מיריחו היו שומעין קול המגריפה.
מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור.
מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז.
מיריחו היו שומעין קול החליל.
מיריחו היו שומעין קול הצלצל.
מיריחו [ היו ] שומעין קול השיר.
מיריחו היו שומעים קול השופרטו.
ויש אומרים, אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפוריםטז.
מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטורת.
דברי המשנה מעלים קושי גדול, הרי קיים מרחק עצום יחסי בין ירושלים ליריחו. ואת"ל שזה היה נס, אז למה זה לא נמנה בין הניסים שנעשו בביהמ"ק.
הראב"ד (תמיד ל:) כותב בשם מורי הרב החסיד שזה אכן לא היה בדרך הטבע אלא מעשה נס (לא ראיתי את המקור, אלא העתקתי מהספר יש שואלים).
אך הרא"ש (מובא בשיטמ"ק על קדשים) מביא שמועה: "ושמעתי דמערת צדקיהו הייתה מהלכת מירושלים ליריחו ודרך המערה היה הקול מגיע עד יריחו". משמע, דלא ניחא ליה להרא"ש לומר שזה היה נס.
האם יש ראשונים אחרים דלא פירשו את זה כנס?