קבלתי במייל.
ראש ישיבת 'תורה בתפארתה' הגאון רבי יעקב סטפנסקי סבור להלכה כי אין להתפלל על אדם שלא עטה מסכה וחלה, משום שהמכניס עצמו בסכנה אין צריך להתפלל עליו, את הדברים כתב לחבר מועצגה"ת הגר"י זילברשטיין שחלק על הדברים וקבע כי יש להתפלל על חולה כזה אף שהכניס עצמו לסכנה
במכתבו כתב הגר"י סטפנסקי "פורסם בשם כת"ר שהמכניס עצמו לסכנה, על ידי שלא הלך עם מסיכה, ונדבק בנגיף, שאין להתפלל עליו לרפואתו, ומפני שערבו עלי דברי דודים, וכתלמיד הדן בפני רבו בקרקע, ברצוני להרצות לפני הדר"ג את אשר כתבתי לעצמי.
נאמר במסכת עירובין תנו רבנן לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו, ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו, וחלה ונטה למות, ובקשו חבריו רחמים עליו , וחיה , מפני שהשעה צריכה לו, משמע שלכן בקשו עליו חבריו רחמים משום שהשעה צריכה לו, אבל לולא כך לא היו חבריו מבקשים עליו רחמים כדי שיחיה"
מוסיף ראש הישיבה וכותב כי "כתב על כך הריטב"א וז"ל: ובקשו עליו חבריו רחמים, מפני שהשעה צריכה לו, אפילו שכדאי הוא לחוב בעצמו, שעבר על דברי חכמים, מדברי הריטב"א נראה שכיון שעבר על דברי חכמים, היה ראוי שלא יתפללו עליו ויתכן שכוונתו שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה, כי נראה כמזלזל וחולק על דבריהם"
הגר"י מעלה צד נוסף "אבל ביעב"ץ כתב, מפני שהשעה צריכה לו, משמע שאילולי כן, לא היו מבקשים עליו רחמים , מפני שגרם רעה לעצמו, והכניס עצמו בסכנה, נתחייב בנפשו. ולכאורה לדבריו המכניס עצמו בסכנה אין צריך להתפלל עליו" עד כאן מכתבו של ראש ישיבת 'תורה בתפארתה'
לאחר פלפול ארוך השיב הגר"י זילברשטיין למכתב וכתב בדברי הסיכום "למעשה נפסק שיש להציל גם מאבד עצמו לדעת, ולכן יש גם להתפלל עליו, ובפרט שבעניננו מסתבר שאין זה נקרא מאבד עצמו לדעת, אלא מכניס עצמו לסכנה, שאמר מו"ח הגרי"ש זצ"ל שלדעת כולם מצילים אותו, וצריך גם להתפלל עליו"
האם למישהו יש את ההתכתבות במלואה?
[אינני מעונין להיכנס לדימוי מילתא המשונה, כאילו מי שמתרפה מחבישת מסכה זו הסתכנות מעין זו של רבי חנינא.
יתירה מזו, הרי בנושא המסכה יש חכמים שסבורים שבודאי אינה חובה גמורה, ומה שייך להשוות זאת ל'עובר על דברי חכמים'.
ובכלל, מאיזה מקום בנפש באה התאווה המשונה הזאת לא להתפלל על יהודי שומר תורה ומצוות שנמצא בסכנה? זה עוד טקטיקה של איום?].