רציתי לשתף את החברים כאן במה שעלה בידי בסוגיא זו.
'וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים'. ..... '... וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ. וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ'.
בפשט הכתובים לא מוזכרת כלל טענה במה שהביאו מפרי הארץ. וכיון שנצטוו לבחון האם הארץ שמנה או רזה, הרי נראה שהדבר היה נכון רצוי ואף מצופה.
אמנם רש"י (בפסוק כג) כתב: 'וישאהו במוט בשנים - ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים? מה תלמוד לומר בשנים, בשני מוטות. הא כיצד, שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רמון, יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו, כשם שפִּרְיָהּ משונה כך עמה משונה'.
דברי רש"י הללו הם כמובן דברי חז"ל במסכת סוטה (לד.). הגמרא מביאה שתי דעות המבארות מפני מה יהושע וכלב לא נטלו כלום. דעה ראשונה מפני כבודם לא נטלו, ודעה שניה כדברי רש"י .
מתוך מחלוקת זו, מפני מה לא נטלו יהושע וכלב מפרי הארץ, נראה שנחלקו חכמים האם הבאת הפרי היתה לשבח הארץ או לגנותה.
במדרש רבה (טז יד) אמרו: 'לא רצו ליטול מפירות ארץ ישראל, אילולי כלב ששלף את הזיין וירץ לפניהם, ואמר להם: אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם'.
ונראה שיש בזה סתירה, שהגמרא אומרת שכלב לא נטל מפירות הארץ, ובמדרש רבה מבואר שהוא כפה אותם ליטול, וכיצד יתכן שכפה אותם ליטול והוא עצמו לא נטל.
רבנו בחיי (יג) הביא את דברי חז"ל שהביא רש"י. והביא אף את דברי הזוהר, שכלב ויהושע היו אלו שנשאו את אשכול הענבים.
ואמנם ניתן היה ליישב, וכך ראיתי שהביאו בחיבור 'דף אל דף' על מסכת סוטה שם, שכיון שכלב הכריחם ליטול נחשב כאילו הוא נטל, אך באמת הוא בעצמו לא נטל.
אך אינו נראה בדברי הזוהר, שאמר שיהושע וכלב נשאו את אשכול הענבים מפני ששאר המרגלים לא הצליחו לשאת אשכול זה.
[וכיון שבמדרשי אגדה עסקינן, אין תימה כלל מה שיש סתירות בדבריהם, שהרי מדרשי אגדה אין עיקר עניינם לסיפור המעשה, אלא לחכמות הנסתרות הנלמדות מהם, כדברי הרמח"ל בהקדמה למדרש (המודפסים בהקדמות למדרש רבה הוצאת וילנא)].
וראיתי עוד בפירוש עץ יוסף על המדרש רבה, שפירש סתירה זו, שמתחילה כלב חפץ שייטלו מפרי הארץ, ואחר שראה שכוונתם לרעה, הניח ולא נטל.
ולא ניחא לי בתירוצים הללו, מאחר והגמרא בסוטה הנ"ל מביאה שתי דעות, ודעה אחת מפורש שהיתה כוונתם לרעה, ודעה שניה נראה לפרש שהיתה כוונתם לטובה, כפי שביארתי לעיל. זאת ועוד שבזוהר אמרו שהמרגלים לא הצליחו ליטול את האשכול ומשום כך נטלוהו יהושע וכלב, והתירוצים הנ"ל לא מיישבים את דברי הזהר עם דברי הגמרא.
ולכן נראה לבאר שהמדרשות חלוקות.
דברי רש"י כדברי הדעה השניה בגמרא, וכדברי רבינו בחיי, שכוונתם היתה לרעה, וכלב ויהושע לא נטלו כלל.
דברי המדרש רבה, כדברי הזהר שיהושע וכלב נשאו את אשכול הענבים, וכלב היה זה שכפה אותה ליטול מפרי הארץ, והבאת הפירות היתה מכוונה טובה, כפי פשט הכתובים שאמרו 'וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ'.
והדעה הראשונה בגמרא בסוטה, סברה שיהושע וכלב לא נטלו, אך זה היה רק מפני כבודם, וגם לדעה זו היתה כוונתם לטובה, כפשט הכתובים כאמור.
אמנם יש קצת דוחק בזה, שרש"י הביא את דברי הגמרא בסוטה, ולא ציין שיש מחלוקת בדבר האם כוונתם היתה לטובה או לרעה.
וטרם אתרץ דבר זה, יש לתמוה מאד, כיצד יתכן שכלב ויהושע יחוסו על כבודם, ולא ישתדלו לטרוח להביא מפירות הארץ לכבוד ארץ ישראל. ועוד יותר קשה, לדברי חז"ל שכלב הלך להתפלל על קברי אבות בחברון כדי שיינצל מעצת מרגלים, משמע שכבר הרגיש שכוונתם לרעה, ואם סבור היה שעל ידי פירות אלו יוכל להטות את לב ישראל לאהוב את הארץ, כאשר המרגלים מוציאים דיבתה רעה, היתכן שהיה חס על כבודו?!
וליישב את שתי הקושיות הללו, נראה יותר לומר, שהדעה הראשונה בגמרא היא ממוצעת, היינו שהדעה הראשונה סבורה שכלב ויהושע הסתפקו האם הבאת הפירות נעשית מכוונה טובה או רעה, ולכן נשמטו מלהשתתף בנשיאת הפירות, בבחינת שב ואל תעשה, ואמרו שאינם נוטלים מפני שכביכול חסים הם על כבודם, ובאמת חסו על כבוד ארץ ישראל, וזו היתה רק אמתלה שעל ידה התחמקו מלהשתתף בנשיאת הפירות.