ברכת כהנים שלא על פי גדרי המצווה

[מקדש מלך]

באשכול כאן נוצר דיון מעניין, האם כח הברכה של הכהנים ניתן להם רק על פי גדרי המצווה, או שיש להם כח ברכה תמיד. ראה שם מה שהובא בזה: viewtopic.php?f=56&t=1569&start=40#p653941

וכעת ראיתי בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תרז) שכתב שאין להם כח ברכה, ואעתיק את דבריו:

שאלה: נשאלתי האם לקיים המנהג הנהוג כאן בכמה קהלות שבמילה או בר מצוה עומד כהן ומברך ברכת כהנים לילד

נראה שנשיאות כפים שהבטיח הקדוש ברוך הוא בזה לברך את ישראל יש בזה גדרים, כגון שצריך לישא כפים למעלה כנגד כתפיהם, וישראל מקדים וקורא להם, הכהן לא שתה יין וכו', ואם מברך בלי דקדוקים אלו כשצריך לברך בברכת כהנים ומכוון לברכה, הלוא הוא גורע במצות ה' שאינו מברך את ישראל כהלכה, ויש בזה חשש לאו דבל תגרע, וגם אינו מקבל ברכת ה' אלא אם מברך כצווי ה' אז הכהן מברך והקב"ה משיב ומברך לכהן.

ולפי זה אין להוסיף ברכת כהנים במילה ובר מצוה, וכל המוסיף גורע, ויש לחוש שעובר בבל תגרע, ומקובל שגם הגר"א זצ"ל הקפיד (בישראל) גם כן לא לברך ברכת כהנים למלוה חבירו, ומה שנהגו לברך הבנים בנוסח יברכך בליל שבת וכדומה, נראה שלא נתכוונו בגדר ברכת כהנים שלא מקפידים על כהן כלל ולכן אין לחשוש (עיין בבה"ל ר"ס קכ"ח), אבל כשמקפיד שכהן דוקא יברך, ובגדר ברכת כהנים, נראה שאין לנהוג כן שגורע ממצות ה' כשאינו מברך באופן שמצותה בכך.

ומיהו בפדיון הבן הכהן מסיים ומברך הילד בנוסח ישימך, ברכת כהנים, ה' שומריך, כי אורך ימים ושנות שלום, ה' ישמור צאתך ובואך, ולא ידעתי אם נהגו גם קדמונים להוסיף ברכת כהנים בפדיון הבן, אבל אולי כיון שהכהן מוסיף הרבה פסוקי ברכה מוכח שמכוון רק לברכו ולא כברכת כהנים דמצוה.

אמנם דעתי כמ"ש, והבו דלא להוסיף עלה, ובמקום שנהגו לא נוסיף עוד, לכן מאחר שלא נהגו אצלינו במילה ובר מצוה, לא נוסיף מנהג זה, ויש בזה גם חששות וכמו שהבאנו.

ושמעתי מכמה גדולים וצדיקים שהיו כהנים שנהגו לברך העם בברכת כהן ברכה המתאימה, ולכאורה כהנים שלוחי דרחמנא לברך בנוסח המבואר דוקא, אבל בנוסח אחר אין כחם יפה כלל שלזה לא נבחרו, וכ"ש בלי נשיאות כפים וד"ז צ"ב, ועי' בדברינו בחלק ב' סי' ק"ח.

[שומע ומשמיע]

כן נראה מהרמב"ם טו,ז מהל' נ"כ שכתב שאין לכהנים כלל כוח לברך.
אך זכור לי מעשה מהח"ח שבענוותנותו לא הסכים לברך, וכשאמרו לו שבאים אליו בתורת כהן הסכים. מוכר?

[ביליצר]

זכורני שראיתי בזה מדברי הגרח"ק אם יש כח בברכת כהן יותר משאר ישראל ,צדדים לכאן ולכאן ,

[אשרי יושבי ביתך]

הנה מצד בל תוסיף כבר כתב הביאור הלכה (ר"ס קכח, ד"ה דזר), שכתב דיש לתמוה על מנהג העולם שמברך אחד לחברו בלשון יברכך, בין כהן בין זר, ואי"ז בשעת התפלה, ובירושלמי מצינו שאין נשיאת כפים בלא תפלה. אלא כתב שדברי הירושלמי זה תקנה דרבנן, דמן התורה לא תליא בתפלה (דכל דין תפלה הוא רק מדרבנן). וכתב דאולי כיון שמצוות צריכות כוונה אז לא מתכוין לנשיא"כ. וגם שאולי הטעם שבלא פרישת ידיים אין עוברין. ולפי"ז לא שייך בל תוסיף דמדאורייתא שייך נשיא"כ גם שלא בשעת התפלה.

ומצד אם יש לו כח או לא, יש להביא מה שמצינו בספר ארחות חיים (הל' פדיון בכורות, סי' ג) שכתב שהכהן אחרי שפודה הבן ישים יד ימינו על ראש התינוק ומברכו כאשר תשיג ידו, יברכך וגו'. וא"כ מצינו שכהן מברך אפי' שלא בשעת התפלה [ומזה מקור לדברי הגר"מ שטרנבוך שליט"א שהביא לעיל הרב מקדש מלך, שכתב שלא ידע מה המקור למנהג ברכת הכהן אחר פדיוה"ב].

[דרומי]

לכאורה, גם מצד 'וקדשתו' יש מקום להעדיף את ברכתו על פני ברכת הזר. וכשם שמקדימים אותו בברכת המזון וכו'.

[מה שנכון נכון]

להנהלה - כדאי להעביר לכאן את ההודעות מהאשכול המקושר.

[דרומי]

אכן, יש שם הודעות חשובות בנושא זה.

[העיר שם הרה"ג משנ"נ י"נ שיש סברא לומר שכהן שבירך כבר באותו יום כבר 'מיצה' את כוחו להיום, ואילו כהן שלא בירך עדיין יש לו עדיין כח ברכה בידו.

ולפי זה יתכן שהשתרשות המנהג שהכהן מברך בחופה וכיו"ב התחילה אצל בני אשכנז בחו"ל שנוהגים שאין נשיאת כפים אלא ביו"ט.

ודוחק.

ולכאורה יש לקשר את הדיון כאן עם הדיון לענין מזוזה, האם יש כח שמירה במזוזה גם לולי המצוה (כלומר, האם מי שנושא מזוזה על גופו יש בזה תועלת שמירה, אף שאינה קבועה בפתח הבית כו'), ודון מינה].