הקנה אחד כלי למוכר, כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר, זכה הלוקח, אפי' הקנהו שלא בפני הקונה, ואף על פי שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו, נקנה המקח.
והנה קיי"ל דקונים בכליו של קונה, והסתפקתי האם האחר הנותן את הכלי למוכר, צריך לזכות את הכלי לקונה להדיא קודם (או בשעה) שמוסרו למוכר, או דבסתמא מה שמוסרו למוכר כדי שהקונה יקנה את המקח, חשיב שהקונה קנה את הכלי, וממילא במסירתו למוכר זכה במקח.
מעיון מועט בפוסקי זמנינו לא מצאתי שדברו בזה.