יעל כתב:בשבעה על הרב עובדיה יוסף הודגש פסקו שלפיו אין לחטט באף בשבת מחשש שייתלשו שערות. ואמנם זה לא בלתי נמנע. לא זכור היכן ראינו זאת. כנראה שזה בכתביו.
משום מה זוהי אנקדוטה נפוצה!
וזה מה שבאמת בכתביו:
שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן ל
(ז) ואתה תחזה שע"פ האמור יש להעיר עמ"ש הגאון מהר"ח פלאג'י בס' רוח חיים (סי' שכא סק"ב וסי' שמ סק"א), ובס' כף החיים (סי' ל אות קה), שיש להזהיר לאלה שמקנחים צואת החוטם (ובפרט כשהיא יבשה), שתולשים עי"ז כמה שערות, ואף על גב דדבר שאינו מתכוין מותר, היכא דפסיק רישיה יש להחמיר. וכן הרוחץ פניו ומשפשף בידו בשער הפאות והזקן, דמסתמא א"א בלי תלישת שער, והו"ל פ"ר ואסור. ונודע מעשה של רבינו האר"י ז"ל שפעם אחת שגג והניח ידו על זקנו בשבת, ולא הוציאה משם עד מוצאי שבת (כההיא דסי' שלו ס"א). וגם כשרוחץ אחר עשיית צרכיו שיש שם שער ועלול לתלוש כשמשפשף בידיו, ואל יסמוך על צדדי היתר דדבר שאינו מתכוין וכדומה. עכת"ד. וע"ע בחסד לאלפים (סי' שלד, וצ"ל סי' שמ, אות ט). ובבן איש חי ש"ב (פר' כי תשא אות יד). ובכף החיים (סי' שמ או' ט - י). ע"ש. ולפי האמור נראה שיש להקל בכל זה מעיקר הדין, כי מבואר ברמב"ם (פ"ט מה' שבת ה"ח) שהתולש שער בידו בין לו בין לאחרים פטור. וכ"פ הטור סי' שמ. (ומ"ש הר"ן בשם הר"ח לפסוק כר' אליעזר שמחייב בין ביד בין בכלי, מלבד מה שתמה ע"ז מרן הב"י ר"ס שמ, הנה המעיין בפי' הר"ח שלפנינו עיניו יחזו שלא פסק כר"א אלא בדין הגודלת והכוחלת והפוקסת, מפני שבגמ' פירשו טעמו של ר"א שמחייב בהם, ש"מ דהלכתא כוותיה, אבל ברישא ודאי שהלכה כחכמים. ובפסקי ר' ישעיה מטראני (שבת צד:) כ' ג"כ לדחות סברת הר"ח, מפני ששנינו לדין הגודלת וכוחלת ופוקסת בהדי הנוטל שערו וצפרניו, דאפסיקא הלכתא בהו כרשב"א דאמר ביד פטור בכלי חייב, ודין אחד לכולם. ע"ש. וע' בשו"ת הרדב"ז (סי' תרפ). ובערך השלחן (ר"ס שמ). ובס' בני ציון ליכטמן שם) ומלבד כ"ז הרי הוא משאצל"ג וכנ"ל. ומכיון דהו"ל תרתי דרבנן, וגם הוא פ"ר דלא איכפת ליה, בודאי דמשרא שרי. (וע"פ זה ניחא ג"כ מה שנוהגות קצת נשים לפלות הראש של בנותיהן מכינים, אף על פי שיש להם שערות ארוכות, ויתכן דהוי פ"ר בתלישת שערות, וכמ"ש המג"א (ס"ס שטז) ע"פ הס"ח הנ"ל. ולפי האמור ניחא, דכיון דהו"ל פ"ר דלא ניח"ל בתרתי דרבנן משרא שרי. וכ"כ הא"ר (סי' שטז ס"ק לא), אהא דהמפלה את ראשו, דלא חיישינן שינתק שער, כיון שאם מנתק כואב לו ואינו מתכוין. ס' חסידים סי' רסח. ע"כ. ודו"ק) ומכ"ש במוציא צואת החוטם מחוטמו ועי"ז נתלשים שערות דהו"ל תולש כלאחר יד דקיל טפי משאר שבות, כמ"ש התוס' והרא"ש (בכורות כה) בד"ה דהו"ל. ע"ש. וע"ע בהר"ן פ' חבית (שבת קמה) בד"ה ובמקום פסידא, ובשו"ת הריב"ש (סי' שפז), דשבות כלאחר יד שממעך ברגליו קיל טפי משבות הנעשה כדרכו ע"י גוי. ע"ש. וכ"כ בפרש"י פסחים (סו:) דשבות כלאחר יד לא חמיר כשאר שבות דכל כלאחר יד לא שכיחא. ע"ש. וא"כ בפ"ר דלא ניח"ל באיסור דרבנן שהוא כלאחר יד בודאי שיש להקל. (וכן פסק בשו"ת גדולת מרדכי ס"ס יוד ע"ש) ועוד שמכיון שהאיסור בתלישה ביד אינו אלא משום גזירה שמא יבא לתלוש בכלי, הרי מבואר בשואל ומשיב תנינא (ח"ב סי' ה) דבכה"ג שרי אפילו בפ"ר דניח"ל, מכיון שכל האיסור אינו אלא משום גזרה, ולא שבעצמותו נחשב למלאכה דרבנן. ועפ"ז מיושבים כל קושיות המג"א (סי' שיד סק"ה) על התה"ד. ע"ש. וכבר כתב לחלק בזה גם המקנה בקו"א (סי' סד ס"ה). וכ"כ בשו"ת נחלת בנימין (סי' עא). ובס' עט סופר ח"ב (כלל נ פרט ה). ע"ש. והוא הדין והוא הטעם בנ"ד, ומכ"ש בהצטרף שהוא ג"כ פ"ר דלא ניח"ל. וכן גם השפשוף בזקן בשעה שרוחץ פניו, מלבד דלאו מילתא פסיקתא היא דהוי פסיק רישיה, וכדתנן (נזיר מב) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. ואמרינן עלה דה"ט דחופף ומפספס משום דקי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר. ומינה ילפינן בשבת (פא:) לענין שבת. וכ"פ מרן הב"י והרמ"א בהגה (בס"ס שג). ושערות פניו קילי טפי משערות ראשו, וכמ"ש התוס' (שבת נ:) ד"ה במאי אוקימתא, דשערות פניו ידיו ורגליו אינם נושרות מהר ולא הוי פסיק רישיה ושרי לחוף בנתר וחול אבל בראשו אסור דהוי פסיק רישיה. ע"ש. וכ"כ הב"ח (סי' שכו), דמ"ש הטוש"ע שם שמותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בעפר לבינה כתושה ובעפר פלפלין ובאהלא המעורב עם הדס וכו', משום דשערות פניו ידיו ורגליו אינם נושרות מהר ולא הוי פ"ר. וכמ"ש התוס' הנ"ל. ע"ש. וכ"כ בעולת שבת שם ס"ק יז, וכ' דפניו היינו כשיש לו זקן ג"כ. ע"ש. וא"כ דין שער הזקן קיל טפי משער הראש, וממילא אין שום איסור בשפשוף אשר בעת הרחיצה בשער הזקן דהו"ל דשא"מ ואינו פסיק רישיה. (וע' בשו"ת זכור ליצחק הררי סי' פג) וכבר כתבנו בשו"ת יביע אומר ח"ד (חאו"ח סי' לז) שגדר פסיק רישיה היינו בודאי ולא ע"פ רוב בלבד. ואפילו בספק פסיק רישיה דעת הרמב"ן והמאירי (שבת מא:) גבי צירוף מיחם, דחשיב כדשא"מ שמותר. וכ"כ הט"ז (ר"ס שטז) גבי תיבה שיש בה זבובים. וע"ע במשנ"ב ובבאה"ל שם. וכ"פ בשו"ת מלמד להועיל (סי' נ). וש"פ. ועוד בה דהו"ל פ"ר דלא ניח"ל בתרי דרבנן דמשרא שרי. (וגם פ"ר באיסור גזרה דרבנן בלבד אפילו היכא דניח"ל שרי). וע"כ כל האזהרות הנ"ל אינם אלא מדת חסידות בעלמא. והמיקל לא הפסיד ע"פ כל המבואר לעיל. ועכ"פ טוב להזהר בזה. וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. וצור ישראל יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות ויעב"א.
ושנה זאת בח"ו סי' מח אות יח בקצירת האומר.
וכ"כ בנו שליט"א: ילקוט יוסף שבת ה סימן שמ סעיף א - מלאכת גוזז - יש להקל לקנח את צואת החוטם בשבת גם כשהיא יבשה, ולא חיישינן בזה משום תולש השערות. וכן מותר לקנח עצמו היטב במים בשבת, הואיל והוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן. ומה שכתבו כמה אחרונים להזהיר בזה אינו אלא ממדת חסידות בעלמא, והמיקל לא הפסיד. ומיהו המחמיר על עצמו לקנח בנחת שלא יתלשו שערות, תבא עליו ברכה.