לדעת ר"מ קטנה אינה יכולה לחלוץ, "איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש".
והראשונים הביאו מן הירושלמי שהפסול בזה הוא רק מדרבנן
ו"דרשא דהכא דמקשינן אשה לאיש אסמכתא בעלמא".
אמנם יש ראשונים שניסחו את זה באופ"א, "דהא דמקיש רבי מאיר אשה לאיש היינו מדרבנן".
האם המשמעות של הדברים זהה, והיינו שיש כאן גזירה דרבנן רגילה, רק הסמיכו את זה כביכול על היקש.
או שיש כאן ענין אחר, שמדרבנן "יש להקיש" ולדרוש כך, ואי"ז גזירה בעלמא על עצם הדבר.
ובקיצור, האם יש כזה ענין של "ילפותא מדרבנן".