ברמב"ם (יסוה"ת פרק ז' הל' ו') כתב:
"...ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו".
ומה בנוגע לפרשנות והבנה אנושית, שאולי אינה ככוונת המדבר?
על כך מקובל לומר, כי מעלתו של משה רבינו ע"ה שראה הדברים על בורים ב"אספקלריה המאירה" בלא שום עירוב של פרשנות והבנה אישית. (כלומר מעלתו היתה כזאת שגרמה לראיה על בוריה).
אולם, ברמב"ן על פרשת בלק פרק כ"ד איתא:
"...לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ודרשו רבותינו שאינו בא לספר במעלה אשר לנבואת משה על נבואת שאר הנביאים, שכבר הודיע אותנו מעלתו עליהם בשני מקומות, בפסוק וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (שמות ו ג), ובפסוק אם יהיה נביאכם וגו' (לעיל יב ו). אבל עתה לא דבר על משה שידע הוא את השם כעניין שנאמר (שמות לג יג): הודיעני נא את דרכיך ואדעך, שלא אמר הכתוב "אשר ידע את השם פנים אל פנים", אבל אמר "אשר ידעו" כי ידבר על ביאור הנבואה. יאמר כי למשה רבנו תבוא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים, שמודיעו דבריו וכוונתו עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו, ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שניבא לכבוד ישראל שעמד על דברי ה' ועל רצונו וחפצו בכל העניין העתיד לבא לישראל"
כלומר, נראה מדברי הרמב"ן לכאו', שהיה כביכול מהלך של "בדיקת ההבנה" מצד הקב"ה.
כלומר, למרות מעלתו של משה מעל כל הנביאים, מ"מ עדיין היה מקום ל"אי הבנה", או להבנה אחרת של הדברים, לפי תפיסתו, שאינה כוונת המדבר.
ואמת אגיד, כי את הבנתי זו בדברי הרמב"ן אני כותב ביראה פן שגיתי, אך אלה הדברים העולים לכאורה, כי מה יש לבדוק בפניו, אם מעלתו של משה אינה מאפשרת "אי הבנה" או "הבנה אחרת"?
(וגם אם הפירוש בדברי הרמב"ן שבאה הנבואה "מבוארת" כאילו נבדקה בפניו, אך גם אז יוצא לכאורה, שלמרות כל מעלתו של משה עדיין אפשר היה להבין אחרת אם לא היה נמסר מצד הקב"ה באופן זה).