בס"ד
הנה נתעוררה שאלה באדם שהיה לו בימים הנוראים מקום קבוע לתפילתו, ולפניו ישב אדם שסיים תפילתו בזריזות יתר על המידה, ותמיד אחר כל תפילה - סיים מיד והתיישב על מקומו, מבלי לבדוק אם המתפלל מאחוריו סיים כבר תפילתו.
ונסתפק אותו אדם שיושב מאחורה, האם עליו להחליף מקומו - ולילך לישב במקום אחר, דהרי כשיושב שם גורם להוא שלפניו מכשול, שמתיישב לפניו שלא כדין. ומצד שני רוצה להשאר במקומו הקבוע - גם משום קביעות מקום בתפילה (וכגון שאין לו מקום אחר פנוי בד' אמות של מקומו הקבוע, וכמבו' במ"ב סי' צ' סק"ס שקביעות מקום זה כל ד"א), וגם נוח לו יותר לכווין שם בתפילתו (מזגן, היושבים לצידו וכו').
ויש לדון האם יש בזה משום ערבות לדאוג לשני שלא יחטא, על חשבון דקדוק במצוה שלו עצמו - של קביעות מקום וכוונה בתפילה.
וגם, בעצם הדבר, אם זה תרי עברי דנהרא או חד עברא (ע"ז ו, ב), דאם ע"י שיעבור מקום - ישב שם אדם אחר שגם מתפלל במתינות (עכ"פ יותר מההוא שלפניו), א"כ לא הועיל בתקנתו כלום. ורק אם המקום ישאר ריק או שישב שם אחד שמקצר, אזי יש לדון אם מחוייב בדבר.
אשמח בעיקר למקורות שאפשר לדון על פיהם בזה.