הודעהעל ידי מבקש חכמה » א' יולי 08, 2012 12:14 am
ראה בדעת זקנים בעה"ת על התורה, ממנו מוכח שהפירוש השני בוודאי חולק על הראשון (אמנם הוא רמוז כבר בתוס' שהבאת אך מפורט כאן):
מה אזעום לא זעם ה'. שלא כעס הקדוש ברוך הוא בכל אותן הימים והיינו דקאמר ליה נביא לישראל עמי זכר נא מה יעץ וגו'. כדאיתא במס' ברכות. ואמרינן התם וכמה הוי זעמו רגע וכמה רגע כמימריה ותימ' היאך יכול לקללם באותו זמן מועט וי"ל שהיה יכול לו' כלם. וזש"ה ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה שאמר ותרועת מלך בו. הוא הפך כלם. ומיהו קשיא מדאמרינן התם ההוא מינא דהוה בשיבבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה קא מצער ליה טובא כו' כי מטא ההיא שעתא איתנמנם אמר ש"מ לאו אורח ארעא למעבד הכי דכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב ואפילו למינאי והיאך היה יכול לקללו באותו רגע ואי זו קללה היה יכול לומר בשעה מועטת כזאת וצ"ל דאין הדבר תלוי כי אם להתחיל הקללה בשעת הזעם וכן נמי מוכח התם דמסיק אמר ר"י מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה הי' בלבו בקש לו' לא יהיה להם בתי כנסיות כמו שאפרש בסמוך וכל אלו הקללות לא היה יכול לומר באותו רגע אלא ש"מ דבהתחלה תליא מילתא:
הערה דומה לדבריך עם חידושים מעניינים, תוך ניסיון ליישב גם את המקורות עליהם נשען התוספות, מעיר מהרצ"א דינוב באגרא דכלה:
והנה לא היה די בתירוץ הא' דהנה קשה שאמר שם שר' יהושע בן לוי היה רוצה לקלל לצדוקי באותו רגע, ומה היה יכול לומר, ואי אפשר לפרש כַלֵם דלא היו בנמצא אצלו, על כרחך צריך לומר כתירוץ הב', ולתירוץ הב' גם כן קשה מהו דכתיב כי רגע באפו חיים ברצונו, משמע תיכף אחר הרגע חיים, דאי מהני הקללה גם לאחר כך האיך מיקרי חיים, וצריכין אנו לומר כתירוץ הא' והאיך יצדק זה, וצריכין אנו לומר דחילוק יש, דלגוי שאין הש"י עמו מכיון שמתחלת הקללה להחל באותו הרגע מי יסירנה אחר כך, על כן מהני הסיום ג"כ אחר הרגע ועל כן ביקש ר' יהושע בן לוי לעשות כזאת לצדוקי, מה שאין כן לישראל שהש"י עמהם תיכף אחר זעם הרגע הש"י מסיר הקללה. וז"ש לא הביט און ביעקב וכו', על כרחך י"י אלקיו עמו, ואם כן אפילו אם היה כועס ח"ו לא היה באפשר להתחיל בקללה ולסיימה אח"כ רק היה בהכרח רק באותו הרגע, ומה היה אפשר לומר, כַלֵם...
אגב תירוץ מחודש איתא בתולדות יצחק לרבי יצחק קארו:
וי"א שהכל תלוי בחתימה ואומר אמן באותו רגע.