פורום אוצר החכמה

יואל שילה כתב:מאחר ובפשטות על פי רוב העירוב אינו כשר, הרי שנפל כל היתר המטריה לבירא

א. כדאי להישמר בלשונך, ולא להוציא לעז על רבבות בנ"י הסומכים על העירוב. אבל אין כאן מקומו, ואפשר לדון בזה באשכול נפרד.
ב. ב"ה יש מקומות רבים מאוד שיש בהם עירובים מהודרים ביותר, ובפרט במקומות המוקפים בגדרות, כגון מרבית היישובים בחבלי יהודה שומרון ובנימין.

עזריאל ברגר כתב:

יואל שילה כתב:מאחר ובפשטות על פי רוב העירוב אינו כשר, הרי שנפל כל היתר המטריה לבירא

א. כדאי להישמר בלשונך, ולא להוציא לעז על רבבות בנ"י הסומכים על העירוב. אבל אין כאן מקומו, ואפשר לדון בזה באשכול נפרד.
ב. ב"ה יש מקומות רבים מאוד שיש בהם עירובים מהודרים ביותר, ובפרט במקומות המוקפים בגדרות, כגון מרבית היישובים בחבלי יהודה שומרון ובנימין.

יש הבדק קטן ביני לבין מרבית הקוראים - שאני בדקתי במו עיני ורגלי עשרות עירובין, ופעם אחת בלבד היה עירוב כשר [שלא מומחה ייצר אותו מתחזק אותו], והיה זה עירוב של חצר פרטית אחת.
זו המציאות
נכון שבשנים האחרונות יש בזה שיפור, בעקבות הפעילות העצומה של הרב בנימין רוטשטיין הי"ו, ולאחריו קמו עוד ארגונים של מומחים לזה, וכיום יש כמה וכמה שעוסקים בזה באופן מקצועי ונותנים מענה לערים שונות, אבל עדיין המציאות היא שבמרבית המקומות העירוב פסול.
יצא לי לבדוק גם עירובין כאלו שמטופלים ע"י ארגונים כאלו - והתוצאות עגומות, אמנם עמודים יפים וחוטים טובים, אבל הרבה יותר מפסול אחד.
וזאת לפני שמגיעים לאיסור לטלטל היכן שיש גוים וחילונים - שמזה בכמעט מקום אי אפשר להמלט [אא"כ יניחו את המטריה מחוץ לבית לפני ביהש"מ, ויטלטלו רק בלי כניסה לשום בית].

עזריאל ברגר כתב:

יואל שילה כתב:מאחר ובפשטות על פי רוב העירוב אינו כשר, הרי שנפל כל היתר המטריה לבירא

א. כדאי להישמר בלשונך, ולא להוציא לעז על רבבות בנ"י הסומכים על העירוב. אבל אין כאן מקומו, ואפשר לדון בזה באשכול נפרד.
ב. ב"ה יש מקומות רבים מאוד שיש בהם עירובים מהודרים ביותר, ובפרט במקומות המוקפים בגדרות, כגון מרבית היישובים בחבלי יהודה שומרון ובנימין.

א. לא ברור מה הסתימת פיות הזו, אסור לאדם לומר את המציאות כפי שהוא רואה אותה?
ב. אולי יש מקומות רבים שיש בהם עירובים כשרים, אבל הכל יודעים שקהל היעד של המטריה הלזו ברובו לא מתגורר שם [וק"ו שמפרסמים שזה לצורך נשים שבלא"ה לא ילכו לטבול וכדו', וברור שרוב נשים אלו מתגוררות במקום שהעירוב אינו כשר].

דרך אגב, האם באמת יש צורך כ"כ גדול במטריה כזו? יש קושי מיוחד ללכת במעיל טוב עם כובע? משום מה יש לי הרגשה שגם אם רבני הדלי"ם יתירו זה לא יהיה הצלחה גדולה מבחינה מסחרית, הציבור יסתדר בלי זה.

יואל שילה כתב:

עזריאל ברגר כתב:

יואל שילה כתב:מאחר ובפשטות על פי רוב העירוב אינו כשר, הרי שנפל כל היתר המטריה לבירא

א. כדאי להישמר בלשונך, ולא להוציא לעז על רבבות בנ"י הסומכים על העירוב. אבל אין כאן מקומו, ואפשר לדון בזה באשכול נפרד.
ב. ב"ה יש מקומות רבים מאוד שיש בהם עירובים מהודרים ביותר, ובפרט במקומות המוקפים בגדרות, כגון מרבית היישובים בחבלי יהודה שומרון ובנימין.

יש הבדק קטן ביני לבין מרבית הקוראים - שאני בדקתי במו עיני ורגלי עשרות עירובין, ופעם אחת בלבד היה עירוב כשר [שלא מומחה ייצר אותו מתחזק אותו], והיה זה עירוב של חצר פרטית אחת.
זו המציאות
נכון שבשנים האחרונות יש בזה שיפור, בעקבות הפעילות העצומה של הרב בנימין רוטשטיין הי"ו, ולאחריו קמו עוד ארגונים של מומחים לזה, וכיום יש כמה וכמה שעוסקים בזה באופן מקצועי ונותנים מענה לערים שונות, אבל עדיין המציאות היא שבמרבית המקומות העירוב פסול.
יצא לי לבדוק גם עירובין כאלו שמטופלים ע"י ארגונים כאלו - והתוצאות עגומות, אמנם עמודים יפים וחוטים טובים, אבל הרבה יותר מפסול אחד.
וזאת לפני שמגיעים לאיסור לטלטל היכן שיש גוים וחילונים - שמזה בכמעט מקום אי אפשר להמלט [אא"כ יניחו את המטריה מחוץ לבית לפני ביהש"מ, ויטלטלו רק בלי כניסה לשום בית].

הסיפא של דבריך אודות "האיסור לטלטל כו' גויים וחילונים" (להבדיל!) מעידה כנראה גם על הרישא. האיסור אינו מוסכם ורבים סומכים על היתרי הפוסקים בזה.

עזריאל ברגר כתב:...ובפרט במקומות המוקפים בגדרות, כגון מרבית היישובים בחבלי יהודה שומרון ובנימין.

אמנם לא הייתי בישובים אלו מאז שנת תשמ"ו, אבל מדי פעם האחראים על העירובין במקומות אלו שולחים לי תמונות משם לחוות דעת, והמצב רחוק מלהיות אידיאלי, בלשון המעטה.
גדר לא יכולה להיות הרמטית, יש שערים קובעים ושערי חירום, יש פרצות בגדר, ויש מקומות של תעלות מתחת לגדר.
אני עצמי שמרתי במילואים בשנת תשנ"א ב'מחנה חוף' בלב עזה, ונוכחתי מה היא 'גדר הגנה' בלב עזה - כל עזתי יכול היה להכנס דרך ה'אין גדר' הזו ללא שום קושי, ושם עשיתי את ראשית העירובין שלי ביצירת עירוב כדי שאוכל לטלטל את הנשק לעמדה, מאחר ולא היה שום גדר.

סגי נהור כתב:הסיפא של דבריך אודות "האיסור לטלטל כו' גויים וחילונים" (להבדיל!) מעידה כנראה גם על הרישא. האיסור אינו מוסכם ורבים סומכים על היתרי הפוסקים בזה.

א'- לאו בחדא מחתא מחתינהו
ב'- מבין אנשי העירובין אני ממוקם מבין המקילים ביותר, ועד שאני פוסל משהו...
ג'- אין מי שחולק שחוטים שחוטים קרועים הם פסולים, וכן לחיים שלא תחת החוטים, בנוסף לפסולים רבים אחרים.
ד'- אם תטרח לשמוע את השיעור שלי בקול הלשון - מיוחדים שם כעשרים דקות [מתוך כשלש וחצי שעות, וזה נמצא לקראת סוף הביאור על צורת הפתח] לסיפורים מהשטח שחוויתי, תסמרנה שערות ראשך, וזה רק 'מקצת שבחו'.
ה'- אשמח לשמוע על היתר אמיתי לבעיית הגוים והחילונים, אני לא מכיר [לא מכיר זה לא נובע מעם הארצות, אלא מחפירה עמוקה, כולל היתר מיוחד שאני עצמי המצאתי, ראה ביאור כל הנושא בספרי 'היקף השבת'].
ו'- לא הבנתי את ה'להבדיל', בהלכות עירובין חילונים גרעו מגויים, מאחר והללו דירתם דירה והללו אין דירתם דירה, ולדעת רעק"א והאבהע"ו למומר יש רק חומרות של נכרי ולא קולות שלו [שול"ק].
ז'- על זה נאמר 'אתה לא יודע עם מי התחלת...'.

.

הויכוח הוא מצחיק למרות העקיצות שלך
אני מעיד את אשר ראיתי בעיני, עשרות פעמים
אוכל להעלות תמונות רבות שמתעדות זאת ולספר סיפורים לאין שיעור [למשל על הבודק של עיר של כ-30 אלף תושבים שהתעקשתי להגיע פיזית לעמוד מרוחק שהוא רק רואה אותו מרחוק - והנה החוט כלל לא על העמוד, והוא הגיב - אמרתי לערבי לא לעשות כך... ועל העיר של כ-70 אלף ששני הבודקים התווכחו על המקום המדויק של החבית שתחת חוט בגובה כעשרה מטרים - ומכשיר המדידה שלי הראה ששניהם טעו והחבית כמה שנים כלל לא תחת החוט, ועל הרב של עיר של כמאה אלף איש שהסתמך על 'עמוד' העשוי מחוט משתלשל שאפילו לא הגיע לרצפה, ועל עמודים שחוברו לחומה בגובה ארבע מטר מעל הקרקע, ועוד ועוד ועוד ועוד].
אתה מספר שאמרו לך רבנים, את הסיפורים של הרבנים גם אני מכיר, אבל גם מכיר את השטח יותר טוב מהם, רב נורמאלי לא מבין בעירובין ברמה הנדרשת לפיקוח הלכתי טוב, וכ"ש שעובד מועצה דתית לא מבין במורכבות של זה. זו לא 'אמירה' אלא היכרות עם בודקי עירובין רבים.
עם זאת לא אמרתי שאין שום מקום כשר.
אשמח לשמוע את הפתרון לחילונים, גינת ורדים? חברת חשמל? שר הבטחון? מוטב יהיו שוגגים? נעשית לו כהיתר?
בקריירה שלי עשיתי 'שימוש' למתלמדים רבים, ודי בשעתיים של להחיות להם את השטח כדי שיתחילו להבין מי נגד מי, אבל ללא זה - הטעויות גסות.
אני לא מדבר על טעויות שצריכים לדעת חשבון עבורם, כגון תעלת ניקוז תחת הכביש שמעליו יש צוה"פ, חישובי פי תקרה, מדידה מדוייקת של שיפועים של מדרון, צירוף מחיצות קצרות, ועוד, שזה באמת לא ניתן לצפות מבודק נורמאלי לדעת, אלא על טעויות גסות.

לבי במערב כתב:שמא כוונת הרב 'לייטנר' לשלטון הצבאי שבאיו"ש. דא עקא, שבאם 'תכנית טראמפ' תצא לפועל - נפל פיתא בבירא...

התחננתי שוב ושוב ושוב לאחראים על מחלקת ההלכה בצה"ל שיתנו הוראה של הרבנות הצבאית לרבנים הצבאיים לעשות שכירות רשות ממפקדי הבסיסים - שהם אכן במעמד של שכירו ולקיטו כלפי הבסיסים שלהם
ובקשתי שוב ושוב הושבה ריקם
נעתרו לבקשה רק לעשיית שכירות בכלא הצבאי שבו מאושפזים חרדים מסרבי גיוס
כך שאינני יודע מה הרווחנו באיו"ש יותר מבשאר מקומות

כפי ששמעתי בשם א' מהרבנים דשם - הוא שוכר הרשות מהמושל במקומו. אכן, יתכן שטעות ושיבוש נפלה בשמועה זו, או שלא דקתי בה כה"צ.

יואל שילה כתב:ה'- אשמח לשמוע על היתר אמיתי לבעיית הגוים והחילונים, אני לא מכיר [לא מכיר זה לא נובע מעם הארצות, אלא מחפירה עמוקה, כולל היתר מיוחד שאני עצמי המצאתי, ראה ביאור כל הנושא בספרי 'היקף השבת'].

אבל בעוד בנושאים האחרים אתה יכול לטעון שהרב המקומי לא מכיר את המציאות וכיו"ב, כאן המציאות גלויה וידועה, כך שיש לך עמו ויכוח בסברא בשאלה אם ניתן לסמוך על שכירות משר העיר בימינו. אני מניח שבספרך אתה סותר את ההיתר בראיות וסברות וכך דרכה של תורה. אבל מכל מקום יש כאן מחלוקת בדבר שהוא גלוי וידוע.

לענין "להבדיל", לא שהישראל שונה מהנכרי בענין זה למעליותא, אלא כמנהג ישראל להבדיל בין קודש לחול כאשר מזכירים אותם בחדא מחתא.

המושג של שכירות משר העיר, שהחל בתקופת הראשונים, מבוסס על שני היתרים של חז"ל, שכירו ולקיטו ושל שכירות מהמשכיר.
הראשון - משמעותו אדם שיש לו יכולת שימוש ברשותו שאותה מעוניינים להתיר [לגבי מומר - לדעת רעק"א ועוד אין נותנים למומר את הקולא שמבוארת בגמ' רק לגבי גוי, החזו"א חולק ועושה את המומר כגוי גם לקולא, אך לא אם הוא רק תינוק שנשבה (ושם הוא חידש היתר לזכות לו חלק בעירוב - ודבריו נסתרים מתשובת הרמב"ם)].
השני - משמעותו אדם שהוא באמת בעלי המקום ויכול לממש את זכות הבעלות שלו כאוות נפשו, כגון לסלק את האנשים.
המציאות הראשונה מתאימה למנהל בית חולים, מפקד כלא, מפקד בסיס בצבא, שרשאים להכניס חפצים כאוות נפשם לרשויות האנשים, והשניה מתאימה למנהל בית מלון שמשכיר חדרים לצורך עירובין לפני שמשכיר אותם לנכרים, וכן למנהל בית חולים וכד' שרשאים לשנע אנשים למקם אחר [עכ"פ אם מועיל כלפי זה היתר שינוע ממקום למקום באותו מקום, ואין זה מוסכם].
כל זה לא מתקיים בשום גוף ציבורי במדינת ישראל, אין לאיש סמכות שימוש בדירתם של הנכרים ומומרים, וכ"ש שאינם בעלים כל-יכולים שם.
אם נאמר שדי בסמכות לא חוקית - אז אולי נמצא כמה בריונים שניתן לשכור מהם, אבל מקובל להורות כדעת החכם צבי שדוקא כשזו הסמכות החוקית שלהם.

יואל שילה כתב:המושג של שכירות משר העיר, שהחל בתקופת הראשונים, מבוסס על שני היתרים של חז"ל, שכירו ולקיטו ושל שכירות מהמשכיר.
הראשון - משמעותו אדם שיש לו יכולת שימוש ברשותו שאותה מעוניינים להתיר [לגבי מומר - לדעת רעק"א ועוד אין נותנים למומר את הקולא שמבוארת בגמ' רק לגבי גוי, החזו"א חולק ועושה את המומר כגוי גם לקולא, אך לא אם הוא רק תינוק שנשבה (ושם הוא חידש היתר לזכות לו חלק בעירוב - ודבריו נסתרים מתשובת הרמב"ם)].
השני - משמעותו אדם שהוא באמת בעלי המקום ויכול לממש את זכות הבעלות שלו כאוות נפשו, כגון לסלק את האנשים.
המציאות הראשונה מתאימה למנהל בית חולים, מפקד כלא, מפקד בסיס בצבא, שרשאים להכניס חפצים כאוות נפשם לרשויות האנשים, והשניה מתאימה למנהל בית מלון שמשכיר חדרים לצורך עירובין לפני שמשכיר אותם לנכרים, וכן למנהל בית חולים וכד' שרשאים לשנע אנשים למקם אחר [עכ"פ אם מועיל כלפי זה היתר שינוע ממקום למקום באותו מקום, ואין זה מוסכם].
כל זה לא מתקיים בשום גוף ציבורי במדינת ישראל, אין לאיש סמכות שימוש בדירתם של הנכרים ומומרים, וכ"ש שאינם בעלים כל-יכולים שם.
אם נאמר שדי בסמכות לא חוקית - אז אולי נמצא כמה בריונים שניתן לשכור מהם, אבל מקובל להורות כדעת החכם צבי שדוקא כשזו הסמכות החוקית שלהם.

כיון ששמעתי מפיהם ומפי כתבם של רבני ערים וכיו"ב להתיר, הרי המחלוקת שלך עמהם היא מחלוקת בסברא.
אינני רוצה להעתיק את דבריהם כי אינני מתמצא בנושא ברמה של דיון לעומק הסוגיא.
אבל עליך להבין שאינה דומה מחלוקת בסברא לטענות על רשלנות וכיו"ב בטיפול בעירוב בשטח, וחשוב לעשות את ההפרדה בין שני סוגי הטענות!

יואל שילה כתב:המושג של שכירות משר העיר, שהחל בתקופת הראשונים, מבוסס על שני היתרים של חז"ל, שכירו ולקיטו ושל שכירות מהמשכיר.
הראשון - משמעותו אדם שיש לו יכולת שימוש ברשותו שאותה מעוניינים להתיר [לגבי מומר - לדעת רעק"א ועוד אין נותנים למומר את הקולא שמבוארת בגמ' רק לגבי גוי, החזו"א חולק ועושה את המומר כגוי גם לקולא, אך לא אם הוא רק תינוק שנשבה (ושם הוא חידש היתר לזכות לו חלק בעירוב - ודבריו נסתרים מתשובת הרמב"ם)].
השני - משמעותו אדם שהוא באמת בעלי המקום ויכול לממש את זכות הבעלות שלו כאוות נפשו, כגון לסלק את האנשים.
המציאות הראשונה מתאימה למנהל בית חולים, מפקד כלא, מפקד בסיס בצבא, שרשאים להכניס חפצים כאוות נפשם לרשויות האנשים, והשניה מתאימה למנהל בית מלון שמשכיר חדרים לצורך עירובין לפני שמשכיר אותם לנכרים, וכן למנהל בית חולים וכד' שרשאים לשנע אנשים למקם אחר [עכ"פ אם מועיל כלפי זה היתר שינוע ממקום למקום באותו מקום, ואין זה מוסכם].
כל זה לא מתקיים בשום גוף ציבורי במדינת ישראל, אין לאיש סמכות שימוש בדירתם של הנכרים ומומרים, וכ"ש שאינם בעלים כל-יכולים שם.
אם נאמר שדי בסמכות לא חוקית - אז אולי נמצא כמה בריונים שניתן לשכור מהם, אבל מקובל להורות כדעת החכם צבי שדוקא כשזו הסמכות החוקית שלהם.

היה והמשטרה/צבא/שב"כ זקוקים להיכנס לדירתו של אדם בכדי להגן משם על שיירת רה"מ או לעקוב משם על פעילות טרור, מי יוכל למנוע בעדם?
אולי מפריע לך שהם נצרכים בדר"כ לאישור מערכאה שיפוטית, או אולי ס"ל לכת"ר שצריך זכות לשימוש קלאסי באופן שכיח ורגיל.

סגי נהור כתב:כיון ששמעתי מפיהם ומפי כתבם של רבני ערים וכיו"ב להתיר, הרי המחלוקת שלך עמהם היא מחלוקת בסברא.
אינני רוצה להעתיק את דבריהם כי אינני מתמצא בנושא ברמה של דיון לעומק הסוגיא.
אבל עליך להבין שאינה דומה מחלוקת בסברא לטענות על רשלנות וכיו"ב בטיפול בעירוב בשטח, וחשוב לעשות את ההפרדה בין שני סוגי הטענות!

עם כל הכבוד שיש לי [ואין לי הרבה] רבני הערים לא מבינים בזה מימינם לשמאלם, לא בהלכות עירובין וכ"ש כ"ש כ"ש שלא במישור המעשי.
זה דיון מצחיק. לא הכרתי אפילו אחד שמבין בזה [פרט לרב אליהו חדד ממודיעין - שהוא עצמו מומחה עירובין], והכרתי רבים.
ניתי סברותיהם וניחזי אם יש בהם ממש.
זה שאני בעל גאוה - ניחא, זו הבעיה הפרטית שלי, אבל במקרה זה המציאות היא ידועה לכל המומחים העוסקים בזה, ואיש מהמבינים לא חושב שהמציאות כמותך.
יכולתי למנות לך כעת רשימה של רבני ערים שאני יודע בדיוק כמה מעט הם יודעים, ורבים הם שליט"א וזצ"ל, אך עדיין זה בכלל לשון הרע שלא לתועלת.

עושה חדשות כתב:היה והמשטרה/צבא/שב"כ זקוקים להיכנס לדירתו של אדם בכדי להגן משם על שיירת רה"מ או לעקוב משם על פעילות טרור, מי יוכל למנוע בעדם?
אולי מפריע לך שהם נצרכים בדר"כ לאישור מערכאה שיפוטית, או אולי ס"ל לכת"ר שצריך זכות לשימוש קלאסי באופן שכיח ורגיל.

יכולת כניסה זה גורנישט בהלכות עירובין
צריך זכות שימוש חוקית מאת בעלי המקום.
לחברת החשמל יש זכות חוקית להניח מונים, עכ"פ היכן שהם מונחים - ולעתים המונים מונחים בחוץ ולא מועילים מאומה בהלכות עירובין, למפקד הבסיס יש זכות להניח חפצים בחדרים של החיילים, לכל שבכני"ק אין זכות חוקית להניח מכשירי עיקוב היכן שמתחשק לו, אלא רק אם יש לו בדיוק סיבה בטחונית מספיקה.
מה שעושים באלימות ללא כסמכות חוקית - לא מועיל, עכ"פ למאי דנקטינן כחכ"צ.

בחו"ל נהגו מימי קדם לשכור ממכבי האש את הרשות שלהם יש סמכות חוקית גמורה להכנס ולפרוץ מתי שצריכים נראה לי גם בארץ ככה

עליך עיננו כתב:בחו"ל נהגו מימי קדם לשכור ממכבי האש את הרשות שלהם יש סמכות חוקית גמורה להכנס ולפרוץ מתי שצריכים נראה לי גם בארץ ככה

שוב, לא מועילה סמכות להכנס בעת שריפה, מאחר ואין רשות להכנס מתי שמתחשק
ועוד - סמכות להכנס לא מתירה להניח דברים כאן כפי אוות נפשו של הטפסר הראשי
וממילא לא מתקיימים התנאים המחשיבים אותם כ'שכירו ולקיטו' של הנכרים
ולגבי תינוקות שנשבו - המצב עוד יותר קשה שבפשטות כלל לא מועיל בהם היתר של שכירו ולקיטו [בזה אמנם נהגו להקל]

אני רחוק מלהיות מומחה לעירוב, אבל כדאי מראש להבהיר שההנחה שכל מי שגר בעיר מטלטל בגלל שיש בה עירוב - לא נכונה בלשון המעטה.
לא כולם סומכים על השיטה שרשות הרבים מדאורייתא היא שישים ריבוא, וממילא כל העירוב לא מועיל ברשות הרבים דאורייתא, ולדידם אין מטלטלים בין הרבנים הנכבדים עשו עירוב ובין אם לא. ולמעשה יש רבים וטובים (בעיקר ת"ח) שכך עושים ומחמירים בספק דאורייתא.

עליך עיננו כתב:בחו"ל נהגו מימי קדם לשכור ממכבי האש את הרשות שלהם יש סמכות חוקית גמורה להכנס ולפרוץ מתי שצריכים נראה לי גם בארץ ככה

סברא זו תמוהה טובא.
אטו יכולים מכבי האש להשכיר את זכותם?
הרי ודאי שאם היו משכירים בפועל ומישהו היה נכנס לבית לא לו על פי רשותם, היו מפטרים אותם תיכף ומיד.

אין צורך ששול"ק [=שכירו ולקיטו] יוכל להשכיר את זכותו ליהודים, אלא די שתהיה לו זכות להשתמש ברשות הנכרי כדי שיחשב כבעלים מועט, כלפי זה שניתן לשכור ממנו במקום לשכור מהנכרי
אך עדיין צריך שהוא עצמו יוכל להשתמש ברשות הנכרי
מנהל בית חולים רשאי להשתמש במקומות האכילה, שהם נחשבים כבית של המתאשפזים
אבל מכבי אש, שר הבטחון, השב"כ, ראש הממשלה, וכו' וכו' לא רשאים להשתמש ברשויות הפרטיות, ללא עילה חוקית שהם עצמם לא יכולים לייצר כפי שרירות לבם

היו אמנם שכתבו שהשול"ק משכיר את זכותו לשוכרים ממנו - אך בפשטות זו טעות גמורה [ביאור הטעות, מה ששואל מקום רשאי להשכיר איננו תנאי בהיותו שול"ק, אלא רק דוגמא של שול"ק, המבין יבין]

.

בדיוק ציינת את מה שאני טוען
אם היתר שול"ק היה כולל גם את השימוש במקום באופן לא חוקי - יתכן שהיית יכול לכלול בזה את השב"כ וכדו', שבפועל עושים מה שרוצים
אבל מאחר ופוסקים כדעות שדין שול"ק הוא דוקא כששר העיר יכול ליזום את מצב החירום שבו יש ל סמכויות - הרי ששום מח"ט לא יכול ליזום מצב חירום שבו יוכל לעשות מה שמתחשק לו היכן שמתחשק לו
יתכן שדעת הב"י לא הסכימה לזה, ומ"מ מקובל להורות לחומרא
אני לא כתבתי שאין צדדים להתיר לטלטל [מי בכלל שכר מאותו מח"ט???] אלא התנגדתי למה שהתייחסו לטלטול בערים כגלאט
ובפרט שכל המקור לומר כך הוא מה שכך שמעו מרבני ערים
ואני הרי ישבתי עם רבים מהם - וכולם [מאלו שהכרתי, פרט לרב חדד ממודיעין] עמרצים גמורים בהיבטים המעשיים העמוקים של עירובין

.

לייטנר כתב:אחד מהעמרצים הגמורים בהיבטים המעשיים וכו', כדבריך, היה הראשון ששכר ממח"ט לצורך עירובין (ואמנם הודה בפני, שבתוך הקו הירוק, יהיה יותר קשה להשתמש בהיתר זה).
הוא עשה זאת בימים שעדיין עמלת לקרוא (ולא כתב רש"י).

לא אמרתי שכל רבני הערים עמרצים, אלא אלו שהכרתי, והכרתי רבים, והדגשתי שהם עמרצים בהבטים המעשיים של עירובין.
אין לי בעיה עם עקיצות, ואין זו אונאת דברים עבורי יען כי זה ממש לא מטריד אותי, מהעבר שלי עד גיל 17 לקחתי רק את הדברים הטובים, אני מקוה, וברוך השם עברו מאז 36 שנה.

ברור שאפשר לשכור, אך השאלה כמה זה מועיל
גם אני שכרתי לפני שבועיים ממנהל מקורות, אך כמה הסמכות שלו מועילה, נו נו.
שכרתי משמונה מנהלי בתי חולים וכדו' - ששם השכירות בודאי מועילה, ומכמה מנהלי מלונות, ועוד.
סמכותו של המח"ט היא היכן שהוא יכול להניח חפצים ככל אוות נפשו, לא יותר, אך גם לא פחות.
אני לא מאמין שהמח"ט יכול להניח חפצים היכן שהוא רוצה בבתי כל התושבים.
הטוב ביותר הוא שהרבנים הצבאיים ישכרו ממפקדי הבסיסים - שאז מצילים רבבות יהודים מטלטול באיסור, אם גם יעשו עירוב חצרות.

יצא לי כמה פעמים לעזור לאחד האחראים בעירוב של הבד"ץ בירושלים ועשה רושם שהעירוב מבחינת התחזוקה שלו היא טובה, אין בעיות של חוט שאינו מעל לחי, הכל נבדק ע"י אברך יר"ש, הוא עצמו לא מטלטל בגלל החששות של רה"ר דאו' ונוכחות גויים ומחללי שבת, אבל כיון שהנושא באשכול הוא בעיקר התחזוקה, אז נראה שהתחזוקה שם טובה, הם אפילו עשו שם לאחרונה פסי ביראות בכניסה לירושלים כדי לצמצם את הבעיה של כניסת רבים.
גם העירוב של הרבנות עושה רושם שהוא בסדר, אלא שיש להם קצת קולות.

.

עני בן פחמא כתב: הם אפילו עשו שם לאחרונה פסי ביראות בכניסה לירושלים כדי לצמצם את הבעיה של כניסת רבים.

מעניין לשמוע פירוט.

שומע ומשמיע כתב:

עני בן פחמא כתב: הם אפילו עשו שם לאחרונה פסי ביראות בכניסה לירושלים כדי לצמצם את הבעיה של כניסת רבים.

מעניין לשמוע פירוט.

אני לא מספיק מתמצא בסוגיא.
אוכל לפרט במעט, עשו בכניסה לעיר ('הטרמפידה') שני לוחות כל אחד בגודל אמה (כמין גאם) בארבע צדדים וע"י כך בודדו את הקטע של הכניס לעיר, הבנתי שיש חזו"א מה הדין בפסי ביראות שבוקעים לשם רבים, אבל שוב אני לא מתמצא בסוגיא, וכתבתי רק את שראו עיני.

ראה עוד כאן
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 40#p566585

ובתגובות בבית אהרן וישראל גליון ר"ו - בסופו
https://forum.otzar.org/download/file.php?id=79792

סליחות כתב:אני רחוק מלהיות מומחה לעירוב, אבל כדאי מראש להבהיר שההנחה שכל מי שגר בעיר מטלטל בגלל שיש בה עירוב - לא נכונה בלשון המעטה.
לא כולם סומכים על השיטה שרשות הרבים מדאורייתא היא שישים ריבוא, וממילא כל העירוב לא מועיל ברשות הרבים דאורייתא, ולדידם אין מטלטלים בין הרבנים הנכבדים עשו עירוב ובין אם לא. ולמעשה יש רבים וטובים (בעיקר ת"ח) שכך עושים ומחמירים בספק דאורייתא.

כפי שהערתי, רבים מאוד מהמחמירים - מקילים בזה "לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם", עכ"פ בשעת הדחק גדול וכיו"ב.

עני בן פחמא כתב:

שומע ומשמיע כתב:

עני בן פחמא כתב: הם אפילו עשו שם לאחרונה פסי ביראות בכניסה לירושלים כדי לצמצם את הבעיה של כניסת רבים.

מעניין לשמוע פירוט.

אני לא מספיק מתמצא בסוגיא.
אוכל לפרט במעט, עשו בכניסה לעיר ('הטרמפידה') שני לוחות כל אחד בגודל אמה (כמין גאם) בארבע צדדים וע"י כך בודדו את הקטע של הכניס לעיר, הבנתי שיש חזו"א מה הדין בפסי ביראות שבוקעים לשם רבים, אבל שוב אני לא מתמצא בסוגיא, וכתבתי רק את שראו עיני.

הכוונה לאופן הזה:

וכתבתי ב'היקף השבת':
ישנם שכתבו עצה להפוך את תחילת הרחובות שבכניסה לעיר לרשות היחיד, ורה"י זו תגדור את הכביש על סמך דברי החזו"א שרה"י גודרת את הרשות שחוצה לה - ובכך הכביש שבתוך העיר כבר לא יהיה מפולש לסרטיות שמחוץ לעיר, ולכן גודרים את ראש כביש הכניסה לעיר בשתי מחיצות גמורות , ובשתיהן בונים דיומדין, וביניהם מחברים בצוה"פ; עצה זו מתבססת על ההנחה שרבי יוחנן הסובר שהרבים מבטלים מחיצות של 'שֵם ד' מחיצות' - מודה שאינם מבטלים שתי מחיצות גמורות.
רבי יוחנן פסק כרבי יהודה שהרבים מבטלין מחיצות של שֵם ד' מחיצות, ולדעת תוס' (עירובין כ"ב. ד"ה קשיא) ובעה"מ (עירובין ו'.) פסק כמותו גם במה שסבר ששתי מחיצות מלאות אינן רה"ר מדאורייתא - ונמצא שלכו"ע יועילו שתי מחיצות מלאות המשולבות בדיומדין - כדי להחשב רה"י מדאורייתא, אלא שיש הסוברין שרבי יוחנן הצריך שלש מחיצות כדי להחשב רה"י (ריטב"א עירובין כ"ב., והרשב"א עירובין כ"ב. הביא שנחלקו בזה), ולדבריהם יוכלו לסמוך על זאת רק אם יפסקו כחכמים; ומה שבזה"ז שאין עולי רגלים לא סומכים על פסי ביראות - נאמר כשמעונינים להתיר ללא צוה"פ, אולם אם יש צוה"פ בין הפסין - נחשב כרה"י גם בזה"ז (עלון 'לערב ערובו' פרק ד' בהוספות והערות, וכתב שעשו כן בכניסה לירושלים בהוראת הגר"מ ברלין שליט"א).

האם אין יג אמה ושליש בין הדיומדין?

הנידון כאן איננו היתר טלטול מדרבנן, אלא רק ביטול שם 'מבואות המפולשין' מהכביש שחוצה את ירושלים, וכלי זה מועיל מה שמדאורייתא הוא לא מפולש לכביש מס' 1, ע"י שהוא מפולש לשטח שבין הדיומדין שאיננו רה"ר מדאורייתא, עכ"פ לדעות מסויימות

יואל שילה כתב:הנידון כאן איננו היתר טלטול מדרבנן, אלא רק ביטול שם 'מבואות המפולשין' מהכביש שחוצה את ירושלים, וכלי זה מועיל מה שמדאורייתא הוא לא מפולש לכביש מס' 1, ע"י שהוא מפולש לשטח שבין הדיומדין שאיננו רה"ר מדאורייתא, עכ"פ לדעות מסויימות

האם אתה עונה לי? מה הקשר?

בהחלט לך עניתי
כדי להתיר לטלטל מדרבנן צריך המרחק בין הדיומדין יהיה עד י"ג אמות ושליש, וגם שתהיה שם באר, ושהם יהיו עולי רגלים, ה כמובן לא מתקיים בנדו"ד, וגם אין בזה צורך.
אצלנו המטרה רק ליצור ניתוק בין הכביש העירוני ובין הסרטיא שבחוץ, כדי שהכביש העירוני לא יחשב כמפולש לרה"ר - וממילא יקבל דין רה"ר בעצמו, ולא יהא ניתר בצוה"פ אלא בדלתות הננעלות בלילה [שאין מציאות כזו בכניסה לירושלים]
וממילא כלפי זאת די שהדיומדין יועילו מדאורייתא אף אם לא מועילים מדרבנן, ולכן התנאי של י"ג אמות ושל באר ועולי רגלים - לא נצרך
וכמובן שאין זה מוסכם, אבל זה מה שיש

זה לכאורה תלוי איך קוראים את התורא"ש בריש עושין פסין [שלכאורה חסר שם מילים], האם י"ג ושליש הוא מדרבנן. לא?