פורום אוצר החכמה

מי שנתן הדמים, ולא משך הפירות... כל החוזר מקבל מי שפרע. וכיצד מקבל מי שפרע, אוררין אותו בבית דין ואומרין מי שפרע וכו' ואחר כך יחזרו הדמים.

משמעות לשון הפוסקים שהיא הלכה נוהגת, אך למיטב ידיעתי אין אוררים בפועל בזה"ז. לא מצאתי כתוב ממתי הונהג כן ומדוע.

ברוך שובך

אולי נתחיל להיפך;
האם מסופר בגמ' על מקרה שעשו כך בפועל?
ובתש' הגאונים, הראשונים, או האחרונים, האם יש הוראה מעשית כזאת להתכנס ו'להטיל' מי שפרע בעקבות מעשה שהיה?

לא חפשתי באופן יסודי.
בשו"ת מהר"ם מינץ (לט וגם קא) מצטט דברי המרדכי (ב"מ שח, הנוסח שם משובש): הרב ר' לוי כתב בשם הרב ר' שלמה שאמר לש"ץ לעמוד על המגדל בציבור ולהכריז מי שפרע וכו' ומסיים "וכן שמעתי על ר"ג מהר"ם ס"ג ז"ל עשה מעשה בכה"ג בוינא באחד שלא רצה וכו'".
בב"ח (חו"מ רד) מזכיר, אגב מחלוקת הראשונים אם לקלל בבי"ד או בבית הכנסת, את המנהג לקלל בבית הדין (דלא כהמרדכי הנ"ל).

ברוך שוב כתר"ה!
לגבי עצם השאלה, כמדומני שזה קשור לביטול השבועה בפועל ברוב המקרים.

בברכה המשולשת כתב:ברוך שוב כתר"ה!
לגבי עצם השאלה, כמדומני שזה קשור לביטול השבועה בפועל ברוב המקרים.

ביאור כוונת הרב:
בימינו אין בתי דין יושבים בעיירות, אלא בתי פשרה, בתי גישור ובתי בורורות. אין להם לא מקל לרדות בו, לא רצועה להלקות בה, לא שופר לנדות בו. לכך אינם משביעים ואינם אוררים ואינם מנדים.

עושה חדשות כתב:ברוך שובך

אולי נתחיל להיפך;
האם מסופר בגמ' על מקרה שעשו כך בפועל?
ובתש' הגאונים, הראשונים, או האחרונים, האם יש הוראה מעשית כזאת להתכנס ו'להטיל' מי שפרע בעקבות מעשה שהיה?

ישנם עוד דינים מפורשים בש"ס (מח: רבא לגבי אביי) וברמב"ם (ז ממכירה ב) שנסתפק לכת"ר כי האי גונא או שיש איזה ספק מיוחד בדין זה ?

תודה רבה לכולם

יבנה כתב:https://www.jstor.org/stable/24294837

מצ"ב

האם כאשר הפסיקו להטיל בפועל נשתנה חומר הענין,
או דהאיסור לחזור בו על מקומו עומד.
ומהו גדר וחומר האיסור לחזור בו.

מעל"ע

האם אפשר ליצור קנין ברמה של 'מי שפרע', או שלא תיקנו חכמים 'מי שפרע' אלא למי שעשה קנין כסף המועיל מדאו' וביטלוהו חכמים וכו' ושיירוהו לגבי מי שפרע.

ונוגע למעשה בקניית דירה בזמנינו, שבתשלום ראשון לא חל קנין כי אין דעתו להקנות עד ההעברה בטאבו בכפוף להמשך התשלום וכו', אבל כדי שלא יחזרו בהם עושים קנסות וכיו"ב, ולכאו' בפשטות אם חוזר בו ישלם הקנס אבל אינו מתקלל ב'מי שפרע', אבל אולי אפשר לסכם שיהיה חלות של מי שפרע.

(ומצינו נידון בראש' ובפוס' לגבי מי שמקנה דבר שאינו ברשותו אם יש בו משום מי שפרע או לאו למרות שאין שם קנין מדאו', וכמו לפי ר"ל דדבר תורה מעות אינם קונות ואעפ"כ יש מי שפרע, אבל הכא איירינן כשהמקח באמת לא נגמר עד ה'טאבו' ובכה"ג לא אמור להיות מי שפרע בכלל אא"כ נימא דאפשר לסכם 'מי שפרע' וכנ"ל).

ואם תשאל, מאי נפק"מ במי שפרע, הרי בלא"ה לא יחזור בו משום הקנס? תשובתך, יש אנשים שהקנס לא ירתיע אותם אבל קללת חז"ל דוקא כן. ועוד, דלגבי איסור ריבית של פסיקה וכו' יתכן שיש נפק"מ אם חל מי שפרע או לאו.

עושה חדשות כתב:ונוגע למעשה בקניית דירה בזמנינו, שבתשלום ראשון לא חל קנין כי אין דעתו להקנות עד ההעברה בטאבו בכפוף להמשך התשלום וכו', אבל כדי שלא יחזרו בהם עושים קנסות וכיו"ב, ולכאו' בפשטות אם חוזר בו ישלם הקנס אבל אינו מתקלל ב'מי שפרע', אבל אולי אפשר לסכם שיהיה חלות של מי שפרע.

העירוני עוד לפלוג' הפוס' אי שייך קבלת מי שפרע בקרקעות היכא שלא נגמר המקח כגון במקום שכותבים את השטר וכו', עי' פ"ת סי' רד סק"ב.

עושה חדשות כתב:מעל"ע

האם אפשר ליצור קנין ברמה של 'מי שפרע', או שלא תיקנו חכמים 'מי שפרע' אלא למי שעשה קנין כסף המועיל מדאו' וביטלוהו חכמים וכו' ושיירוהו לגבי מי שפרע.

.

בבא מציעא עד ע"א:
אמר רב פפי משמיה דרבא: האי סיטומתא קניא.
למאי הלכתא? -
רב חביבא אמר: למקניא ממש,
רבנן אמרי: לקבולי עליה מי שפרע.
והלכתא: לקבולי עליה מי שפרע.
ובאתרא דנהיגו למקני ממש - קנו.
וראה בקצות סימן רד, ז"ל: לכאורה כיון דכבר עקרוה חכמים קנין מעות א״כ לענין מי שפרע נמי מאי אולמי׳ לר׳ יוחנן מלריש לקיש, ולכן נראה דודאי כל שנותן הכסף על המקח אע״ג שאינו קונה ראוי למיקם במי שפרע דלא גרע מסטימתא דמוסרין אותו למי שפרע