ולא נפקד ממנו איש - האם חטאו בני ישראל במלחמת מדין?

[נוטר הכרמים]

בפרשתנו: (לא,מט) ויאמרו אל משה...ולא נפקד ממנו איש.

ביבמות פא,א נחלקו חכמים ורבי שמעון בר יוחאי אם היינו כפשוטו שלא נהרג אחד מהם או שלא נפקד היינו לעבירה. ובשבת סד,א: ויקצוף משה על פקודי החיל... א"ל משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו לא נפקד ממנו איש (ראה פי' רבינו נסים גאון דהיינו כדברי רשב"י שלא נפקד לעבירה). א"ל א"כ כפרה למה. אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ונקרב את קרבן ה'.

ויל"ע טובא, חדא, אם מידי הרהור לא יצאנו, היאך אמרו מידי עבירה יצאנו, ומשמע דהרהור קיל מעבירה, והא איתא ביומא כט,א דהרהורי עבירה קשין מעבירה, וכן הקשה בסה"ק תולדות יעקב יוסף פר' וישלח.

ועוד, ראה בגמ' בסמוך: תנא דבי רבי ישמעאל, מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהם מן הערוה. א"ר שישת מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה כאילו הסתכל במקום התורפה. ומשמע מכ"ז דבאמת חטאו ג"כ בהסתכלות בערוה, וא"כ כיצד אמרו מידי עבירה יצאנו ולא נפקד ממנו איש לעבירה.

ובאמת ראה בתרגומים יוב"ע וירושלמי דעולה מדבריהם שלא חטאו בהסתכלות כלל, אלא אדרבה נזהרו למאוד בשמירת העינים כאשר הורידו את התכשיטין מבנות מדין, אכן דוחק לומר שזה מדרשות חלוקים.

[נוטר הכרמים]

ואולי ניתן לבאר בס"ד בהקדם הידוע בשם רבינו הגר"א, [לא מצאתי לע"ע בדברי הגר"א, אבל נמצא בפי' מילי דאבות עמ"ס אבות להג"ר יצחק מוואלאז'ין שם] בביאור דברי המשנה באבות: עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דמהו 'ידי' עבירה, דידים היינו בית האחיזה של הדבר, דכך הוא דרכו של יצר הרע שמתחילה משיאו לאדם לחטוא בדברים שאינם גופי איסור, אבל הם בבחינת ידים לגררו לעבירות עצמם. אכן ע"י הסתכלות תמידית באלו הג' דברים לא יבוא כלל לעבירה, ואף לא לידי עבירה.

ומעתה נראה דאף כי באמת נצלו לגמרי גם מהרהורי עבירה ולא רק מהעבירה עצמה, מ"מ הרי נתעסקו בדברים שהם בבחינת ידי הרהור, שהרי הורידו מהן את התכשיטין, ויתכן דאף כוונת תנא דבי רי"ש שזנו עיניהם מן הערוה, אין הכוונה לבנות מדין, אלא שמ"מ נהנו מתכשיטיהן, וזה ג"כ פגם בדקות של הנאת העין מערוה, שהרי אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, ובפרט בתכשיטין כאלו טבעת וכומז (שזה כמובא בחז"ל דפוס של בית הרחם במקום זמה).

ובזה יש ליישב קושיית המהרש"א שהקשה במה שפירש רש"י 'שזנו' - לשון מזון שנהנו בראיית העין, וז"ל: ואין צורך דיש לפרש מל' זנות ממש דהיינו מהרהור עבירה של זנות. ולפי האמור את"ש, דבאמת לא היה כאן הרהור זנות ממש, אלא שזנו עיניהם מראיית התכשיטין.

ולכן הוצרכו לאותה כפרה על שנכנסו לנסיון של הרהורי עבירה ונתעסקו בערוה, ומידי הרהור לא יצאו.

[אליהוא]

אישתמיטיה המשך דברי הגמ' בשבת שם וברש"י שם.
ועי' רש"י ביומא על הרהורי עבירה קשין ולפי"ז ל"ק כלום.
ועי' מאירי בשבת שם ותראה שבלא"ה לא קשה.

מ"ש בשם הגר"א, אני לא שמעתי בשם הגר"א, וראוי זה המאמר להיות להגאון ר' איצ'לה.

[נוטר הכרמים]

אישתמיטיה המשך דברי הגמ' בשבת שם וברש"י שם.
ועי' רש"י ביומא על הרהורי עבירה קשין ולפי"ז ל"ק כלום.
ועי' מאירי בשבת שם ותראה שבלא"ה לא קשה.

מ"ש בשם הגר"א, אני לא שמעתי בשם הגר"א, וראוי זה המאמר להיות להגאון ר' איצ'לה.

ייש"כ על הדברים הנכונים.

דברי הגמ' בשבת ודברי רש"י צוטטו בהודעתי השניה, אדרבה, רש"י פי' לשון מזון ולא זנות, וכמו שנתבאר היטב.

[תולעת ספרים07]

ר נוטר ראה רש"י מטות לא נ לכפר על הרהור הלב של בנות מדין וכן הוא ברש"י שיר השירים ד פסוק ב ואף על הרהור הלב הביאו כפרתן.
אשמח מאוד אם תפרש כוונתך בזה.
כידוע לך שאני עוסק בפרשת השבוע אצל רא"י אנא ממך פרש כוונתך...

[נוטר הכרמים]

ר נוטר ראה רש"י מטות לא נ לכפר על הרהור הלב של בנות מדין וכן הוא ברש"י שיר השירים ד פסוק ב ואף על הרהור הלב הביאו כפרתן.
אשמח מאוד אם תפרש כוונתך בזה.
כידוע לך שאני עוסק בפרשת השבוע אצל רא"י אנא ממך פרש כוונתך...

אכן בדרך הפשט אין מנוס אלא להניח בצ"ע, וכנ"ל, וכל מש"כ בדרך דרש, לומר שלא היה כאן הרהור בעבירה ממש, אלא הרהור בדברים המביאים לעבירה, כמ"ש לעיל, ובזה דברי לעו.

[אורח לרגע.]

בדרך הפשט השאלה לא מובנת.
המונח "עבירה" לא בא כאן במשמעות של עבירה על רצון ה',
אלא כמו בעוד מקומות סתם "עבירה" הוא חטא של מעשה זנות.
גם משה רבינו שאמר "שמא חזרתם לקלקולכם הראשון", היינו לזנות עם בנות מדין, כפרש"י שם, והיינו בפועל ממש.
לכן אין שום סתירה בכך אם עברו על הרהור הלב.
[והרי הרהור עבירה הוא משלש הדברים שאין אדם ניצול מהם בכל יום, וגם הם לא יצאו מידי הרהור עבירה - לאונסם במלחמה. ולא על כך שאלם משה רבינו.]

[נוטר הכרמים]

במדרש (שיר השירים רבה פרשה ד):

כחוט השני שפתותיך, בשעה שאמרו למשה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש, לעריה ולחטא, ומדברך נאוה, שאמרו לו ונקרב את קרבן ה', אמר להם משה דבריכם סותרים זה את זה, אמרתם ולא נפקד ממנו איש לעריה ולחטא, ואמרתם ונקרב את קרבן ה', אלו לא חטאתם קרבן זה למה, אמרו לו משה רבינו זוגות זוגות היינו נכנסין אצל האשה והיה אחד ממנו מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה אפשר שלא הזיע יצר הרע קימעה, על אותה הזיעה של יצר הרע אנו אומרים להביא קרבן, באותה שעה התחיל משה משבחן וכו'.