אשה לרבות גיורות ושפחות

[סליחות]

בתו"כ (תזריע א) על אשה כי תזריע זרע וכו'

בני ישראל בענין הזה ואין הגוים בענין הזה בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגיורות ואת השפחות בין משוחררת ובין אין משוחררת תלמוד לומר ואשה.

מסתמא יש כאן ט"ס וצ"ל אשה. בכל אופן איך אשה מרבה גיורות ושפחות?

בביאור של הח"ח על תורת כהנים:

ת"ל אשה. דשם אשה כולל לכל אשה מאיזה מין שיהיה בין בת ישראל ובין גיורת ושפחה דכולהו שייכי במצוות.

לכאורה כדי שיהיה ריבוי צריך שיהיה איזה ייתור. מה הייתור כאן? (לפעמים לומדים מ"ואשה" מהייתור של ו, מה שלא שייך כאן), האם היה איזה דרך שהתורה יכלה לכתוב את זה בלי לומר אישה כי תזריע זרע?

[שמואל דוד]

מדברי הח״ח מבואר שאין זה רבוי, רק השם אשה כולל גיורות כו׳

[סליחות]

מדברי הח״ח מבואר שאין זה רבוי, רק השם אשה כולל גיורות כו׳

פשוט, והא גופא קשיא.

[שמואל דוד]

לא הבנתי הקושי

[סליחות]

1. האם יש מקום בתורה שבו "אשה" לא כוללת שפחה וגיורת?
2. אם יש, אז קשה ממה נלמד הריבוי כאן? הרי לא די במילה אשה כדי לרבות.
3. ואין אין אז גם כן קשה, מאי ריבותא לומר את זה כאן הרי בכל מקום שפחה נכללת באישה!

[ביקורת תהיה]

כל פרשה הפותחת בנוסח 'דבר אל בני ישראל', אם אין משמעות אחרת בפרשה, הנשים והגרים מוּצאים מן הכלל. אומר הספרא: פרשת יולדת הלוא מיועדת לנשים, וממילא, כשם שאין הנשים מוּצאות מכלל 'בני ישראל', כמו כן אין הגרים מוּצאים מן הכלל. וזהו שאמר: תלמוד לומר 'אשה'.

[סליחות]

כל פרשה הפותחת בנוסח 'דבר אל בני ישראל', אם אין משמעות אחרת בפרשה, הנשים והגרים מוּצאים מן הכלל. אומר הספרא: פרשת יולדת הלוא מיועדת לנשים, וממילא, כשם שאין הנשים מוּצאות מכלל 'בני ישראל', כמו כן אין הגרים מוּצאים מן הכלל. וזהו שאמר: תלמוד לומר 'אשה'.

ניחא נשים נתרבו כי כך כתוב בפירוש "אשה", אך שפחות איך מתרבים מאשה?
מה החידוש של הספרי? כל מי שקורא את פשט התורה שבה כתוב דבר אל בני ישראל ומיד אחר כך רואה שהכתוב מתייחס אל אשה.
קשה להבין איזה דרך היה לתורה לכתוב את זה בלי לכתוב אשה.
ומאידך גיסא אם פשוט ששפחה בכלל אישה ובכ"מ אשה כוללת שפחה או גיורת מה ראה הספרא לכתוב את הריבותא הזאת כאן?
יישר כוח על דבריך אך לצערי לא מצאתי תשובה לכל זה בדבריך, או שלא זכיתי להבין את דבריך.

[עזריאל ברגר]

כל פרשה הפותחת בנוסח 'דבר אל בני ישראל', אם אין משמעות אחרת בפרשה, הנשים והגרים מוּצאים מן הכלל.

נשים - אמת (כסוגיין בקידושין).
גרים - מהיכי תיתי?!

[ביקורת תהיה]

בפרק כל המנחות באות מצה תניא: 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִין מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַמַּקְרִיב'. וכתבו התוספות:

מַשְׁמַע דְּלָא הָווּ בִּכְלַל 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'. וְכֵן בְּפֶרֶק הֶעָרֵל אָמְרִינַן: 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ', אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר 'אִשָּׁה'.

[סליחות]

באדיבות פרוייקט השו"ת:

ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתק"נ:

וא"ת למה לי קרא תיפוק ליה מלה לה מאשה. תריץ כדמשנינן בפ"ק דכריתות (ז ע"ב) אהא דתנן אלו מביאות קרבן ונאכל המפלת וכו' עד וכן השפחה, ומפ' בגמרא שפחה מנלן דתניא בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מניין ת"ל אשה מכל מקום. ובתורת כהנים (ר"פ תזריע) גרסינן שפחה בין משוחררת בין שאינה משוחררת מניין ת"ל אשה. ופריך מאי וכן השפחה, פירוש פשיטא דהא גמרינן לה לה, ומשני סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב אשה פטורה עבד פטור הני מילי דבר ששוה באיש ובאשה אבל יולדת דבנשים איתה ובאנשים ליתה אימא לא תתחייב שפחה להכי תנן וכן השפחה. ואומר אני דהוא הדין דהך פירכא ופירוקא שייכא לשנויי נמי אקרא דאשה דאיצטרך לרבויי שפחה. דדכוות' פרכינן בפ"ק דחגיגה (ד ע"א) אקרא דאת פני האדון כי האי גוונא. ובפ"ק דתמורה (ב ע"ב) נמי כי האי גוונא אפירכא דקרא דכי יעשו מכל חטאת האדם וגו' אמילתא אחריתי. והוא הדין אריבוייה דזיבה שייך נמי לשנויי הכי, דאיש אינו מטמא מדם היוצא מפי אמה כמו אשה ועוד יש חילוק ביניהן. ומיהו עבד איתרבאי נמי בתורת כהנים (ר"פ זבים) לגבי איש כי יזוב יהיה זבה וגו' כדין ישראל.

(עיי"ש יותר)

במהר"מ חלאווה פסחים ט.

ובת"כ נמי גרסי' אין לי אלא בנות ישראל גיורת ושפחה משוחררת מנין ת"ל אשה. ובמסכת כריתות נמי תניא וכן שפחה שהפיל' מביאה קרבן ונאכל דתניא א"ר יהודה מעשה בשפחתו וכו' כי הכא אלמא דהכא בשפחה עצמה עסקי' וטמאה לידה ואי קשיא לך דאמרי' בפ' הערל דתניא אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מניין ת"ל אשה מדלא מייתי שאינה משוחררת משמע דשאינה משוחרר' אינה אשה. א"ל דשאני התם דלענין מיכל בתרומה קא מייתי לה ושאינה משוחררת ודאי מיכל אכלה דהא כתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והא קנין כספו היא.

ואחר כך מצאתי שכבר עמד בשאלתי בתורה תמימה על אתר, ודבריו נפלאים ממש:

א) לכאורה אינו מבואר איפה מרומז רבוי בלשון אשה, דהא א"א לכתוב בענין אחר. ואפשר דמדייק מדלא כתיב איש כי תזריע אשתו, וכמו דכתיב בסוטה. והנה אף על פי דבשפחה למותר לרבות דהא קיי"ל כל מצוה שהאשה חייבת שפחה חייבת, אך הו"א הני מילי במצות ששוה בגברים ובנשים, משא"כ מצות יולדת דאינה אלא בנשים הו"א דאין השפחה חייבת בהן, קמ"ל:

ייש"כ לכל המשתתפים.