פורסם: א' יוני 20, 2021 10:34 pm
להרב עובר ושב
בעייני בהרבה גדולי אחרונים מצאתי כמה דברים בענינים מה שכתבתי לעיל
א. הביאור בלישנא קמא דרש"י בלהתנאות בפני הנואף הכוונה על גילוי הראש, ולא על פריסת הסודרין, שזה ישרות הבנת הנקרא בלשון רש"י, [וציינתי ללשון השיטה וללשון המדרש], כן ראיתי עכשיו שלמד הבית יצחק (או"ח סי' י"ד) בפשטות
ב. בענין החילוק בין רווקות לנשואות ראיתי בתשובה (להגאון ר' צ"ה אורינשטיין לנכד הישועות יעקב) הנדפס בישועות יעקב אהע"ז סי' כ"א דכתב דברים נכונים ביסודי הדברים [הוא מן היחידים בין האחרונים שמלבד שנכנס לבאר הראיות של המתירים והאוסרים, עוד נחת לבאר יסודי הדברים, והם חופפין למה שכתבתי, והתלוצצת על זה, ועכשיו מצאתי דברי גדול שמבין ריסי עיניו משמע כדברינו ושמחתי] ולפי דבריו ענין כיסוי הראש הוא מנהג ישן לנשואות דוקא ומציין לסנהדין נח. משתפרע ראשה בשוק וכרש"י שם דכן נהגו נשים הנשואות [וצ"ל דהגם דלרמב"ם הגירסא משיפרע ראשה וקאי על האדון, משא"כ אשת איש דעלמא בבן נח הוא משיוציאה או תצא מביתה, על כרחך צ"ל דעיקר בבן נח הוא בהכנסה לביתו ולכן צריך לפקוע האישות היציאה מביתו משא"כ בעבד ושפחה ששתיהן הן בביתו אז פרועות הראש הוא עיקר הראי' להפקעת האישות, והרמב"ם סובר כיון דיחוד להאישות גרם האדון צריך שהוא יהי' המפקיע, בכל אופן ענין הכיסוי והפריעה לא שייך דוקא לשפחה ושייך כמו כן בבן חורין] , ולכאורה צ"ל כמו שכתבתי דמנהג כיסוי הראש שנהגו בדורות ההם גם הבני נח הוא מטעם צניעות ושעבוד להבעל, ומפרשה דסוטה רואין שהתורה הסמיכה על נוהג זה שכן הוא דרך הנכונה וזה אף ללשון שני שברש"י, והסביר דכיון דבבני נח אין שייך ענין קידושין רק ביאה, לכן לא נהגו ולא הסמיכה התורה מנהגה על ארוסה, וכן על הבעולה שלא לשם נישואין עיי"ש, וכתב שם דלפי זה אלמנה וגרושה הי' להיות מותר ובהם טעם האיסור הוא כיון שעכ"פ בהיותה נשואה נאסרה נעשה שערה כדבר המכוסה וערוה שמחויב בכיסוי מכח דרכה לכסותה.
ג. עוד מבואר שם דמה שנראה לרש"י לשון שני עיקר היינו דהעונש הוא בעשתה כן לשם ניאוף וכמו שאר דברים הנזכרים שם, מ"מ גם לשון שני שברש"י אפשר דיודה לרעיון שהוא בלשון ראשון שברש"י ולא בכל שתי לשונות שברש"י על כרחך יש נפק"מ להלכה, ואין מסתבר שזה הוא גזירת הכתוב כפרה אדומה.
ד. בענין חוקות הגוי שכתבתי לעיל שחוזר להיות מותר, וכבודו ציין לדברי הגרש"ז אויערבאך בענין זה, שבתי וראיתי שיש לראות מדברי הרשב"א בתשובה ח"ד סי' צ' בענין לא ילבש שדבר שתחילתו הונהג באיסור לעבור ע"ז היינו דאנשים נהגו בזה מנהג נשים, א"א שיסובב עי"ז היתר, ועיין מש"כ החת"ס או"ח סי' קנ"ט בענין גילוח הזקן מענין חוקות הגוי בזה שכדי שיהי' חוזר להיות היתר צ"ל דתחלת המנהג הי' בהיתר שלא מטעם התדמות לחוקות הגוי עיי"ש, וצ"ע אם גם בפאה נכרית המציאות הי' כן [וצ"ע אם לדמות גזירת המלכות וגזירת המלבושים, לציור החת"ס שהתדמו לגוים מחמת חמת המציק כדי לברוח, ולא שזה הי' עצם הגזירה, ויש לעיין בתשובת האחרונים הדנים בענין גזירת המלבושים] ומתשו' ד"ח חיו"ד סי' ל' שאוסר בתשובה אחת פאה נכרית מחמת חוקות הגוי ושם דן לענין מנהג היהודים וציין לדברי הרשב"א אלו, וכתב ש גם במקום שנפרץ בזמנו [מדינת מעהרין] מ"מ לפני זה היינו בזמן חמיו הברוך טעם לא נהגו גם שם כן רק קלי הדעת מהמוני עם, ושוב נפרץ ע"י האפיקורסים ולכן אין חוזר להיות מותר, מ"מ גם לדבריו אפשר שלמעשה אם בזמן מן הזמנים לבשו גם הצנועות פאות מטעמים אחרים שלא לשם פרוצות ואז אפשר שחוזר להיות היתר וצ"ע המציאות, וגם לשון המגן גבורים סתום קצת שמשמע קצת דענין חוקות הגוי לגבי פאה נכרית אין ולאו ורפיא בידיה. [ובתשובה אחרת אוסר הד"ח מחמת טעמים אחרים וציין להאחרונים האוסרים הב"ש והעצי ארזים וכו' עיי"ש].
ואין להקשות דלפי מה שכתבתי לעיל דגם הגוים מעולם כיסוי ראשם, איך אפשר כלל לומר שיהי' אסור פאה נכרית או גילוי שערות מטעם חוקות הגוי, והתירוץ ע"ז פשוט דחוקות הגוי הוא כל דבר שמנהגם כן לשם פריצות, וכמו כן ענין גילוי שער, רבים מן הגוים במשך הדורות פרצו בזה, ושוב אם היהודים הולכים אחר הוי שפיר חוקות הגוי, חוץ אם נפרץ ע"י היהודים שלא מטעם התדמות אז אפשר לדון כדברי החת"ס עיי"ש היטיב כי דבריו הם קילורין לעינים.
בעייני בהרבה גדולי אחרונים מצאתי כמה דברים בענינים מה שכתבתי לעיל
א. הביאור בלישנא קמא דרש"י בלהתנאות בפני הנואף הכוונה על גילוי הראש, ולא על פריסת הסודרין, שזה ישרות הבנת הנקרא בלשון רש"י, [וציינתי ללשון השיטה וללשון המדרש], כן ראיתי עכשיו שלמד הבית יצחק (או"ח סי' י"ד) בפשטות
ב. בענין החילוק בין רווקות לנשואות ראיתי בתשובה (להגאון ר' צ"ה אורינשטיין לנכד הישועות יעקב) הנדפס בישועות יעקב אהע"ז סי' כ"א דכתב דברים נכונים ביסודי הדברים [הוא מן היחידים בין האחרונים שמלבד שנכנס לבאר הראיות של המתירים והאוסרים, עוד נחת לבאר יסודי הדברים, והם חופפין למה שכתבתי, והתלוצצת על זה, ועכשיו מצאתי דברי גדול שמבין ריסי עיניו משמע כדברינו ושמחתי] ולפי דבריו ענין כיסוי הראש הוא מנהג ישן לנשואות דוקא ומציין לסנהדין נח. משתפרע ראשה בשוק וכרש"י שם דכן נהגו נשים הנשואות [וצ"ל דהגם דלרמב"ם הגירסא משיפרע ראשה וקאי על האדון, משא"כ אשת איש דעלמא בבן נח הוא משיוציאה או תצא מביתה, על כרחך צ"ל דעיקר בבן נח הוא בהכנסה לביתו ולכן צריך לפקוע האישות היציאה מביתו משא"כ בעבד ושפחה ששתיהן הן בביתו אז פרועות הראש הוא עיקר הראי' להפקעת האישות, והרמב"ם סובר כיון דיחוד להאישות גרם האדון צריך שהוא יהי' המפקיע, בכל אופן ענין הכיסוי והפריעה לא שייך דוקא לשפחה ושייך כמו כן בבן חורין] , ולכאורה צ"ל כמו שכתבתי דמנהג כיסוי הראש שנהגו בדורות ההם גם הבני נח הוא מטעם צניעות ושעבוד להבעל, ומפרשה דסוטה רואין שהתורה הסמיכה על נוהג זה שכן הוא דרך הנכונה וזה אף ללשון שני שברש"י, והסביר דכיון דבבני נח אין שייך ענין קידושין רק ביאה, לכן לא נהגו ולא הסמיכה התורה מנהגה על ארוסה, וכן על הבעולה שלא לשם נישואין עיי"ש, וכתב שם דלפי זה אלמנה וגרושה הי' להיות מותר ובהם טעם האיסור הוא כיון שעכ"פ בהיותה נשואה נאסרה נעשה שערה כדבר המכוסה וערוה שמחויב בכיסוי מכח דרכה לכסותה.
ג. עוד מבואר שם דמה שנראה לרש"י לשון שני עיקר היינו דהעונש הוא בעשתה כן לשם ניאוף וכמו שאר דברים הנזכרים שם, מ"מ גם לשון שני שברש"י אפשר דיודה לרעיון שהוא בלשון ראשון שברש"י ולא בכל שתי לשונות שברש"י על כרחך יש נפק"מ להלכה, ואין מסתבר שזה הוא גזירת הכתוב כפרה אדומה.
ד. בענין חוקות הגוי שכתבתי לעיל שחוזר להיות מותר, וכבודו ציין לדברי הגרש"ז אויערבאך בענין זה, שבתי וראיתי שיש לראות מדברי הרשב"א בתשובה ח"ד סי' צ' בענין לא ילבש שדבר שתחילתו הונהג באיסור לעבור ע"ז היינו דאנשים נהגו בזה מנהג נשים, א"א שיסובב עי"ז היתר, ועיין מש"כ החת"ס או"ח סי' קנ"ט בענין גילוח הזקן מענין חוקות הגוי בזה שכדי שיהי' חוזר להיות היתר צ"ל דתחלת המנהג הי' בהיתר שלא מטעם התדמות לחוקות הגוי עיי"ש, וצ"ע אם גם בפאה נכרית המציאות הי' כן [וצ"ע אם לדמות גזירת המלכות וגזירת המלבושים, לציור החת"ס שהתדמו לגוים מחמת חמת המציק כדי לברוח, ולא שזה הי' עצם הגזירה, ויש לעיין בתשובת האחרונים הדנים בענין גזירת המלבושים] ומתשו' ד"ח חיו"ד סי' ל' שאוסר בתשובה אחת פאה נכרית מחמת חוקות הגוי ושם דן לענין מנהג היהודים וציין לדברי הרשב"א אלו, וכתב ש גם במקום שנפרץ בזמנו [מדינת מעהרין] מ"מ לפני זה היינו בזמן חמיו הברוך טעם לא נהגו גם שם כן רק קלי הדעת מהמוני עם, ושוב נפרץ ע"י האפיקורסים ולכן אין חוזר להיות מותר, מ"מ גם לדבריו אפשר שלמעשה אם בזמן מן הזמנים לבשו גם הצנועות פאות מטעמים אחרים שלא לשם פרוצות ואז אפשר שחוזר להיות היתר וצ"ע המציאות, וגם לשון המגן גבורים סתום קצת שמשמע קצת דענין חוקות הגוי לגבי פאה נכרית אין ולאו ורפיא בידיה. [ובתשובה אחרת אוסר הד"ח מחמת טעמים אחרים וציין להאחרונים האוסרים הב"ש והעצי ארזים וכו' עיי"ש].
ואין להקשות דלפי מה שכתבתי לעיל דגם הגוים מעולם כיסוי ראשם, איך אפשר כלל לומר שיהי' אסור פאה נכרית או גילוי שערות מטעם חוקות הגוי, והתירוץ ע"ז פשוט דחוקות הגוי הוא כל דבר שמנהגם כן לשם פריצות, וכמו כן ענין גילוי שער, רבים מן הגוים במשך הדורות פרצו בזה, ושוב אם היהודים הולכים אחר הוי שפיר חוקות הגוי, חוץ אם נפרץ ע"י היהודים שלא מטעם התדמות אז אפשר לדון כדברי החת"ס עיי"ש היטיב כי דבריו הם קילורין לעינים.