (שמא נבעלה בעבירה) שהתעורר אצל הבעל אחרי שעדים ראו (ברה"ר) את מעשה הגפת דלת-רה"י מבפנים על האשה ועל איש זר, אבל לא אם הבעל נתקף בקנאה (בנערווים) מחמת ספק (שמא נבעלה בעבירה) שהתעורר אצל הבעל אחרי שעדים ראו אותה (ברה"ר) קורצת לפלוני (שם).
עקביה כתב:ג. הדמיון בין ספק טומאה ברה"ר לבין סוטה ברה"ר אינו לספק שהתעורר אצל הבעל מחמת מה שעשתה ברה"ר, אלא לספק האם נבעלה ברה"ר. כפשוט, וכפי שכתבו תוס' בנדה, שאת דבריהם ציטט לעיל הרב 'צורב מתחיל'. ועל כך קשה לי, שכן קשה להעלות על הדעת שאיש יבוא על אשה ברה"ר, ושהבעל באמת חושש שזה קרה. ואם הם לבד ברחוב באפילה זה אמור להידון כרה"י (כפי שהעירו על תוס' שם בגיליון).
האם אתה מקשה על ההסבר של התוס', או על ההסבר שלי (שאינו הסבר התוס')?
לפי ההסבר שלי, יש להבחין בין ארבע שאלות נפרדות, שלבסוף גם יענו על תמיהתך (אז נא להתאזר עד אז במה שמתאזרים):
א. הואיל והספק הוא שמא היא נבעלה בעבירה, אז היכן נבעלה בעבירה, אם בכלל נבעלה? תשובה: ברה"י (ודלא כהתוס'), שהלא אין דרך לבעול ברה"ר (וכמו שכתבת דכל בעילה באפילה נחשבת לדינא כבעילה ברה"י).
ב. היכן היו עדי המעשה שהוליד את הספק? בין אם זהו מעשה הקריצה, ובין אם זהו מעשה הגפת דלת-רה"י מבפנים על האשה ועל איש זר? תשובה: עדי המעשה היו ברה"ר (כי סתם עדים דרכם לצפות מבחוץ).
ג. היכן היה המעשה, שהוליד את הספק (שמא היא נבעלה בעבירה ברה"י), ושתועד ע"י העדים (שהיו כאמור ברה"ר)? תשובה: תלוי. אם מדובר על מעשה-הקריצה, אז בהכרח שהוא קרה ברה"ר (שהלא העדים נמצאים כאמור ברה"ר וא"כ לא יוכלו לראות קריצה הנעשית ברה"י שמאחורי דלת מוגפת). אבל אם מדובר על מעשה הגפת דלת-רה"י מבפנים על האשה ועל איש זר, אז בהכרח שהמעשה קרה ברה"י.
ד. מה דינו של המעשה, שהוליד את הספק (שמא היא נבעלה בעבירה ברה"י), ושתועד ע"י העדים (שהיו כאמור ברה"ר)? תשובה: לפי הפסוק "ונסתרה והיא נטמאה" יוצא כך: אם המעשה שתועד ע"י העדים (שהיו כאמור ברה"ר), היה מעשה הגפת דלת-רה"י מבפנים על האשה ועל איש זר, אז התורה קובעת שאז יוחזק לנו שהיא "נטמאה" (כל עוד שאין בירור של מי המרים), משום שבמקרה כזה התקיים התנאי הנדרש של קיום עדים שראו שהיא הלכה "ונסתרה". מה שאין כן אם המעשה שתועד ע"י העדים (שהיו כאמור ברה"ר), היה מעשה-הקריצה (שקרה כאמור ברה"ר), לא התקיים התנאי הנדרש הנ"ל של קיום עדים שראו שהיא הלכה "ונסתרה", ולכן לא יוחזק לנו שהיא "נטמאה".
אותן ארבע שאלות תישאלנה גם על סוגיית הנגיעה בנבלת שרץ, באופן שהתשובה לשאלה הרביעית והאחרונה תענה על שאלתך המקורית:
א. הואיל והספק הוא שמא האדם נגע בנבלת שרץ, אז היכן הוא נגע בה, אם בכלל נגע? תשובה: לא משנה, שהלא כשם שאפשר ליגוע בתוך רה"י, כך אפשר ליגע בתוך רה"ר.
ב. היכן היו עדי המעשה שהוליד את הספק? בין אם זהו מעשה הושטת ידי האדם כלפי נבלת שרץ המוסתרת בגלל הבטת העדים על האדם רק מגבו, ובין אם זהו מעשה הגפת דלת-רה"י מבפנים על האדם ועל נבלת שרץ? תשובה: עדי המעשה היו ברה"ר (כי סתם עדים דרכם לצפות מבחוץ).
ג. היכן היה המעשה, שהוליד את הספק (שמא האדם נגע בנבלת השרץ), ושתועד ע"י העדים (שהיו כאמור ברה"ר)? תשובה: תלוי. אם מדובר על מעשה הושטת ידי האדם כלפי נבלת שרץ המוסתרת בגלל הבטת העדים על האדם רק מגבו, אז בהכרח שהמעשה קרה ברה"ר (שהלא העדים נמצאים כאמור ברה"ר וא"כ לא יוכלו לראות הושטה של ידי האדם הנעשית ברה"י שמאחורי דלת מוגפת). אבל אם מדובר על מעשה הגפת דלת-רה"י מבפנים על האדם ועל נבלת שרץ, אז בהכרח שהמעשה קרה ברה"י.
ד. מה דינו של המעשה, שהוליד את הספק (שמא האדם נגע בנבלת השרץ), ושתועד ע"י העדים (שהיו כאמור ברה"ר)? תשובה: ע"י ג"ש של "טמא"-"נטמאה" נלמד, שאם המעשה שתועד ע"י העדים (שהיו כאמור ברה"ר) היה מעשה הגפת דלת-רה"י מבפנים על האדם ועל נבלת שרץ, אז יוחזק לנו שהאדם "טמא" (כל עוד שאין בירור אחר). מה שאין כן אם המעשה שתועד ע"י העדים (שהיו כאמור ברה"ר) היה מעשה הושטת ידי האדם כלפי נבלת שרץ (ברה"ר כאמור) המוסתרת בגלל הבטת העדים על האדם רק מגבו, אז לא יוחזק לנו שהאדם "טמא".