מעריב אחרי פלג המנחה הראשון

[יוסף משה]

האם יש עוד מקורות חוץ מאלו שהבאתי למטה המעידים/ממליצים על תפילת ערבית אחרי פלג המנחה הראשון (שמחשבים מהנץ עד שקיעה"ח, הנקרא פלג של הלבוש\גר"א\רש"ז) בליל שבת, כמו שנהוג היום בהרבה מקומות בחו"ל בשבתות הקיץ, או ביום חול? כידוע יש דיון בראשונים על תפ"ע בשעה מוקדמת, אבל כפי הידוע לי רובם לא עוסקים בזה - חלק מהם דנים בהקדמת תפ"ע לפני פלג המנחה, מה שלא נהוג בזמננו כלל, עד כמה שידוע לי.

ז"ל המהרי"ל (שו"ת החדשות סי' מה):
"ולדברי התוס' שמשערים מפלג המנחה ע"כ בעי למעבד שעה ורביע
גדולות קודם השקיעה. ובזה אני מיישב הקדמת ק"ש ותפילת ערבית בקהילות כ"ש דאתי שפיר הקדמה שבת מוקדם טובא ומאותה שעה חשיב תוספת וכו'."

וכך כותב הלבוש (או"ח רס"ז:ב):
"ומקדימין להתפלל תפילת ערבית יותר מבשאר ימות החול כדי להוסיף מחול על הקודש מ"מ לא יקדים יותר מדאי דהיינו קודם פלג המנחה שעדיין זמן תפילת ערבית לא הגיע אפילו לרבי יהודה אבל מיד כשהגיע פלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מיד ושיעור פלג המנחה כבר כתבתי לעיל סי' רל"ג שהוא שעה ורביע קודם הלילה ונראה שרוצה לומר שעה ורביע קודם שתשקע החמה וכן נוהגים במדינות אלו בימות החמה להקדים ברכו וקריאת שמע ותפילת ערבית קודם השקיעה ואוכלים ביום."

בקשו"ע סי' ע"ו סעיף א' כתוב:
"נוהגין להקדים תפלת ערבית של שבת יותר מבימות החל, ונכון הוא כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר, רק שיהא מפלג המנחה ולמעלה. ואף הנוהגין להתפלל כל ימי החל מעריב בזמנה, דהינו בצאת הכוכבים, יכולין להקדים בשבת."

ובסי' ס"ט סעיף ב' ביאר איך מחשבים פלג המנחה:
"והמשך זמנה הוא לכתחלה עד שעה ורביעית שעה קדם הלילה ולא יותר, וזה נקרא פלג המנחה, כי משעת מנחה קטנה עד הלילה הוא שתי שעות ומחצה, והחצי מזה היא שעה ורביעית. ובדיעבד או בשעת הדחק, יכול להתפלל עד צאת הכוכבים. וכן נוהגין עתה ברב הקהלות, שמתפללין מנחה סמוך ללילה. ושעות אלו המה שעות זמניות, דהינו לפי ערך היום, מזריחת החמה עד שקיעתה מתחלק היום לשנים עשר חלקים, ואם היום גדול שמנה עשרה שעות, אזי שעה ומחצה נחשבת לשעה."

וכן בערוך השולחן (או"ח רס"ז:ג):
"ואחר כך מתפללין מעריב. וכתבו הטור והשולחן ערוך: דמקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול. וכן כתב הרמב"ם בפרק שלישי מתפילה (הלכה ז): "ומפלג המנחה יכול להדליק, ולקבל שבת בתפילת ערבית", והיינו שעה ורביע קודם השקיעה. ואף שבחול מתפלל באותו זמן מנחה – מכל מקום בערב שבת יכול להתפלל אז ערבית."

בשו"ת מנח"י ד:נד:כד כתוב כך:
"ולפי"ז יש לחלוק זמני תפילה של מנחה ומעריב בציבור…. ב' בימים הארוכים, מנחה קודם פלג של הלבוש, ומעריב אחר הפלג, או מנחה קצת קודם שקיעה ומעריב אחרי השקיעה וכו'."

[שומע ומשמיע]

לא הבנתי כלל את הדיון.
מה שאפשר להתפלל אחרי הפלג הוא פסק הגמ' 'דעביד כמר עביד', ודנו הראשונים והאחרונים האם אפשר לעשות לפעמים כרבנן ופעמים כר' יהודה. מה שייך לומד שהדין תלוי במחלוקת האחרונים מתי הוא הפלג?

[יוסף משה]

השאלה אם למעשה נהגו להקל להתפלל תפ"ע וברכות קריאת שמע (שנחלקו הראשונים אם בכלל אפשר לאומרם לפני צאת הכוכבים) ואמירת קידוש מזמן פלג המנחה הראשון. ר' בדברי הגרמ"מ קארפ בהלכות שבת בשבת ח"א פ"ו הע' 14, שהביא סימוכין לדעתו שלכתחילה אין לנהוג כך:

"עי' מ"ב סי' רל"ג סק"ב שהביא פלוגתת הפוס' אם משערין שעות היום מהנץ עד השקיעה או מעלה"ש עד צה"כ וכ' דבזה תלוי זמני פלג המנחה ולא הכריע, ושם סק"י כ' דבדיעבד יש לסמוך להקל שלא לחזור ולהתפלל אם התפלל ערבית שעה קודם שקיעה"ח וביאר בשעה"צ טעמו דבזמנינו שנוהגין שלא לעשות מלאכה אחר שקיעה"ח דחוששין לדעת הגר"א דאחר שקיעה הוא ביהשמ"ש גופא אז הוא פלה"מ לכן בדיעבד אין לחזור ולהתפלל ע"ש, הרי דלא סמך ע"ז רק לענין דיעבד שלא לחזור ולהתפלל ולא לכתחילה, וכש"כ בנדוננו שיש כאן ספק גם לגבי מצות קידוש דאורייתא, גם במשנ"ב סי' רס"א סקכ"ה לגבי קבלת שבת דמהני מפלה"מ, דיש דעות בפו' אימתי הוא פלה"מ מהשקיעה או מצה"כ וסיים "ובזמנינו בדיעבר אם קיבל על עצמו עד שעה ורביע קודם שקיעה יש להחמיר שלא לעשות מלאכה" ע"ש. הרי דזהו רק בדיעבד אבל לכתחילה אין ליכנס לפלוגתא זו."

[עזריאל ברגר]

מסברא:
מי שסומך על בעל התניא והגר"א לגבי סוזק"ש (של שחרית) דאורייתא - מדוע שלא יסמוך עליהם לגבי ברכות ק"ש של ערבית שהן דרבנן (וכ"ש תפילת ערבית שהיא רשות)?
מי שמחמיר כשיטת המג"א לגבי ענינים דרבנן כגון סוף זמן תפילת שחרית וסוף זמן אכילת חמץ - לכאורה יש לו להחמיר גם כאן.
מי שחושש למג"א רק בענינים דאורייתא ולא בדרבנן - לכאורה יש לו להחמיר כאן, כי בחשש ברכה לבטלה מחמירים בדרך כלל כמו דאורייתא, ויש כאן חשש ברכה לבטלה לגבי ברכות קריאת שמע (לגבי התפילה אולי יש יותר צד להקל).

ועכשיו צריך לעיין היטב בכל אחד מהפוסקים שמביאים את דעתו - לאיזו קטגוריה הוא משתייך מבין שלשת הנ"ל, ועפ"ז לשקול את דעתו בהתאם.

[יוסף משה]

מסברא:
מי שסומך על בעל התניא והגר"א לגבי סוזק"ש (של שחרית) דאורייתא - מדוע שלא יסמוך עליהם לגבי ברכות ק"ש של ערבית שהן דרבנן (וכ"ש תפילת ערבית שהיא רשות)?
מי שמחמיר כשיטת המג"א לגבי ענינים דרבנן כגון סוף זמן תפילת שחרית וסוף זמן אכילת חמץ - לכאורה יש לו להחמיר גם כאן.
מי שחושש למג"א רק בענינים דאורייתא ולא בדרבנן - לכאורה יש לו להחמיר כאן, כי בחשש ברכה לבטלה מחמירים בדרך כלל כמו דאורייתא, ויש כאן חשש ברכה לבטלה לגבי ברכות קריאת שמע (לגבי התפילה אולי יש יותר צד להקל).

ועכשיו צריך לעיין היטב בכל אחד מהפוסקים שמביאים את דעתו - לאיזו קטגוריה הוא משתייך מבין שלשת הנ"ל, ועפ"ז לשקול את דעתו בהתאם.

נכון. מכיון שיש סברות לכאן ולכאן אני מחפש עדויות על איך פסקו/נהגו למעשה (אלה שהקדימו להתפלל מפלה"מ) לגבי תפ"ע וקידוש.

יש כאלה שהחמירו אפילו לגבי סוז"ת לחשב מעלות השחר עד צה"כ ובכל זאת סמכו על הפלה"מ הראשון. לפי הפר"ח בקונטרס דבי שמשי מונים שעות היום מעלות עד צה"כ חוץ מפלג המנחה, שמחשבים מהנץ עד שקיעה. ולכ' הקשו"ע הלך בדרך זו שלגבי קריאת שמע (יז:א) כתב "ונחשב היום מן עלות עד צאת הכוכבים", ואח"כ לגבי סוז"ת (יח:א) לא כתב אחרת, למרות שיטתו שמחשבים פלג המנחה מהנץ עד שקיעה, כמו שהבאתי למעלה.

ובס' אור מאיר של ר' מאיר פוזנא (ז:ו), שהרבה לוחות בחו"ל נעשו ע"י, הביא רק את פלה"מ של הלבוש בלוחותיו בסוף ספרו, וכך ביאר שיטתו: "פלג המנחה. והיא שעה ורביעית שעה מן שעות הזמניות קודם שקיעה"ח לפי הפוסקים שמשערין שעות היום מהנה"ח עד שקיעתה. ולאידך פוסקים שמשערין מעלות השחר הוא שעה ורביע זמניות קודם צאת כל הכוכבים כפי מה שהבאתי לעיל פ"ה סי' א', ויהי' פלג המנחה או סמוך לשקיעת החמה או אחר שקיעה"ח, ולפי מה שנהגו עכשיו בכל מקום לשבות בע"ש מקודם השקיעה אין צורך בזה הזמן כלל. וכבר הביא המנחת כהן הנ"ל דלענין מילי דרבנן לעולם יש לשער שעות היום כפי שיטת בעל הלבושים ז"ל דהיינו מזריחה עד שקיעה, ולדברי פרי חדש אף ששיער לעולם מעלות השחר אבל פלג המנחה משער מן הנץ עד השקיעה. ונוגע לנו הזמן של פלג המנחה לענין תחלת זמן של תפלת מעריב וגם לזמן היותר מוקדם להדלקת נר חנוכה ונר שבת ויום טוב".

וגם היום, אפילו הרבה מאלה שמקפידים על סוזק"ש של המג"א מתפללים ואומרים קידוש מפלה"מ הראשון בשבתות הקיץ (אולי לגבי קידוש שהוא דאורייתא יש מחמירים להמתין עד הזמן השני). ומה שכתב הפס"ת בס' רס"ז הע' 14, ד"שפיר אפשר להסתמך לענין קבלת שבת (ותפילת ערבית דליל שבת) לחשב פלג המנחה מזמן השקיעה" ובס' נח אות ג' כתב "המקובל בתפוצות ישראל לקבוע סוף זמן ק"ש כהמג"א, ומדין ספיקא דאורייתא לחומרא", אכן משקף את המנהג הרווח בהרבה מקומות בחו"ל. וכן בס' בירור הלכה ח"ז סי' רס"ז כתב לגבי תפ"ע מפלה"מ הראשון בליל שבת "והנה בארץ ישראל הוא "חידוש" אבל בחוץ לארץ כן המנהג מאז ומתמיד, ובפרט בצפון הרבה וכגון בגייטסהד - הוא דוחק גדול וחידוש המנהג בארץ ישראל הוא ג"כ מחמת הדוחק, וכאשר חתני שליט"א נכנס למנהג, הסכמתי עמו וראיתי נעימות שולחן שבת שבשעה המוקדמת: הילדים אינם עייפים וכו'. והמעשה נשפט ע"פ הכוונה הטהורה. ועדיין צ"ע בענין בעל היקף כזה".

ולכ' מוכח שאפשר לסמוך על פלה"מ של הלבוש לגבי תפ"ע וקידוש מהאגרו"מ או"ח א:כד, בהתאם לשיטתו לגבי סוזק"ש (בתשובה מאוחרת החמיר יותר ואכמ"ל): "בדבר זמן ק"ש בשחרית הנה מנהג רוב מקומות שבדינותינו רייסן וליטא וכן מנהג הישיבות היה עד שלש שעות מנץ החמה כשיטת הגר"א והגר"ז וכן הוא העיקר לדינא בכל הענינים".

ובא"י, אאל"ט, לפחות אצל האשכנזים, אלה שמקדימים להתפלל תפ"ע, וכגון בליל שבת, סומכים על פלה"מ של הלבוש. בס' בין השמשות להרי"מ טוקצינסקי (יא:ג) כתב "ובנוגע לזמן מנחה קטנה שתי השעות וחצי, כמעט הכל חושבים בא"י מהנץ החמה עד השקיעה" (אבל זה רק בנוגע למנחה, ואני לא יודע אם בכלל הקדימו תפ"ע לפני שקעיה"ח בא"י אז).

ולפי מה שהביא הרב בניש בס' הזמנים בהלכה יג:יג "דהרבה מאחרוני זמנינו סוברים דהנוקטים בשיטת הגאונים, דביה"ש ראשיתו בשקה"ח אינם יכולים לסבור את חלוקת שעות היום כשיטת תרוה"ד" (שמונים את שעות היום מהנץ עד שקיעה), מובן למה נהוג בזמנינו להקל כשיטת הלבוש לגבי תפ"ע וקידוש. וכן כתב בס' זמנים כהלכתם (בורשטיין) פרק ו' סעיף יג "אולם, כבר נתבאר דכל שיטת הב"ח והפר"ח (שמונים מעלות השחר עד צה"כ) בחישוב השעות הזמניות תיתכן רק לפי הסוברים בענין זמן "צאת הכוכבים" כשיטת ר"ת, ולא תיתכן כלל לסוברים בזה כשיטת הגאונים. ומאחר שלענין זמן "צאת הכוכבים" לפי המנהג הרווח כיום אי אפשר לסמוך לקולא כלל על שיטת ר"ת, כנ"ל בעמ' ל"ו, עיי"ש, לכן גם בנידון דידן דזמן פלג המנחה יוצא ממילא שהעיקר להלכה למעשה הוא לחשב את זמן פלג המנחה רק כשיטת הלבוש והגר"א, ולא לסמוך להקל כלל על שיטת הב"ח והפר"ח." אולם זה אינו מוכח, חדא, דיש חולקים על היסוד הנ"ל ומחמירים לגבי סוזק"ש כהמג"א למרות שנוהגים כהגאונים במוצ"ש, ועוד דלפי המנח"כ, והמנהג הרווח בהרבה מקומות באירופה, אנו כן מחמירים כשיטת ר"ת במוצ"ש, וכמו שהאריכו מחברי זמנינו ואכמ"ל. אבל בכל זאת קצת מסובך לחשב את מה שנקרא פלה"מ של המג"א אם נוקטים כהגאונים, ואולי זה תרם לכך שפחות מחמירים לדעה זו לגבי פלה"מ.