בפרשת ויחי על הפסוק (פמ"ח פס' י"ז): "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו וגו' "
כתב ברמב""ן לבאר חרון יוסף וז"ל:
אולי יוסף היה אוהב את מנשה יותר בעבור היותו בכור לכן חרה לו.
והנכון בעיני כי חשב שטעה אביו בהם, ואם הייתה ברכתו בבלי דעת לא תבא ברכתו עליהם כי איננה ברוח הקדש כראוי, וכאשר אמר לו ידעתי בני ידעתי, נתפייס"
כלומר, חשב שאביו טועה ועלול להחליף ברכותיהם ולברך את אפרים בברכת מנשה, וא"כ נמצאת הברכה לבניו בבלי דעת, וברכה במצב כזה - לא תועיל ולא תתקיים.
אך פוק חזי מאי דבר, שרבים ההולכים לשאול בעצת הצדיקים גדולי הדור ולהתברך מפיהם (חסידים ולא חסידים כאחד) אינם מדקדקים אם הבין הצדיק את שאלתם ובקשתם במה מדובר ובמי מדובר בדיוק או לא, ומקבלים עצתו וברכתו ללא כחל וסרק בין אם הבין ובין אם לא הבין היטב, באמרם - "צדיק גוזר וכו'" מכל מקום.
ולכאורה, אם ביעקב אע"ה כך (שברכתו לא תחול בבלי דעת כפירוש הרמב"ן את דעת יוסף), מה נאמר במי שרחוק ממנו ת"ק על ת"ק?