מקדש מלך כתב:איקלע לידי חוברת העוסקת בענינה של מחלוקת מסוימת, ומצאתי בה דברים מחודשים בעיני (שמו של הכותב מוכר לי כתלמיד חכם ובעל מחשבה מקורי). ואני מצטט בשינויים קלים:...יש עניין רגשי. אדם הוא בסך הכל בשר ודם, וכל אחד יש לו מערכת תגובות רגשיות שונה אחד מהשני, כל אחד לפי האופי שלו... זכותו של אדם לנהוג לפי האופי שלו כל עוד זה לא נוגד לדרך התורה. כך גם כשמישהו יפגע באבא או אמא שלו, כל אחד יגיב בצורה שונה. מי שהוא בטבעו חם מזג ילך וישבור לו את הראש, משהו כמו "גואל הדם", לא יעניין אותו שום דבר... ומישהו אחר יסגור את הפה, לא יכול להסתכל בפרצוף שלך. יש תגובות של כאב שמצויות בעיקר אצל צעירים, שיותר עובד אצלם הרגש מאשר השכל. אבל כל עוד התגובות הן על פי התורה, זה זכותו של כל אדם, כי ככה האופי שלו.
יש אילוצים טכניים... אבל בעיקרון יש מושג לפיו האופי שלי אומר שאני לא מסוגל לדבר איתו. אני פשוט לא מסוגל. ואין כאן המקום להפריך את קושיית המפקפקים מה עם האיסור "לא תשנא את אחיך בלבב", שאין לזה קשר כלל לכאן, אך זהו ביאור ארוך, ולא נבארו במסגרת זה. זכותי לנהוג לפי האופי שלי כל זמן שזה לא נוגד את התורה. אם זה נוגד את התורה באמת אסור...
והיות והכותב סתם ולא פירש מהו אותו ביאור ארוך המצוי באמתחתו מדוע טענתו אינה נוגדת את עניין לא תשנא אחיך בלבבך, ועאכו"כ את חיוב "ואהבת לרעך כמוך", אשמח למי שיש לו ביאור כדרכה של תורה, או שהוא חולק על הנחתו (יש עימי מעט הרהורי דברים, אבל לכלל דיבור לא הגיעו).
ראיתי פעם רעיון כזה בספר המלקט מתורתם של חכמי סלוניקי/איטליה (מהרב ואנונו)
ומדייק דלא תשנא בלבבך דווקא אבל לא הזהירה תורה על הנפש
ומאידך עיין בבנין ציון הח' סימן עה