שריפת חומר מסיונרי

[מקדש מלך]

חומר מסיונרי המכיל שמות הקדושים שאינם נמחקים, ולעיתים פרשיות שלמות מהתנ"ך. האם ניתן לשורפו ללא חשש?

[פילווישוק]

ראה יו"ד סי' שפ"א ובפת"ש סק"ב - אך עיין ערוה"ש שם.

[דורש טוב לעמו]

ספרי תנ"ך שנדפסו על ידי מיסיונרים יחד עם הברית החדשה, והגיעו לידי ישראל כדי להעבירם על דתם ולמושכם לעבודה זרה, יש לשרוף או לאבד באופן אחר, כדי שלא
להניח להם שם (עי' ציץ אליעזר טו, לב, ג; ועי' אג"מ יו"ד ח"א קעב, יו"ד ח"ב קלז).

[מקדש מלך]

יישר כח
הרב פולישוויק אתה כנראה מתכוון לרפ"א ולא לשפ"א.
אמנם עיינתי שם ולא מצאתי כל כך מענה.

זה לשון הפת"ש

ברמב"ם פ"ו מהלכות יסוה"ת מבואר דמצוה לשרפו. ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ק"י בס"ת שכתבו אחד כשהיה נחשד מאוד שהוא מכת המאמינים בשבתי צבי שבור שחיק טמיא ואחר זמן נתברר הדבר שכן הוא שהוא מכת הרשעה וכתב דמצוה לשרפו אף שבעת שכתב הס"ת לא היה אלא נחשד אך בתשובת הגאון בעל נו"ב ז"ל שם בסימן קי"ב אות ג' מבואר דאם לא היה בעת הכתיבה רק נחשד אין לשרפו רק טעון גניזה ע"ש. וכתב בשו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תשע"ד בספר תורה שכתבו אחד מהקראים אף שהרמב"ם ז"ל מונה אותם בכלל המינין אפ"ה לא ישרף דלא נקראו מינין לענין זה כלל ומי ששורף אותה עובר משום לא תעשון כן אלא טעון גניזה ואסור לקרות בו בצבור ע"ש:

אין כאן מענה לגבי נוצרים שכידוע מכוונים לשיתוף

וזה לשון הערוך השלחן

ראיתי לגדולים שנחלקו אם מותר לקרות בספרים הנדפסים ע"י מינים ומצרים וכו' ולא ידעתי מקום הספק שהרי זה ידוע שעכשיו אין עבודת כוכבים שניחוש לזה אלא אפקירותא בעלמא ובודאי לס"ת תפילין ומזוזות דצריך לשמה והאזכרות לשם קדושת השם ואינם עושין כן פסול אבל הדפסת ספרים דאין איסור אא"כ מכוונים לעבודת כוכבים ובזה לכל ידוע שאין שום חשש בזמנינו זה ולכן פשוט שמותר וכן מנהג העולם [ראיתי בשם הרדב"ז שהתיר למכור ס"ת פסולה לבני מקרא ולענ"ד צע"ג]:

וזה אינו מובן, שהרי ברור שהנוצרים (כנראה כתב מצרים מטעמי צנזורה, או שהוא טעות? העתקתי לפו"ר מבר אילן) מכוונים לשיתוף ולא לאפקרותא. האם כוונתו שמנהג אבותיהם בידיהם? לכאורה אינו כן, אלא הנוצרים באמת מאמינים בשיתוף, וצ"ע.
אמנם לכאורה נראה שכוונתו לספרי קודש שהודפסו עבור יהודים, ולגבי זה לכאורה ברור שאינם מכוונים לעבודה זרה.

והאמת שהספיקות שלי הם האם כל הפלגים היום מאמינים בשיתוף, כי קראתי פעם שהפרוטסטנטים אינם מכירים באלוהותו של אותו האיש, וגם האם דפוס נחשב מעשה האדם, כי אולי נחשב כמעשה האליו, כידוע חקירת האחרונים לגבי לשמה במכונה, וגם יתכן שעובדי בית הדפוס אינם מכוונים לכלום, אלא רק לקבל שכרם. ומה דין שם שנכתב מאליו?

ולא עיינתי בכל זה. יתכן שיש לי כאן שגיאות גמורות. ואודה למענה היודעים.

ולפני שליחתי הגיעני מענה הרב "דורש טוב לעמו", אבל התחלתי לעיין, ובציץ אליעזר הראשון שציין משמע להיפך, שאסור לאבדם. ואצטט:

(ג) בסי' פ"ה סוף סעי' ב' מביא בשם שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ס"ו שנשאל על אודות מיסיאנרים /מסיונרים/ שהדפיסו תנ"ך שלנו ושיקוץ שלהם בכרך אחד אם רשאין להסיר השיקוץ שלהם וללמוד מתוך התנ"ך, ושכותב לחלק בין כתבו נכרי או יהודי אפיקורס שצריך לגונזם, ובין יהודי מין שצריך לשורפן.

וברצוני להעיר שציטטה זאת איננה משקפת מסקנתו של המהר"ם שיק ז"ל בתשובתו שם מה שהסיק להלכה בזה, כי המהר"ם שיק מלבד מה שכותב כשלעצמו לצדד צדדי היתר אילולי שמדברי האחרונים לא משמע כן, כותב בסיפא דדבריו שכל הויכוח בזה הוא אם המיסיאנרים בעצמם הם המדפיסים, אבל לפי הנראה אין הכת הרשעים ההם מדפיסים בעצמם אלא הם הבעלי דברים ובעלי הדפוס אחרים הם והפועלים בעבודתייהו תרידו /טרידו/ ואינם מכוונים לשם ע"ז, וא"כ זה מחשב וזה עובד לא אמרינן, ורק להרמב"ם אפשר דאסור משום שנקרא על שמם ומ"מ אין לאבדם דהרי בגוי שכ' שם כ' דיגנז, לכן מסיים ופוסק בזה"ל: וה"נ אם יודע ויתברר שהפועלים אחרים הם א"כ ספריהם כשאר ספרים שהדפיסו גוים וקרינן בהו ואסור לאבדם עכ"ל, הרי דס"ל להמהר"ם שיק דלהלכה קרינן בהו, ורק מוסיף לאחר מיכן וכותב, דאבל למעשה בודאי בעל נפש ירחיק מהם [ואגב, בהפלוגתא שבין הדברי חיים וחמיו שכבו' מזכיר בדבריו, מכריע המהר"ם שיק שם כחמיו כדיעו"ש].

וכהאמור ס"ל גם הגר"ש קלוגר ז"ל בספרו שו"ת שנות חיים בשו"ת סתם סי' מ"ב, דאם הם אין עושין בעצמו רק מדפיסין ע"י אחרים הר"ז דומה למה דאמרינן דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן, ולכן מסיים דדעתו נוטה להתיר ולמצוא בכך זכות לרבים בלי ימצאו עיון בלי דעת, וכהמהר"ם שיק מסיים גם הגרש"ק וכותב, דאבל בעל נפש ודאי יזהר מהם ומספריהם, ובפרט אם נדפסו מצורף לטמא ימ"ש, ודאי ראוי ליזהר בזה במה דאפשר עיין שם [ויעוין בס' לקוטי תשובות ח"ס (לנדון תשכ"ה) סי' פ"ב שנדפסה תשו' מעניינת מהמהר"ם שיק ז"ל (מכת"י) על אודות ספרי הרמ"ד, ודעת הח"ס עליהם עיין שם].

אמנם באג"מ שציינתם אכן פסק להיתר ומצווה. עיין שם באריכות מילתא בטעמא. ויישר כח.

[יענקלה הכונס]

בסי' רפ"ד בשעה"צ ס"ק א כתב "ובתנ"ך הידועים הנדפסים ע"י המינין, מוטב יותר שיקרא ההפטרה בחומש ולא בם". ולא התיר לשרוף הכתבי קודש שנכתבו ע"י המינין.
אגב, מה כוונתו "הידועים"-האם היה בזמנו איזה דפוס ידוע של מינין?

[מחולת המחנים]

בסי' רפ"ד בשעה"צ ס"ק א כתב "ובתנ"ך הידועים הנדפסים ע"י המינין, מוטב יותר שיקרא ההפטרה בחומש ולא בם". ולא התיר לשרוף הכתבי קודש שנכתבו ע"י המינין.
אגב, מה כוונתו "הידועים"-האם היה בזמנו איזה דפוס ידוע של מינין?

כוונתו למיסיונרים בלונדון ["המסיתים בלאנדאן"] שהדפיסו ספרי תנ"ך, ראה שדי חמד - פאת השדה מערכת הדל"ת כלל ל"ט

שדי חמד 1.JPG (68.29 KiB) נצפה 1577 פעמים

שדי חמד 2.JPG (16.31 KiB) נצפה 1577 פעמים

[יענקלה הכונס]

בסי' רפ"ד בשעה"צ ס"ק א כתב "ובתנ"ך הידועים הנדפסים ע"י המינין, מוטב יותר שיקרא ההפטרה בחומש ולא בם". ולא התיר לשרוף הכתבי קודש שנכתבו ע"י המינין.
אגב, מה כוונתו "הידועים"-האם היה בזמנו איזה דפוס ידוע של מינין?

העירוני שאין קשר בין קריאה לשריפה.