האם מותר לעבור עבירה אחת כדי להינצל מעבירות הרבה?

[אליהו בן עמרם]

אדם שלפניו נסיון גדול שיודע בנפשו שבוודאי יכשל בו ויעבור בוודאי עבירות הרבה (ולאו דווקא חמורות כעבודה זרה או חילול שבת), האם מותר לו לעבור עבירה אחת כדי להנצל מאותו נסיון?
על סמך דברי הגמרא ביומא פה: - "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".

[לכשיבקע]

לא דמי לגמרי, אבל יל''ד מאליהו בכרמל ומתקיעת שופר בשבת

[אליהו בן עמרם]

לא דמי לגמרי, אבל יל''ד מאליהו בכרמל ומתקיעת שופר בשבת

א. למה לא דמי לגמרי?
ב. נא פרט מה כוונתך בראיות שהבאת?
ג. מאי שנא מאו'ח סי' ש'ו בסופו, שמותר לעבור על איסורא זוטא כדי להציל חבירו מאיסורא רבה.

[לכשיבקע]

אכן לשוני לא הייתה ברורה.

א. לא דמי לגמרי היינו שהראיות שלי אינן דומות לגמרי כדי לשפוט את ספקיה דמר
ב. אליהו ז''ל עבר על איסור הקרבה בבמות כדי להציל מאיסורי ע''ז רבים של עמ''י, ותקיעת שופר בשבת בוטלה מחשש טלטול ארבע אמות ברה''ר, אלא דהתם מיירי בביטול עשה ודאי מחשש ספק איסור לאו דסקילה.
ג. איני יודע אם אתה שואל עלי או על עצמך, ואכן חשבתי על ראיה זו, אלא שאי''ז ממש אותו דבר, ולכן לא ציינתיו.

[כדכד]

ודאי שאסור וכמו שכותב רבנו יונה שאם יאמר העבד אלך אדוניו אעשה כל מה שתאמר חוץ מדבר אחד הנה כבר אינו עבד כלל

[עקביה]

כתוב בס"ח, והביאוהו הפוסקים, שכדי להינצל מאיסו"ב מותר להוז"ל.

[מקדש מלך]

הספר חסידים אינו ראיה, שכבר העמידו שהכוונה היא שאם ודאי יעבור על אחת מהן, עדיף שיעבור על הקל ולא על החמור.

יש ראייה מכך שמותר לחלל שבת כדי להציל את בתו משמד. אבל משמע שדווקא במקרה כזה שתצא מן הדת לכל ימיה, אבל לא סתם עבירות מרובות.

ויש עוד מקרים נתונים לשיקול דעת, כמו שכבר נכתב בפורום שנחלקו גדולי הדור האם מותר לשכן אנשים במלון סמינר לבעלי תשובה באופן שידוע שיהיה עבירות ביניהן. אבל אין בדברים אלו גדר הלכתי.

אליהו ודאי אינו ראיה, ושייך לדין נביא. ואמנם נחלקו הראשונים האם הוא חלק ממצוות הנביא, או שהוא כדין בית דין שיכולים לעקור דבר מן התורה. אבל כך או כך אינו קשור לעניין. כי זה ברור שחז"ל יכולים במקרה של סייג וגדר וטעם הגון לעקור דבר מן התורה גם בקום ועשה (ואכמ"ל), אבל אינו נתון בשום אופן להחלטתו של יחיד.

וכמובן שעקירת בית דין עשה בשב ואל תעשה, שהיא עקירת בית דין המצויה, אינה שייכת כלל לשאלת פותח האשכול.

[אליהו בן עמרם]

הבית שמואל באהע'ז סי' כ'ה סק'ב בענין הוצאת שז'ל לצורך בדיקה, מביא את הגמ' ביבמות בענין הא דבודקין מי שיש בו ספק אם יכול לבוא בקהל ע'י שגורמים לו להוציא שז'ל.
ושם בהגהות 'ראש פינה' להרש'ב אב'ד הרומילוב (מופיע על הדף בשו'ע פרידמן) מבאר את הבנת הבית שמואל בגמרא הנ'ל מצד שאם לא יעשה את הבדיקה ולא יוציא שז'ל הרי שיאסר עולמית לישא אשה ובוודאי ייכשל עי'ז כמה פעמים בקרי, ולכן מותר לעשות עבירה של שז'ל פעם אחת כהא דאמרינן מוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.
ומכאן לכאו' רואים חידוש גדול מאד לענ'ד, שמותר לעשות עבירה אחת, לא רק בשביל להציל משמד חילול שבת ועבודה זרה בקביעות כהא דאיתא בשו'ע אוה'ח סי' ש'ו, אלא גם מעבירות הרבה כמו הוצאת שז'ל שיקרו בוודאות בעתיד אם לא יעשה את העבירה האחת עכשיו לצורך הבדיקה.
וכל זה למד ה'ראש פינה' מהגמ' ביומא פה: בטעם היתר חילול שבת אחד לצורך שמירת שבתות הרבה

[כדכד]

משם אין ראיה
כי זה לצורך ואם כך אין בזה איסור כלל (אע"פ שלא מתירים זאת במקום שאפשר בלא זה)
ואין מזה ראיה להתיר איסורים ממש

[מקדש מלך]

הבית שמואל באהע'ז סי' כ'ה סק'ב בענין הוצאת שז'ל לצורך בדיקה, מביא את הגמ' ביבמות בענין הא דבודקין מי שיש בו ספק אם יכול לבוא בקהל ע'י שגורמים לו להוציא שז'ל.
ושם בהגהות 'ראש פינה' להרש'ב אב'ד הרומילוב (מופיע על הדף בשו'ע פרידמן) מבאר את הבנת הבית שמואל בגמרא הנ'ל מצד שאם לא יעשה את הבדיקה ולא יוציא שז'ל הרי שיאסר עולמית לישא אשה ובוודאי ייכשל עי'ז כמה פעמים בקרי, ולכן מותר לעשות עבירה של שז'ל פעם אחת כהא דאמרינן מוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.
ומכאן לכאו' רואים חידוש גדול מאד לענ'ד, שמותר לעשות עבירה אחת, לא רק בשביל להציל משמד חילול שבת ועבודה זרה בקביעות כהא דאיתא בשו'ע אוה'ח סי' ש'ו, אלא גם מעבירות הרבה כמו הוצאת שז'ל שיקרו בוודאות בעתיד אם לא יעשה את העבירה האחת עכשיו לצורך הבדיקה.
וכל זה למד ה'ראש פינה' מהגמ' ביומא פה: בטעם היתר חילול שבת אחד לצורך שמירת שבתות הרבה

חידוש עצום ועדיין לא עיינתי.
רק קושיא אחת, אם זה טעם ההיתר, מדוע לא מחכים בסבלנות למקרה, ואם לא יבוא, אדרבה ואדרבה.

[אליהו בן עמרם]

למעשה כלול בחידוש גדול זה 2 חידושים לענ"ד:
א. החידוש העיקרי - שהיסוד בגמ' ביומא פה: "אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" - אינו רק אם מדובר בהרבה חילולי שבת או אם מדובר על איבוד כל המצוות חלילה, אלא ניתן "להניח על המשקל" עבירה אחת מכל סוג שהוא כנגד כמה עבירות מכל סוג שהוא, ואם עבירה אחת תמנע ממנו לעבור בוודאי על הרבה עבירות, שיעבור על אחת ולא על הרבה.
ב. שיש נסיונות, שניתן להניח שאדם יכשל בהם בוודאי, ואז הותר לו כנ"ל. (חידוש גדול זה פותח אולי פתח, לכל מיני אנשים שמטבעם אינם יכולים לעמוד בנסיון כלשהו בוודאי ל"ע, או שנמצאים במצב ייחודי כזה שבוודאי לא יעמדו בנסיון).

[אליהו בן עמרם]

משם אין ראיה
כי זה לצורך ואם כך אין בזה איסור כלל (אע"פ שלא מתירים זאת במקום שאפשר בלא זה)
ואין מזה ראיה להתיר איסורים ממש

במחילה ממר, עיין בדברי הב"ש באהע"ז סי' כ"ה ס"ק ב' עצמו ובביאור ה"ראש פינה" שם בפנים.
תחילת דברי הב"ש, להביא ראיה מהיתר הגמ' ביבמות, להתיר הוצאת שז"ל בכל מקרה שיש "צורך" בדיקה (כדברי מר), כגון שנמצא דם על עד של אשתו ורוצים לברר אם הדם ממנה או ממנו. ועל זה כתב הב"ש, שיש לדחות ואין משם ראיה להתיר בכל צורך בדיקה.
ומבאר ה"ראש פינה" בתחילת דבריו שההיתר המיוחד בגמ' ביבמות הוא משום "חלל עליו שבת אחת וכו'", ואין בזה ראיה להיתר לכל צורך.
אמנם לא ניחא ליה ל"ראש פינה" מחילוקו הזה שם, אך מסיבה אחרת, ואינו חוזר בו לכאורה מאמיתת הטעם הזה, שניתן עדיין לומר שיש בו ממש.

[אליהו בן עמרם]

הבית שמואל באהע'ז סי' כ'ה סק'ב בענין הוצאת שז'ל לצורך בדיקה, מביא את הגמ' ביבמות בענין הא דבודקין מי שיש בו ספק אם יכול לבוא בקהל ע'י שגורמים לו להוציא שז'ל.
ושם בהגהות 'ראש פינה' להרש'ב אב'ד הרומילוב (מופיע על הדף בשו'ע פרידמן) מבאר את הבנת הבית שמואל בגמרא הנ'ל מצד שאם לא יעשה את הבדיקה ולא יוציא שז'ל הרי שיאסר עולמית לישא אשה ובוודאי ייכשל עי'ז כמה פעמים בקרי, ולכן מותר לעשות עבירה של שז'ל פעם אחת כהא דאמרינן מוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.
ומכאן לכאו' רואים חידוש גדול מאד לענ'ד, שמותר לעשות עבירה אחת, לא רק בשביל להציל משמד חילול שבת ועבודה זרה בקביעות כהא דאיתא בשו'ע אוה'ח סי' ש'ו, אלא גם מעבירות הרבה כמו הוצאת שז'ל שיקרו בוודאות בעתיד אם לא יעשה את העבירה האחת עכשיו לצורך הבדיקה.
וכל זה למד ה'ראש פינה' מהגמ' ביומא פה: בטעם היתר חילול שבת אחד לצורך שמירת שבתות הרבה

חידוש עצום ועדיין לא עיינתי.
רק קושיא אחת, אם זה טעם ההיתר, מדוע לא מחכים בסבלנות למקרה, ואם לא יבוא, אדרבה ואדרבה.

בינתיים מצאתי בס"ד עוד משהו:
על הא שנפסק בשו"ע אוה"ח סי' שכ"ט סעיף ד', דמחללין שבת במקום פיקוח נפש אפילו לצורך חיי שעה.
והקשה שם בבאור הלכה ד"ה אפילו, למה הותר לחלל את השבת בכה"ג, הרי כשמדובר על "חיי שעה" אין בידינו כבר את הסיבה "כדי שישמור שבתות הרבה"?
ותירץ שם בתירוץ א' וז"ל:
"משום דלאו דוקא שבת, ה"ה שאר מצות, כמו שכתב המאירי ביומא וז"ל ואעפ"י שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפילו שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה עכ"ל"
חזינן בדבריו לכאו' כך:
א. בחשבון להתיר עבירה אחת כדי שיעשה מצוות רבות, לא מחשבים דווקא "רווח" של מניעת חלולי שבת, אלא אפילו "רווח" של שאר מצוות הינו גם סיבה להתיר.
ב. בחשבון היתר זה, אפילו "תשובה ווידוי" עדיף על פני עבירה אחת (והאמת, שאם מחללים את השבת בכמה מלאכות שונות, יש בזה אפילו יותר מעבירה אחת) שתאפשר לו את זה. (ואם נשאל, היאך מצאנו בזה "הרבה מצוות"? אולי אפש"ל שע"י התשובה יכול לתקן הרבה עבירות שעבר, שגם זה נחשב ל"הרבה").

אמנם הבאה"ל שם מעדיף טעם אחר על פני הנ"ל. אך נראה לענ"ד אחר העיון, שאינו חוזר בו מהעקרון הנ"ל, שהוא אמת. אלא שיש לו נפק"מ, שאם מדובר בהצלת תינוק שנשבה שלא עתיד לשמור מצוות, או בהצלת תינוק שנמצא בעיר שרובה גויים, שעפ"י הרוב יוכרע שהוא "אינו יהודי" וממילא לא ישמור מצוות, שבכל אופן יש טעם אחר להצילו, למרות שלא ישמור מצוות ושבתות הרבה, כלומר למרות שלא מתקיים הטעם הנ"ל.

[פרי יהושע]

לא דמי לגמרי, אבל יל''ד מאליהו בכרמל ומתקיעת שופר בשבת

לא הבנתי
אליהו בהר הכרמל-הוראת שעה
ותקיעת שופר בשבת- ודאי כוונתו לגז' דרבה, וגם לא אבין את הקשר המדויק לנדון, וגם פשיטא שחשש איסור כרת לא דוחה מצוה מה"ת.

[פרי יהושע]

ולעניין דברי הרב אליהו בן עמרם, נמצא גם במפרשי השו"ע במהרש"ק אאל"ט שמותר להוציא שז"ל אם חושש לאשתו נידה משום חלל שבת אחת, ואדרבא כתב שם שזה מצווה עי"ש, והדברים ידועים.

[כדכד]

הסברא הזו נידונה כבר באשכול מקודם

[כדכד]

הענין של "חלל עליו שבת אחת" גם אם זה מצוות אחרות ול שבת אין ממנו ראיה לעניננו כי התורה התירה לאדם לחלל שבת לצורך חיים של אדם אחר (או שלו עצמו) ובטעם היתר זה כתבו בגמרא שהטעם הוא שבחיים אלו ישמור שבת או מצוות אחרות ואילו כאן רוצים להתיר לאדם לעבור עבירה רק בגלל שחושב שאחרת יעבור הרבה אחרות ואין לזה שייכות לשם כלל

[תוכן]

קיי"ל שחטאת שנתערבה אפילו באלף עולות כולם ימותו. ומבואר שאסור לעבור עבירה אחת, של שחיטת חטאת לשם עולה, אפילו שזה יציל מאלף עבירות של הוצאת קדשים לבית הפסול.

[אליהו בן עמרם]

הענין של "חלל עליו שבת אחת" גם אם זה מצוות אחרות ול שבת אין ממנו ראיה לעניננו כי התורה התירה לאדם לחלל שבת לצורך חיים של אדם אחר (או שלו עצמו) ובטעם היתר זה כתבו בגמרא שהטעם הוא שבחיים אלו ישמור שבת או מצוות אחרות ואילו כאן רוצים להתיר לאדם לעבור עבירה רק בגלל שחושב שאחרת יעבור הרבה אחרות ואין לזה שייכות לשם כלל

אם מבינים שיש חילוק בטעמים בין 'וחי בהם' לבין 'ושמרו בנ'י את השבת', כדאיתא ביומא פ'ה, שכאן מדברים על עדיפות החיים וכאן מדברים על עדיפות חילול אחד על פני כמה חילולים, הרי שלא מדובר לפי הטעם האחרון דווקא בהצלת חיים.
והיתר חילול שבת להצלת ביתו שנפלה לידי גויים ותעבור שם כ'מ עבירות, באו'ח סי' ש'ו, יוכיח, שהיתר 'חלל עליו וכו' אינו דווקא בהצלת חיים.
זה כנראה מה שעומד בבסיס החידוש של הרש'ב זצ'ל בהג' 'ראש פינה' כפי שהבאתי לעייל.

[כדכד]

קיי"ל שחטאת שנתערבה אפילו באלף עולות כולם ימותו. ומבואר שאסור לעבור עבירה אחת, של שחיטת חטאת לשם עולה, אפילו שזה יציל מאלף עבירות של הוצאת קדשים לבית הפסול.

אין מזה ראיה כי חטאת שנשחטה לשם עולה היא פסולה ולא רק שנעברה עבירה של שחיטה שלא לשמה וכיוון שאי אפשר לברר מי הפסולה הרי שכול פסולים ולא הרוחנו כלום

[תוכן]

לא הבנתי דבר ממה שכתבת. נניח שראובן נדר אלף עולות ונתערב בתוך האלף עולות חטאת אחת, למה שלא יעשו כולם לשם עולה, וכך יצילו אלף קרבנות?

[כדכד]

לא יעזור
חטאת שנשחטה לשם עולה פסולה
כיוון שבתוך האלף בהמות אחת מהן היא חטאת הרי שאותה בהמה היא פסולה וכיוון שאיננו יודעים איזוהי החטאת וברור שישחט את כולן לשם עולה הרי שכל הבהמות פסולות מספק ולא הרווחנו דבר

[תוכן]

במקרה שעבר והקריב כל הקרבנות כשרות חוץ מאחד.

[אליהו בן עמרם]

הבית שמואל באהע'ז סי' כ'ה סק'ב בענין הוצאת שז'ל לצורך בדיקה, מביא את הגמ' ביבמות בענין הא דבודקין מי שיש בו ספק אם יכול לבוא בקהל ע'י שגורמים לו להוציא שז'ל.
ושם בהגהות 'ראש פינה' להרש'ב אב'ד הרומילוב (מופיע על הדף בשו'ע פרידמן) מבאר את הבנת הבית שמואל בגמרא הנ'ל מצד שאם לא יעשה את הבדיקה ולא יוציא שז'ל הרי שיאסר עולמית לישא אשה ובוודאי ייכשל עי'ז כמה פעמים בקרי, ולכן מותר לעשות עבירה של שז'ל פעם אחת כהא דאמרינן מוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.
ומכאן לכאו' רואים חידוש גדול מאד לענ'ד, שמותר לעשות עבירה אחת, לא רק בשביל להציל משמד חילול שבת ועבודה זרה בקביעות כהא דאיתא בשו'ע אוה'ח סי' ש'ו, אלא גם מעבירות הרבה כמו הוצאת שז'ל שיקרו בוודאות בעתיד אם לא יעשה את העבירה האחת עכשיו לצורך הבדיקה.
וכל זה למד ה'ראש פינה' מהגמ' ביומא פה: בטעם היתר חילול שבת אחד לצורך שמירת שבתות הרבה

מבקש "להרהר בקול" (בכתב) בחידוש הנ"ל.
ברש"י על הגמ' ביומא פ"ה: כתב וז"ל:
"ושמרו בני ישראל את השבת - כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שמירת שבתות הרבה"
לכאורה, מדבריו נראה שאין הכוונה לשקול הפסד עבירה אחת של חילול שבת מול הרבה חילולים, ושהמשקל המספרי הזה יכריע.
אלא, שבגם בשבת האחת שמחללים אותה למעשה, אין זה נקרא חילול אלא "שמירת שבת" בשבת זו גם כן, כיון שבאמצעות "חילולה" מביאים לשמירת שבתות הרבה בעתיד.
ואם כנים הדברים, אפשר לבאר את דברי ה"ראש פינה" באופן אחר, שאינו פותח פתח נרחב למשקל הפסד עבירה אחת מול הרבה עבירות.
והוא, שאם צריכים להוציא שז"ל פעם אחת כדי למנוע הרבה הוצאות שז"ל בעתיד, הרי שעכשיו בהוצאת ש"ז זו - אין זה לבטלה.
וכן, בכל עבירה שניתן להגדיר אותה כשמירה למען מטרה מסוימת, אם "חילול" וביטול השמירה של עכשיו תביא לשמירה מעולה ולקיום המטרה אחר כך בעתיד ביתר שאת, הרי שזה הותר.
אבל בעבירות שאינן כאלה, כגון לענ"ד, לאכול עכשיו פעם אחת מאכלות אסורות, כדי למנוע אכילה מרובה שלהם בעתיד - זה יהיה עדיין אסור.
ואולם, לדוגמא: לשקר פעם אחת כדי למנוע שקרים רבים בעתיד, שעל זה נאמר "מדבר שקר תרחק", ובזה הוא מאפשר לעצמו "להתרחק" מהשקר יותר, אולי יהיה מותר.

אולם, מדברי הבאה"ל שכתב בסי' שכ"ט (כפי שהבאתי לעייל) דמותר לחלל שבת גם לצורך רווח של שאר מצוות ולאו דווקא חילול שבת, נראה שהכריע שלא כפי שכתבתי כאן.

[סופר-סתם]

זכורני שיש מו"מ כיצד הותר לאליהו להטמא לבן השונמית כדי להחייתו. ואחד מן הטעמים הוא משום חלל עליו שבת אחת.

[ביליצר]

לעבור על הקל מפני החמור מצאנו עוד ,דע"כ לא אמרו חטא כדי שיזכה חבריך, אך הוא עצמו אם שכח והדביק פת בתנור בשבת מותר לו לעשות את הקל ולרדות את הפת קודם שתאפה בשבת וכ"ש אם הדביק במזיד. בית יוסף
[יש אומרים שכל שאינו בפשיעה גם לחבירו אומרים חטא]

[כדכד]

לא יעזור
חטאת שנשחטה לשם עולה פסולה
כיוון שבתוך האלף בהמות אחת מהן היא חטאת הרי שאותה בהמה היא פסולה וכיוון שאיננו יודעים איזוהי החטאת וברור שישחט את כולן לשם עולה הרי שכל הבהמות פסולות מספק ולא הרווחנו דבר

במקרה שעבר והקריב כל הקרבנות כשרות חוץ מאחד.

הא מנא לך?

[עקביה]

שאם צריכים להוציא שז"ל פעם אחת כדי למנוע הרבה הוצאות שז"ל בעתיד, הרי שעכשיו בהוצאת ש"ז זו - אין זה לבטלה.

אם סברות כ"כ רחוקות מפקיעות שם 'בטלה', אז אף פעם זה לא לבטלה..

[אליהו בן עמרם]

שאם צריכים להוציא שז"ל פעם אחת כדי למנוע הרבה הוצאות שז"ל בעתיד, הרי שעכשיו בהוצאת ש"ז זו - אין זה לבטלה.

אם סברות כ"כ רחוקות מפקיעות שם 'בטלה', אז אף פעם זה לא לבטלה..

ומה תאמר על דברי רש"י ביומא פ"ה: שהבאתי לעייל
"ושמרו בני ישראל את השבת - כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שמירת שבתות הרבה"
הרי הוא בעצם מחלל שבת זו? ומ"מ נקרא לכאו' כסוג של "שמירה" גם של שבת זו, בגלל השבתות הרבה בעתיד.

[תוכן]

לא יעזור
חטאת שנשחטה לשם עולה פסולה
כיוון שבתוך האלף בהמות אחת מהן היא חטאת הרי שאותה בהמה היא פסולה וכיוון שאיננו יודעים איזוהי החטאת וברור שישחט את כולן לשם עולה הרי שכל הבהמות פסולות מספק ולא הרווחנו דבר

במקרה שעבר והקריב כל הקרבנות כשרות חוץ מאחד.

הא מנא לך?

קנים פרק ג'.

[עקביה]

ומה תאמר על דברי רש"י ביומא פ"ה: שהבאתי לעייל
"ושמרו בני ישראל את השבת - כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שמירת שבתות הרבה"
הרי הוא בעצם מחלל שבת זו? ומ"מ נקרא לכאו' כסוג של "שמירה" גם של שבת זו, בגלל השבתות הרבה בעתיד.

זו ודאי לא שמירת שבת.
הרי דברי רבי שמעון בן מנסיא ברור מללו: "חלל עליו שבת אחת" וכו'.
אלא מעשה זה, של חילול שבת, יש בו "שמירה של שבתות הרבה". אבל ודאי שהוא חילול של שבת זו.

[כדכד]

לא יעזור
חטאת שנשחטה לשם עולה פסולה
כיוון שבתוך האלף בהמות אחת מהן היא חטאת הרי שאותה בהמה היא פסולה וכיוון שאיננו יודעים איזוהי החטאת וברור שישחט את כולן לשם עולה הרי שכל הבהמות פסולות מספק ולא הרווחנו דבר

במקרה שעבר והקריב כל הקרבנות כשרות חוץ מאחד.

הא מנא לך?

קנים פרק ג'.

איפה? לא ראיתי שם
הדיונים במשניות שם על קינים שנתערבו ושם יש גם חטאת וגם עולה ואם הבנתי נכון את המשניות הקרבנות הכשרים הם דווקא אלו שודאי קרבו כהלכתן אבל לא מדובר שם על עולות בהמה שהתערבה בהם חטאת ובזה עד כמה שידוע לי גם בדיעבד כולם פסולות משום ספק החטאת שלא לשמה שהתערבה בהם

[תוכן]

הדיונים במשניות שם על קינים שנתערבו ושם יש גם חטאת וגם עולה ואם הבנתי נכון את המשניות הקרבנות הכשרים הם דווקא אלו שודאי קרבו כהלכתן אבל לא מדובר שם על עולות בהמה שהתערבה בהם חטאת ובזה עד כמה שידוע לי גם בדיעבד כולם פסולות משום ספק החטאת שלא לשמה שהתערבה בהם

הדיונים שם על קינים שנתערבו חטאת בעולה, וכמו שאמרת, אלו שקרבו כהלכתם כשרים. וזה בדיוק אותו הדבר בחטאת אחת שקרבה בתוך אלף עולות, שאם הקריבו 1,001 עולות, כולן כשרות חוץ מאחת.

[אליהו בן עמרם]

ומה תאמר על דברי רש"י ביומא פ"ה: שהבאתי לעייל
"ושמרו בני ישראל את השבת - כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שמירת שבתות הרבה"
הרי הוא בעצם מחלל שבת זו? ומ"מ נקרא לכאו' כסוג של "שמירה" גם של שבת זו, בגלל השבתות הרבה בעתיד.

זו ודאי לא שמירת שבת.
הרי דברי רבי שמעון בן מנסיא ברור מללו: "חלל עליו שבת אחת" וכו'.
אלא מעשה זה, של חילול שבת, יש בו "שמירה של שבתות הרבה". אבל ודאי שהוא חילול של שבת זו.

זה וודאי שהמעשה שעשה מוגדר בדרך כלל כ"חילול שבת", שהרי באופן מעשי עשה מלאכה שאסור לעשותה בשבת.
אלא שלשון הפסוק שממנו למד ר"ש בן מנסיא הוא "ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת וגו' " אומר דרשני. לכאורה לא כתוב כאן "חלל עליו וכו'" הרי כתוב להפך, "ושמרו וגו' ".
לכן לענ"ד מבאר רש"י שבכלל "שמירת" שבת זו כלול גם מקרה בו נדרשים לחללה על מנת לשמור שבתות הרבה אחרות. "ושמרו....כדי לעשות שבתות אחרות".
כלומר, כאשר מטרתו של "חילול" זה הינו בעצם שמירת שבתות רבות בעתיד, הרי שגם זה בכלל "ושמרו".
כעין - ביטולה לצורך קיומה, שאפשר להגדירו גם כ"קיום".

[בר ישראל]

הרי במי שנתן פת בתנור (אף אם אסור לאיש אחר להוציאו) פוסקים שמותר לו להסירו אע"פ שעובר בזה על איסור רדייה, כדי שינצל מאיסור כרת, וכן לכמה פוסקים מותר למי שבירך על מאכל בטעות באמצע תענית ציבור לאכלו כדי להנצל מאיסור ברכה לבטלה - אע"פ שבשני המקרים הוא אחשיו עושה עבירה בקום ועשה - ולכאורה (במקרה שבאמת שייך כזה מציאות) אפשר להביא ראיה מזה לנדון דידן.

[עקביה]

לכן לענ"ד מבאר רש"י שבכלל "שמירת" שבת זו כלול גם מקרה בו נדרשים לחללה על מנת לשמור שבתות הרבה אחרות. "ושמרו....כדי לעשות שבתות אחרות".
כלומר, כאשר מטרתו של "חילול" זה הינו בעצם שמירת שבתות רבות בעתיד, הרי שגם זה בכלל "ושמרו".

נ"ל שכוונת רש"י לומר שלפי דרשה זו של רשב"מ, הפסוק וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, אינו מזהיר כלל על שמירת השבת מעשיית מלאכה, אלא על זהירות בכך שהשבת תתקיים ע"י בנ"י "לדורותם", כלומר להציל ולהחיות את מי שזקוק לכך.

[נוטר הכרמים]

אולי כאן המקום להעתיק דברים מחודשים מאוד מספר דרכי שמואל על אהלות עמ' קמד, והדברים אופניים מאוד למו"ר זצוק"ל, הרגשים עמוקים מאוד[בתו"ד]:

וצריך ביאור גדר ההלכה ד'חלל שבת אחת כו'... וכן במשנ"ב האריך להוכיח דטעמא בעלמא הוא, וצ"ע דלא נראה שיהא לשון בעלמא... ונראה דאין הכונה דיש ריוח לפנינו לטובת השבת וכאילו אנו מתמקחין עם השבת ריוח מול הפסד, אלא דנאמר כאן דהצלת נפש מישראל זה בגדר ושמרו כו', ואין שבת בלי ישראל, ואדם מישראל מהותו מי שנצטוה על שמירת השבת, וכשמצילין נפש מישראל מוסיפין נפש לשמירת השבת, וא"צ לחשוב על המצב בפועל לפי ראות עינינו [וכעין שאמרו בהדי כבשא דרחמנא כו'...].
ומה"ט קרובים הדברים דגם בעובר שלפי מציאות הנראה לעינים לא ישמור שבתות, מ"מ כיון שעובר כשר הוא אנו מצוין להחיותו ולחלל עליו השבת, ובכלל שמא [כלשון רמב"ן] ישמור שבתות יקרא, דכל ישראל בר שבת הוא והמציאות המטפחת לעינינו לא מפקעת קדושתו ומעלתו, ואין אנו רשאים להפקיר חיי אדם בן שמירת שבתות.

[כדכד]

הדיונים במשניות שם על קינים שנתערבו ושם יש גם חטאת וגם עולה ואם הבנתי נכון את המשניות הקרבנות הכשרים הם דווקא אלו שודאי קרבו כהלכתן אבל לא מדובר שם על עולות בהמה שהתערבה בהם חטאת ובזה עד כמה שידוע לי גם בדיעבד כולם פסולות משום ספק החטאת שלא לשמה שהתערבה בהם

הדיונים שם על קינים שנתערבו חטאת בעולה, וכמו שאמרת, אלו שקרבו כהלכתם כשרים. וזה בדיוק אותו הדבר בחטאת אחת שקרבה בתוך אלף עולות, שאם הקריבו 1,001 עולות, כולן כשרות חוץ מאחת.

לא!
בחטאת רגילה ועולה רגילה שהתערבו אחרי שנקרא עליהם שם אז אף אחת לא קרבה כהלכתה וכולן פסולות משום ספק החטאת הפסולה שבהן.
בקינים, שמלכתחילה יש אחת עולה ואחת חטאת אז יש מקום להכשיר את אלו שקרבו כהלכתן כי הן מתפרשות בעשיית הכהן

[כדכד]

משם אין ראיה
כי זה לצורך ואם כך אין בזה איסור כלל (אע"פ שלא מתירים זאת במקום שאפשר בלא זה)
ואין מזה ראיה להתיר איסורים ממש

במחילה ממר, עיין בדברי הב"ש באהע"ז סי' כ"ה ס"ק ב' עצמו ובביאור ה"ראש פינה" שם בפנים.
תחילת דברי הב"ש, להביא ראיה מהיתר הגמ' ביבמות, להתיר הוצאת שז"ל בכל מקרה שיש "צורך" בדיקה (כדברי מר), כגון שנמצא דם על עד של אשתו ורוצים לברר אם הדם ממנה או ממנו. ועל זה כתב הב"ש, שיש לדחות ואין משם ראיה להתיר בכל צורך בדיקה.
ומבאר ה"ראש פינה" בתחילת דבריו שההיתר המיוחד בגמ' ביבמות הוא משום "חלל עליו שבת אחת וכו'", ואין בזה ראיה להיתר לכל צורך.
אמנם לא ניחא ליה ל"ראש פינה" מחילוקו הזה שם, אך מסיבה אחרת, ואינו חוזר בו לכאורה מאמיתת הטעם הזה, שניתן עדיין לומר שיש בו ממש.

עינתי בדברי הראש פינה
מר צודק שהוא כותב באמת את מה שכותב מר בשמו
אני הורגלתי לפרש את הגמ' ביבמות אחרת וכעין מה שכתבתי לעיל שלצורך אינו נחשב לבטלה וכך הבנתי גם בדברי הב"ש.
את הראש פינה נראה לי יותר לפרש כמו כותב מר בהמשך ונדמה לי שהבה"ל על חילול שבת לצורך הצלה משמד הוא מטעם אחר שאינו נוגע לכאן

[תוכן]

הדיונים במשניות שם על קינים שנתערבו ושם יש גם חטאת וגם עולה ואם הבנתי נכון את המשניות הקרבנות הכשרים הם דווקא אלו שודאי קרבו כהלכתן אבל לא מדובר שם על עולות בהמה שהתערבה בהם חטאת ובזה עד כמה שידוע לי גם בדיעבד כולם פסולות משום ספק החטאת שלא לשמה שהתערבה בהם

הדיונים שם על קינים שנתערבו חטאת בעולה, וכמו שאמרת, אלו שקרבו כהלכתם כשרים. וזה בדיוק אותו הדבר בחטאת אחת שקרבה בתוך אלף עולות, שאם הקריבו 1,001 עולות, כולן כשרות חוץ מאחת.

לא!
בחטאת רגילה ועולה רגילה שהתערבו אחרי שנקרא עליהם שם אז אף אחת לא קרבה כהלכתה וכולן פסולות משום ספק החטאת הפסולה שבהן.
בקינים, שמלכתחילה יש אחת עולה ואחת חטאת אז יש מקום להכשיר את אלו שקרבו כהלכתן כי הן מתפרשות בעשיית הכהן

אם הן מתפרשות בעשיית הכהן, אז כולם כשרות, כי הכהן מפרש כל אחד בשביל מה שהוא. המשניות שם איירי, שבודאי יש תערובת של חטאת ועולה, עיין למשל מ"ג שם, ומה שעשה כדין כשר, ומה שעשה שלא כדין אינו כשר.