מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

שינוי דיני התורה מחמת שינוי ההרגלים או המציאות

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
עושה חדשות
הודעות: 12560
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

שינוי דיני התורה מחמת שינוי ההרגלים או המציאות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' יולי 09, 2020 9:57 pm

תשובות והנהגות א,לד כתב:שאלה: בגד של ניילון אם חייב בציצית
הפוסקים נחלקו בזה, יש אומרים דדומה לבגד של עור שאין בו חיוב ציצית וכמבואר במנחות (מ א), אבל נראה דשורש הפטור בעור שאין שם חוטין ואריגה ולא משתמשים בו ככל בגד, ולפי זה נראה דבניילון היום הארוג ודרכו בכך ומשתמשים בו כבגד ראוי לחייבו, ואף שלענין טומאה מבואר ברע"ב (ר"פ כ"ז דכלים) שבעור גם בחתכן לרצועות דקות וארגן לא חשיב אריג ואינו מטמא, היינו שאין בזה חשיבות דארוג כיון שלא נהגו כן וכמבואר בפיהמ"ש לרמב"ם שם, אבל היום דאורגים ומצוי וחשוב לא גרע משאר בגדים וחייב.
ומסברא לכאורה היה מקום לומר שאפילו לדעת השו"ע שמה"ת אין חיוב ציצית אלא בצמר ופשתים מ"מ שפיר מפרשינן שאין זה אלא גילוי שבגדים אלו חשובים טפי משום שעיקר הבגדים דחשיבי רק צמר ופשתים, ולכן רק הם חשובים בגד, ועל פי זה מה שכתבה תורה צמר ופשתים היינו בגדים שהבד חשוב, וא"כ כשנהגו כוותה במין אחר ומחשיבים אותה כצמר ופשתים ובפרט שאצלנו עיקר הבגדים סינטטיים אף הם בכלל בגדים החייבים.
וכעין זה בחולין (קכ ב) שאין יוצא מפירי כמוהו אלא בענבים וזיתים, וברשב"א פ"ו דברכות שאם דרכם לשתות משקה היוצא מהם יוצא כל פירי כמוהו כיין ושמן, וגם כאן נימא אם חשיבי כצמר ופשתים דינם מה"ת כמוהם, אבל לא מצאתי סברא זאת בקדמונים, ועל כרחך דלא סבירא להו כן רק שזהו גזיה"כ שלא חייבה התורה רק בגדים כצמר ופשתים, ויש לחלק מיוצא דפרי דהתם לא נתפרש בהדיא בתורה יין ושמן, וסברא הוא דהם חשובים, ושפיר בשאר פירות נמי כיון שבא מהפרי אם דרכם לשתות משקה שלהם חשיב כפרי עצמו, אבל כאן שנאמר בתורה צמר ופשתים לפוסקים דשאר מינים אינם חיבים מן התורה היינו משום דנתמעטו מקרא דצמר ופשתים דוקא ואי אפשר לנו לחדש מיני בגדים לחייבם, (ועיין מנחות דף לט ב) דגזירת הכתוב בצמר ופשתים דוקא, (ובל"ה ניילון גם בזמנינו לא חשיב כצמר ופשתים ורוב ההשתמשות בהם מפני שהם זולים יותר, אבל לענין עצם החשיבות ודאי דצמר חשיב טפי שמחמם ופשתן חשיב דחזק טובא). ואמנם כ"ז לגבי חיוב דאורייתא אבל מדרבנן שחייבו שאר מינים וכן לרמ"א שכל שאר מינים חייבים מה"ת, מסתברא שחייבין אף בגדי ניילון ככל הבגדים וכמ"ש אם נעשה מחוטין אבל כשנעשה מחתיכה אחת נראה שדינו כעור דפטור.
תשובות והנהגות ה,ג כתב:ויש לצדד שאפי' להנהו פוסקים דס"ל דרק צמר ופשתים חייבים מדאורייתא, י"ל דכוונת התורה בצמר ופשתים הוא משום שבזמנם היה זה תואר בגד, כיון שסתם בגדים היו מצמר ופשתים ואינו גזה"כ בצמר ופשתים דוקא, ולפי"ז היום שנתחדש שסתם בגד עשוי גם מניילון, חייב בציצית מדאו'. וכעין זה מבואר ברשב"א פ"ו דברכות (לח א) לענין מי פירות דאמרינן (חולין קכ ב) שזהו זיעה בעלמא, ורק ביין ושמן זהו פרי, ופרש"י משום שדרכן בכך, ומסיק הרשב"א דה"ה כל מין שדרכו בכך היום להוציא ממנו המיץ הרי הוא כפרי, וכן י"ל דמה דאין מקבלים טומאה אלא כלים ובגדים העשויים מדבר הגדל מהארץ, אינו גזה"כ אלא הוא משום דסתם כלים ובגדים עשויים מדבר הגדל בארץ, והיום שמצויים בגדים מניילון מקבל טומאה מדאורייתא, וכן יש לומר דמה דחייבה התורה טבילה לכלי מתכות אינו גזה"כ, רק משום שכלי מתכות חשובים, וא"כ כלי אלומיניום שחשובים ככלי מתכות חייבים בטבילה מדאורייתא, ויש לפלפל.
תשובות והנהגות ה,ז כתב:חששות בצמר לציצית בזמנינו
קבלתי דבריו במש"כ שחושש שהרבה כבשים ואפילו רובם, הם היום בלי אליה דהיינו זנב, שבזמנינו סוג כבשים המכונה "מרינו" מצוי מאד ואין לו אליה, ורוב הצמר בשוק היום הוא מסוג מרינו ללא אליה, ומפורש בפסוקים כמה וכמה פעמים שלכבש יש אליה ומקריבין אותה, וכן מוכח במנחות (ג א) שאצל הכבש אפשר לטעות בין זכר לנקבה מפני שיש אליה שמכסה משא"כ בעז ע"ש, וע"כ זהו מין אחר ששמו כבש ומותר באכילה, אבל אינו הכבש ההוא הנזכר בתורה כיון שמשונה והוא כמו מין אחר, וכעין זה מצינו בלולב שיש לולב קנרי עם שינויים קלים בינו ללולב, ומ"מ גדולי הדור פסלוהו כיון שאינו כמו לולב, אף כאן אינו כבש כמקובל.
וחכ"א פירסם משום כך דלשיטת המחבר שרק בגד צמר חייב בציצית מדאו' אין אנו מקיימין מצות ציצית מדאו' כלל, מפני שאם אינו צמר כבשים אינו צמר כלל, וכמו צמר רחל בת עז שמבואר בגמ' בכורות (יז א) דלא הוי צמר כיון שנשתנה (עיין היטב בבה"ל סי' ט'), וכן אין חוטי ציצית שלנו פוטרים ט"ק מכותנה, שבמין אחר רק צמר פוטר, ולדבריו אפשר ומצוי למצוא כבשים עם אליה כדין בכמה מדינות ומקומות, וראוי ליקח דוקא מהם למצוה.
ולע"ד נראה דלא דמי ללולב, דבלולב גזה"כ היא לקחת לולב דוקא, ובמשונה מלולב אינו מין לולב דקרא ופסול, אבל בציצית אין זה גזירת הכתוב שצריך כבש, רק שסוג צמר טוב היינו של כבשים וזהו סתם צמר, וכיון שיש שם כבש גם על סוג מרינו, ובפרט שאין טיב הצמר אצלו שונה משאר צמר כבשים, אין להחמיר לפוסלו, והמחמיר הוא מהמתמיהין, משא"כ בצמר של רחל בת עז שהצמר שלו שונה מצמר הכבשים ולכן אינו נחשב צמר.
ומה שמדמין למה שיש רבנים שפוסלים שור הנקרא ז'בו, פשוט הוא שאף לפוסלים אי"ז חשש במציאות שזהו מין טמא ואסור באכילה ח"ו, שבודאי הרי מפרסת פרסה ושוסעת שסע, ואף אם נחשוש שנולד ממה שהכליאו ב' מינים מ"מ אין חשש שהוכלאו טהור בטמא, דטמא בטהור אין מתעברים, ובודאי הוכלאו שור בשור, ורק שלאכילה חוששין כיון שאין מסורת ע"ז וגדרו גדר שלא לאכול כל בהמה משונה מאוד אף אם היא טהורה שמא ילמדו מזה להתיר אפי' בספק טמאה, והוא בגדר חומרא ופרישות שקבלנו מגאוני אשכנז, ועיקרו דלא ליתי לאחלופי, אבל פשיטא שמדינא טהורה, וה"ה לגבי כבשים מזן "מרינו", ולכן כשר בלי פקפוק להשתמש ממנו לצמר.
תשובות והנהגות ו,ב כתב:אמנם י"ל דא"צ לחשוש שצמר מזן מרינו אין דינו כצמר כבשים די"ל דהא דהחשיבה תורה צמר כבשים ופשתים יותר מצמר שאר מינים זהו משום דמינים אלו חשובים אצל בנ"א והיו רגילים להשתמש דוקא במינים אלו לעשיית בגדים ולכן לא החשיבה התורה לבגד וחוטי ציצית אלא בגד וחוטים העשויים ממינים אלו... וא"כ בזמנינו שעיקר תעשיית הצמר זהו צמר מזן מרינו ונתקבל אצלינו להחשיבו כצמר כבש ממש נמצא שאותה הסיבה שאמרה תורה שרק צמר כבש נחשב כבגד לכלאים ולנגעים ולציצית שייכת בזמנינו גם בצמר מזן המרינו לכן דינו כצמר כבש לכל דבר... אמנם שוב התבוננתי וראיתי שאין הכרח לומר סברא זו ושפיר י"ל דדיני התורה קבועים לעולם ולא ישתנה הדין לפי סיבת המצוה ואם התורה קבעה רק צמר כבשים אף שסיבת התורה שייכא בזמנינו גם בצמר ממין אחר מ"מ לא נשתנה הדין.
והעיקר נלע"ד דיש לחלק בין דיני התורה כאיסור והיתר וטומאה וטהרה וכיו"ב לבין קיום מ"ע דלענין דיני התורה אמרינן דמשתנה הדין לפי סיבת הדין (וקצת דוגמא לזה מצאנו דהנה הרשב"א -ברכות לח- מבאר דהא דקאמר הגמ' דכל מי פירות לא חשיבי כפרי אלא כזיעה ולכן מברכין עליהם שהכל וכן מי פירות של תרומה אין בו קדושת תרומה זהו משום שאין הדרך לסחוט הפרי למימיו וכתב החזו"א או"ח סי' ל"ג סק"ה דלכאו' דיינינן הדבר בכל דור ואם נשתנה הדבר נשתנה הדין ולכן בזמנינו דתפוז עומד לסחיטה דין המיץ כפרי ונפק"מ לענין שמותר לסוחטו בשביעית עיי"ש) אבל לענין קיום מ"ע מסתבר לענ"ד דצורת קיום המצוה לא ישתנה לעולם וכפי שנמסר קיום המ"ע מזמן מתן תורה כן ישאר לעולם ואף שנשתנה סיבת המצוה מ"מ לא ישתנה צורת קיום המצוה. ולפי"ז נמצא דהא דבעי התורה צמר כבשים לענין דיני התורה ככלאים ונגעים ובגד החייב בציצית בזה אזלינן לפי הסיבה שזהו משום שצמר כבשים חשוב וכנ"ל וא"כ בזמנינו דשייך זה הטעם בצמר מזן מרינו נוהג הדין גם בצמר מזן מרינו אבל לענין חוטי הציצית שבהם מקיים המ"ע (וכמו שביארנו במק"א שקיום המצוה הוא בחוטים ולא בבגד) בזה לא נשתנה מכפי מתן תורה וכיון שאז קבעה התורה שא"א לקיים המצוה בחוטים שאינם ממין בגד אא"כ זהו מצמר כבשים או מפשתים ולדעת השו"ע קבעה אז התורה שאין מקיים מצוה רק בחוטים מצמר כבשים או מפשתים נשאר כן לעולם ונמצא דאם לובש טלית מצמר מזן מרינו ומטיל חוטים מצמר כבשים שיש להם אליה בזנב קיים המצוה מה"ת


ומאידך גיסא -
תשובות והנהגות ה,קטו כתב:הגעלת כלים בזמן הזה
קבלתי דבריו שרוצה לשנות ולעקור חלק מהשו"ע, ויסוד דבריו הוא שבזמנם לא היו הכלים נגמרים היטב כמו אצלינו ולכן היה בהם בליעות, ומביא שהחוקרים מצאו כלים ישנים ובאמת ראויים לבלוע, אבל אצלינו היום רואים בחוש שהעשייה היא בחוזק שאין דומה לו, והכלים נגמרים היטב ואפילו כלי חרס, ואנשי מדע דוחים כל אפשרות של בליעה, ומבטלים בזה ח"ו כמה וכמה סימנים בשו"ע, ושואל ממני דעתי, ולדבריו עומד לפרסם שהיום אין חוששין לבליעות כלל שכך היא המציאות ודי לנקות באקונומיקה.
אמנם דע שדברי המתיר בטלים ומבוטלין, ושמעתי בשעתו מפי מרן הגאון דבריסק זצ"ל כשמדענים מחדשים דבר להתיר היום מה שנראה לנו אסור, אין לפרש שום טעם להאיסור, רק לסתום שאסור, שאם מפרשים את הטעם, יהיו לומדים משכילים שישקלו ויפלפלו להחליש האיסור, ואף כאן נאמר בסתם אסור.
וטעם הדבר נראה שקיבלו חז"ל שאין דנים בכל כלי וכלי אם בולע, אלא שכאשר יש אפשרות בליעה בסוג זה של כלי אסור, ואף אם כלי זה נגמר ועשוי באופן המועיל ביותר ואינו בולע כלל, אסרה תורה, וגם בזמנם היה מצוי שהיו כלים בלי בליעה, או שהיה ספק אם נבלע וכמה נבלע ומ"מ אסרו, וע"כ כמ"ש שחז"ל קיבלו שאין דנים על כל כלי וכלי, אלא שבסוג מתכות שיש אפשרות שבולע, או סוג חרס שיש אפשרות שאינו מוציא הבלוע, בכל הכלים מסוג זה אסרה תורה, ודבר תורתה"ק יקום לעולם ואנו מקבלים הדברים, וכלי זכוכית שאין אוסרים הוא מפני שסוג זה של כלים תמיד אינו בולע, אבל בכלים שעשויים מסוג שאפשר לעשות מסוג זה גם כלים שבולעים קיבלנו לחשוב אותם תמיד כבולעים. (מיהו לכאורה קצ"ע דהרמ"א (יו"ד סי' צ"ט ס"ז) כתב שאם נבלע האיסור בכלי שמשתמשים בו בשפע להיתר מותר בלי הגעלה שהבלוע נתבטל, והחולקים שם לא נחלקו אלא רק מטעם גזירה למקום שאין רוב, ומוכח דלא אמרינן דהתורה אסרה בכל גווני, אלא דנים בכל מקרה ומקרה אם בכה"ג יש לחשוש שנבלע איסור, ובמקום שרובו בליעות היתר מותר, אמנם יש לחלק ואכמ"ל).
ומה עוד שגם בזמנינו טוענים שמצוי שהטעם נשאר בכלי, ומי שמטעמי רפואה אסור לו לאכול מאכל מסוים, אינו אוכל גם ממה שבושל בכלי שבושל בו המאכל המסוים שאסור לאוכלו, וכנראה דאף שהיום לא נבלע בפנים אבל נדבק בחוץ לבד, ואפילו ניקוי לא מועיל להסיר לגמרי הטעם וצריך לזה הגעלה.
ולע"ד יותר יש לתמוה לומר שגם במציאות של היום יש דין כבוש כמבושל לאסור הכלי, דהלא עיקר הטעם דכבוש כמבושל הוא משום דהכבוש ממיס ההתייבשות שסותם את הסדקים שבדופני הכלי ונבלע בסדקים, ובכלים דידן היום לא יתכן שבמים קרים ממיס הכלי, אבל הפוסקים לא חילקו, וע"כ צ"ל שחז"ל קיבלו כן בפרשת הגעלה שכך גזרה תורה ונשאר כן, ורק בסוג כלי כזכוכית שמעיקרא שייע ואי אפשר לבלוע, להרבה פוסקים לא אמרינן כבוש כמבושל, וכ"ז צ"ב.
[ושמעתי שחכ"א הורה שבאופן שמעיקר הדין כבר יש מקום להקל שהכלי לא נאסר, אולי יש לסמוך גם על כך שכלי בזמנינו אינו בולע וא"צ להחמיר, וד"ז צ"ע ובירור שאין לפקפק מהמקובל אצלינו מהפוסקים וכמ"ש].
והגר"א זצ"ל השיב בענין זה כשרצו לשנות הלכות מפני שינוי התקופה, שאם כן לא יהא מילה בשמיני, והיינו שבנדה (לא ב) אמרו מפני מה מילה בשמיני כדי שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים, והיינו ששבעת ימים אחרי לידה טמאה, ואחר כך הוא דם טוהר, וגזרה תורה שמילה בשמיני, ואם כן בזה"ז שנוהגין איסור בדם טוהר וטמאה גם בשמיני, נדחה מילה בשמיני, אלא שהתורה נצחית, ומה שקבלנו נשאר לעולם, גם אם נראה לעינינו דלא שייך היום.
וזהו חכמת היוונים שהעריצו מאד את התורה ותירגמו אותה, רק שלדבריהם מה שהשכל לא משיג אין לנו לקיים, וזהו שאומרים בתפלה להעבירם מחוקי רצונך, והיינו מחוקים, לומר שאין חוק, וגם לא האמינו שזהו מאלקים, והיינו להשכיחם תורתך, שזהו מן הקדוש ברוך הוא, ואנו מאמינים בנצחיות התורה ולא ניתן לשנות כמלוא נימא.
לכן עלינו להתרחק מדברים אלו, ולילך בדרך אבותינו ורבותינו דור דור, ונזכה לאור גדול מתורת אלקינו ית"ש, וכשם שאנו לא מבינים בתהלוכות החיים היאך זה עשיר וזה עני זה מאושר וזה לא וכו', כך נקיים בתמימות דברי השו"ע והפוסקים ונזכה לאור גדול.
ועיי"ש עוד א,תנא.


שמעתי פעם שהרב יעב"ץ כתב סקירה על ספרי הגר"מ שטרנבוך, ויש להניח שהוא עמד שם על החידושים האלו, ואם יש עוד מרגליות בנושא זו ודאי צויינו אצלו, אבל כעת לא מצאתי האם והיכן נדפס המאמר הנ"ל. אשמח אם יש תח"י אי מי, ויזכני בזה.


דרופתקי דאורייתא
הודעות: 2515
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: שינוי דיני התורה מחמת שינוי ההרגלים או המציאות

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ו' יולי 10, 2020 12:29 am

אאל"ט המאמר לא נדפס בפועל.

עושה חדשות
הודעות: 12560
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: שינוי דיני התורה מחמת שינוי ההרגלים או המציאות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יולי 10, 2020 12:45 am

יש"כ. מקופיא ראיתי דוגמא נוספת במאמר שם, שהייחוס של ילדי מבחנה לאב הביולוגי תלוי בין דור קודם שזה היה בגדר מעשה ניסים ובין זמנינו שזה כבר אורח ארעא במקצת. [וצ"ע על ילד שנולד כך בדור קודם ועתה הוא חי לפנינו האם מתחדש לו עכשיו יחוס מכאן ולהבא ולמפרע וכו'].

גל של אגוזים
הודעות: 1266
הצטרף: א' מרץ 08, 2020 5:27 pm

Re: שינוי דיני התורה מחמת שינוי ההרגלים או המציאות

הודעהעל ידי גל של אגוזים » ו' יולי 10, 2020 1:19 am



ייש"כ - היה ממש תענוג לקרות מאמר זה!


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 166 אורחים