הודעהעל ידי ונתנו ידידים » ה' יוני 11, 2020 2:49 pm
לא נכון. המחלוקת ביניהם היא לא לגבי הפסק מבואות המטונפות אלא לגבי עצם עניית האמן. לדעת הגרש"ז זה לא נקרא שומע את הברכה ואסור לענות אמן לפחות בדברים שבחובה ומסתפק בדברים שבנדבה. וכן היא דעת הבאר משה ועוד.
הגרש"ז ס"ל דההיתר של אלכסנדריה הוא רק בנמצא במקום הציבור ולא כשאינו במקום הציבור.
הגרע"י ס"ל כמדומני לפי מה שראיתי מבנו דאע"ג דהטלפון אינו שמיעת קול המברך מ"מ אפשר לענות אמן דהוי כשומע הברכה כיון דידיעת הברכה הוא דבר ישיר ועדיף הוא מאלכסנדריה של מצרים (לא הסברתי כ"כ טוב את סברתו, אבל הוא בערך ככה). לענין שיטת הגרש"ז בענין אלכסנדריה אין הוא דן.
הגרש"ז מביא מהחזו"א דמהני גם לצאת ידי חובה (ומשמע נמי כעין סברת הגרע"י ועוד יותר מזה, ולא שטעה דהוי כשומע הקול ממש).
כמדומני שבספקו של הגרש"ז בדברים שאינם חובה הוא כותה ג"כ שאפשר מותר ולא חייב והוא תלוי בהלכות אמן יתומה.
הכל כתבתי רק מזכרון כפי מה שראיתי בתחילת ימי הקורונה